ביטול קרן חוב, ריבית והצמדה עקב רשלנות המל"ל

ביטול קרן חוב, ריבית והצמדה – עקב רשלנות בגביית דמי ביטוח

רמי אריה, עו"ד רו"ח

שיהוי לא מוצדק בגביית חוב של רשות מנהלית, מצדיק הקטנת קרן החוב, ביטול הריבית והקנסות ומצדיק כי החוב לא יישא הפרשי הצמדה ממועד משלוח הדרישה לתשלום. כך נקבע בעניין גביית הפרשי חיוב על ידי המוסד לביטוח לאומי, אשר עליו חל הדין המינהלי, כמו על רשויות ממשלתיות אחרות.

סוגיה זו נדונה בעניין עובדיה (עב"ל 60937-09-17, עובדיה בן יחזקאל - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 8.9.2019), אשר שהה באירלנד מיום 12.5.2007 ועד ליום 26.8.2009, במסגרת תפקיד שקיבל בחברת בת של חברת "נשר".

ביום 8.5.2007, טרם יציאתו מהארץ, פנה עובדיה לביטוח הלאומי וביקש להסדיר את התשלום הנדרש לצורך שמירה על רצף ביטוחי. על גבי הטופס שמילא היה מקום למילוי הערות אשר אינן באות לידי ביטוי בטופס ושם כתב בכתב ידו כך: "יציאה למטרת עבודה בחו"ל. אין ידיעה על תאריך חזרה. מבקש לשלם מקדמות מינימום ולשמר זכאות ביטוחית".

עובדיה לא דיווח למוסד באופן יזום על הכנסותיו. יחד עם זאת, דיווחי השומה אשר הגיש למס הכנסה התקבלו בביטוח לאומי. ביטוח לאומי לא שלח לעובדיה כל דרישה לתשלום הפרשי דמי ביטוח עד שנת 2014, כפי שהיה צריך להיעשות על סמך הנתונים אשר התקבלו מרשות המיסים.

בשנת 2002 נערכה רפורמה בפקודת מס הכנסה. בעקבותיה, חויבו תושבי ישראל החל מיום 1.1.2003 במס הכנסה גם על הכנסות אשר הופקו בעת עבודתם מחוץ לארץ אצל מעסיק זר. כפועל יוצא מכך, הכנסה זו חויבה גם בתשלום דמי ביטוח.

ביום 5.7.2004 פרסם המוסד לביטוח לאומי את חוזר ביטוח מס' 1311 בענין התייחסות להכנסה של תושב ישראל אשר הופקה מחוץ לישראל. לפי חוזר זה, היה מקום להתייחס להכנסה שדווחה בשומה ממקור הכנסה של שכיר מחוץ לארץ כאל הכנסה שלא מעבודה. אולם, בפועל התעלמה המערכת ממקור הכנסה זה, וכתוצאה מכך חויבו המבוטחים בתשלום דמי ביטוח מינימאליים הנגבים ממי שאין בידו כל הכנסה, והמוסד לא פעל מיוזמתו לגביית דמי ביטוח מלאים.

ביום 20.5.2014, לאחר תיקון הליקוי במנגנון הגבייה הממוחשב של המוסד לביטוח לאומי, נשלח לעובדיה מכתב, שעניינו בירור מעמדו כשכיר, לפיו התקבלו בביטוח לאומי שומות מס הכנסה, וכי לא התקבל דיווח מעסיק לתקופה זו.

השתהות המוסד לביטוח לאומי במשלוח דרישת החיוב כלפי מבוטחים אשר הועסקו במדינה זרה אצל מעסיק זר נדונה בהרחבה בעניין מיזל (עב"ל 10820-09-17,‏ המוסד לביטוח לאומי - אריה מיזל, ניתן ביום 30.7.2019), בו נקבע, כי השתהות המוסד בגביית החוב אינה מאיינת את הגבייה, ואולם היא מהווה השתהות פגומה, המצדיקה ביטול הריבית והקנסות וכי החוב יישא הפרשי הצמדה ממועד משלוח הדרישה לתשלום ולא ממועד היווצרות החוב. 

בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי אין מקום לאבחן את ענייננו של עובדיה, מעניינו של מיזל. בשניהם סדר הגודל של ההשתהות היה דומה (כארבע שנים). לכן, הערעור התקבל בחלקו.

נקבע כי המוסד לביטוח לאומי יהא רשאי לגבות את קרן החוב בצירוף הפרשי הצמדה רק מיום 20.5.14. המוסד לא יהא רשאי לגבות קנסות וריביות בגין התקופה עד מתן פסק דין זה, ולא יהא רשאי לגבות הפרשי הצמדה בגין התקופה עד ליום 20.5.14. בנוסף, קבע בית הדין כי בא כוח המוסד ובא כוחו של עובדיה יבואו בדברים בנוגע לפריסת תשלום החוב נוכח שיעורו.

ללמדנו, כי כאשר חל פגם של שיהוי ממושך בגביית חוב על ידי רשות מינהלית, ייתכן כי פגם זה, ישמש הצדקה סבירה לביטול חלק מקרן החוב, ההצמדה, הריבית והקנסות החלים בדרך כלל בגין חוב זה.