בתי המשפט נגד התנהלות רשות המסים – שינוי מגמה ?

בתי המשפט נגד התנהלות רשות המסים – שינוי מגמה ?

רמי אריה, עו"ד רו"ח

בארבעה פסקי דין שניתנו לאחרונה, פסקו בתי המשפט נגד רשות המיסים ולטובת הנישומים, ואף לא נמנעו מלהעביר ביקורת נוקבת על התנהלות רשות המסים ונציגיה. מדובר בשינוי מגמה משמעותי בפסיקות בתי המשפט שאימצו בדרך כלל בעבר, את עמדת רשות המיסים כמעט אוטומטית. ראוי כי אנשי רשות המיסים ינקטו במדיניות מקלה יותר בבואם לבחון את דיווחי העצמאים והחברות בטרם הפעלת סמכותם לשלילה של דיווחיהם והעמדת בעלי העסקים בעינויי הדין.

אנו מפנים את תשומת הלב למאמר מיום 8.10.2020 אשר פורסם בגלובס, באשר לגישה החדשה בפסיקה אשר ניתנה לאחרונה על ידי בתי המשפט בישראל, במסגרתה מתחו  שופטי המיסוי ביקורת נוקבת נגד התנהלות רשות המסים ופקידיה כלפי נישומים ועוסקים.

לפי נתוני עיתון גלובס בשנים האחרונות, רוב הערעורים המוגשים למחוזי על שומות מס של רשות המסים - נדחו (כ-80%-70%), ובבית המשפט העליון המצב אפילו יותר מובהק לטובת רשות המסים - שם היא מנצחת את הנישומים ברוב המוחלט של התיקים (מעל 90%), גם כאשר רשות המסים הפסידה, השופטים לא מיהרו לבקר את שיקול הדעת שהפעילו פקידי המס או התנהלות הרשות.

ואולם, במספר ערעורי מס מהתקופה האחרונה פסקו בתי המשפט לטובת הנישומים, ואף לא נמנעו מלהעביר ביקורת נוקבת על התנהלות רשות המסים ונציגיה, כדלקמן:

בעניין מסיכה (ע"מ 19458-04-20, יגאל מסיכה נ' מנהל מע"מ נתניה, ניתן ביום 24.9.2020), מנהל מע"מ נקט בהליכי גבייה שונים לגביית חוב מס שעמד עוד משנות ה- 90. המנהל טען כי ההשגה אשר הגיש מסיכה בשנת 1994 הוגשה באיחור ולכן יש לסלק את הערעור על הסף ולהתיר את המשך הליכי הגבייה.

השופט גילה במהלך הדיונים, כי לא רק שההשגה של מסיכה לא הוגשה באיחור, אלא שבמחשבי רשות המסים הופיעו אינדיקציות חד משמעיות לכך שהיא הוגשה בזמן - אך אלה לא הוצגו לבית המשפט ע"י רשות המסים.

השופט העביר ביקורת על התנהלות הרשות וקבע, כי המנהל מנע ממסיכה ומביהמ"ש מידע רלוונטי שהיה בידיו, וכי מדובר בהתנהלות אשר אינה מקובלת. מצופה ממנהל מע"מ המבקש לגבות מאדם חוב בסך העולה על חצי מיליון ₪, לוודא את העובדות ולנקוט בזהירות, כך שלא יטעה את ביהמ"ש.

נקבע, כי מנהל מע"מ יחזיר למסיכה כספים שנגבו על חשבון החוב הנטען לאורך השנים, וכן חייב את המנהל בהוצאות בסך 30,000 ₪ לטובת מסיכה.

בעניין יוסופוב (ע"מ 36068-01-18, אהרן יוסופוב נ' מנהל מע"מ רמלה, ניתן ביום 27.4.2020), מדובר בנהג מונית שהרשות טענה כי דיווח על הכנסה נמוכה מדי ובלתי סבירה ולכן דרשה ממנו מס גבוה מזה שעליו דיווח.

