כדי להימנע מתביעת רשלנות – כדאי לקבל חוו"ד נוספת

כדי להימנע מתביעת רשלנות – כדאי לקבל חוות דעת נוספת

רמי אריה, עו"ד רו"ח

עיקר התביעות כנגד עורכי דין, רואי חשבון או יועצי מס הן בגין רשלנות בייעוץ מקצועי, במתן חוות דעת ובדיווחים לרשויות המס. לכן, כדי להימנע מתביעת רשלנות ולחסוך את עינויי הדין, כדאי לבחון היטב את מתווה המיסוי המוצע, במיוחד כאשר עלולה להיות חבות מס גבוהה או בכלל, ולהציג ללקוח בכתב את כל חלופות המיסוי האפשריות, המחמירה והמקלה, או קבלת חוות דעת שנייה באותו עניין.

סוגיה זו של רשלנות עו"ד באופן הדיווח לרשות מס נדונה בבימ"ש השלום בעניין איתני (ת"א54703-02-20, ברוריה איתני נ' אפרים פרוימוביץ, ניתן ביום 21.3.2022), בתביעה כנגד עוה"ד אשר ייצג אותה בעסקת מקרקעין, בטענה לרשלנות מקצועית ולפיצוי בסך 511,670 ₪ בגין נזקים שלטענתה נגרמו עקב רשלנותו.

מסתבר כי העו"ד הבטיח לבן של התובעת כי לאחר תשלום מס שבח ושכר הטרחה של העו"ד, יישאר לתובעת סכום של שני מיליון ש"ח. לטענת הבן, עוה"ד הבטיח לו כי לנוכח העובדה שמדובר בדירת מגורים, מס השבח יעמוד על סך של כ- 165,000 ש"ח בלבד. בנסיבות אלה, הושגה הסכמה עם הרוכש על מכר הנכס בתמורה לסך של 2.2 מיליון ש"ח.

בדיעבד, רשויות המס לא הכירו בנכס כדירת מגורים, ואיתני חויבה במס שבח בסכום של כ-541,000 ש"ח.  

איתני הגישה תביעה כנגד עוה"ד בפער בין הסכום שהעריך כמס שבח לסכום מס השבח שנקבע ע"י רשויות המס, בתוספת שכר הטרחה ששולם, פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 70 אלף ש"ח ופיצוי עונשי בגין רשלנות בסך 50 אלף ש"ח.

מנגד, עוה"ד טען כי איתני הכפילה את השקעתה בנכס בתוך תקופה קצרה, ולכן הייתה מבצעת את העסקה גם לו ידעה מראש כי הנכס לא יוכר כדירת מגורים.

עוד נטען, כי לא ניתן היה לצפות מראש את החלטת רשויות המס לנוכח הכרעות קודמות בעניינו של אותו נכס. הוא העריך שהנכס יוכר כדירת מגורים על יסוד העסקה הקודמת שנערכה חודשים ספורים קודם לכן בה הוכר הנכס כדירת מגורים. כמו כן, הבן של התובעת לא עדכנה אותו בדבר השינויים במצב הנכס.      

מנגד, בנה של התובעת העיד כי הוא פירט בפני עוה"ד כי הנכס עמד לקראת שיפוץ, הוצאו ממנו המטבח והשירותים ונותרו רק ארבעה קירות. לטענתו הוא גם הציע לעוה"ד להגיע לבקר בנכס שנמצא במרחק של כמה עשרות מטרים ממשרדו, אולם הוא סירב לכך.

ביהמ"ש קבע, כי הבן ביקש חוות דעת מעוה"ד, וכי אין כל סיבה לכך שיסתיר ממנו נתונים מהותיים. זאת, לנוכח הראיות ובהיעדר עילה להסתרה של נתון כה חשוב.

בעניין עו"ד וסרצוג (ת"א 33301-02-12, שרון כהן נ' עו"ד חנוך וסרצוג, ניתן