ביהמ"ש קבע, כי מדובר בתיק אשר אין בו אינדיקציה של ממש להעלמת מס. לאור שורת מחדלים של רשות המסים בתיק, נקבע יש לקבל את הערעור של נהג המונית על השומה שהוצאה לו.

פסק הדין מפרט שורה של טעויות חישוביות, התעלמות מנתונים עובדתיים והוצאת שומה מופרזת. בין היתר, נקבע כי השומה שהוצאה "לוקה בחוסר סבירות קיצונית, אשר היה על המשיב (מנהל מע"מ) בעצמו לגלותה ולהימנע מלכתחילה מהוצאת שומה זו ".

בעניין פאר (ע"מ 56015-12-11,  יעקב פאר נ' מנהל מע"מ חיפה, ניתן ביום 3.9.2020), מדובר בעוסק אשר זכה בערעור מס אשר הגיש. לאחר זכייתו, טען בפני ביהמ"ש כי מנהל מע"מ במודע ובמתכוון אינו מקיים את פסק הדין אשר זכה בו.

ככלל, נגד המדינה ורשות המסים מוגשות מעט מאוד בקשות לביזיון בית המשפט, ואם הן מוגשות בקשות אלה נדחות על הסף או נדחות לאחר בירור עובדתי קצר.

בעניין פאר, קבע ביהמ"ש כי רשות המסים באופן מכוון לא קיימה פסק דין ונמתחה ביקורת חריפה נגד המדינה על התנהלותה.

בעניין שוורץ (ע"מ 47420-01-18, יהונתן שוורץ נ' פקיד שומה חדרה, ניתן ביום 29.3.2020), ביהמ"ש דן בהסכם אשר נכרת בין נישום לפקיד השומה, כאשר פקיד השומה אחר דורש את פתיחתו של הסכם השומה לפי סעיף 147 לפקודה, בטענה כי הופעל שיקול דעת מוטעה בכריתת ההסכם.

ביהמ"ש קבע, כי חובתו של פקיד השומה לערוך שומות מקצועיות ומעמיקות - ולא שומות רשלניות ושטחיות. כמו כן, נקבע כי בטרם קבלת ההחלטה יש לתת הזדמנות נאותה לנישומים ומיצגיהם להשמיע את טענותיהם בצורה סדורה ושלמה - ולא להראות למראית עין בלבד כמי שנתן אפשרות להשמיע טענות.

בעניין שוורץ נקבע, כי לא ניתנה לו הזדמנות כנה לשטוח טענותיו בפני רשות המסים . ואף כי הרשות ניסתה להכשיל את הנישום כאשר פקיד שומה חדרה לא ציין מיוזמתו את מהות הדיון אליו הוא מזמן את שוורץ, וכאשר שוורץ ביקש לברר למה הוא מוזמן לדיון כדי להיערך עם מסמכים שאולי עליו להביא לדיון - לא ניתנה לו תשובה ברורה.

ביהמ"ש קיבל את הערעור כנגד הליך הפעלת סמכות לפתיחת הסכם שומה, והורה כי הסכם השומה יוחזר על כנו ויישאר בתוקף.

אנו סבורים כי רוב רובם של בעלי העסקים והחברות מדווחים אמת לרשויות המס, ואין לראות בהם עבריינים בכוח. להפך, מדינה מתוקנת צריכה לתת ליוזמה החופשית להצליח ולשגשג ולא ללכוד אותה בעבותות של הוראות, חוקים, תקנות ובירוקרטיה שתחסום את הפעילות העסקית במדינה.

במיוחד נכון הדבר לגבי העסקים הקטנים והבינוניים, אשר אינם יכולים לשאת בעינויי דין ובהוצאות ייצוג, כנגד שומות ופעולות שהיו יכולות להימנע, עם קצת רצון טוב וסובלנות מצד הרשות המנהלית. ככל שיש עבריינים – יש לאתרם באופן ספציפי וממוקד, ולא להתייחס לכל ציבור בעלי העסקים באותו אופן ומידה.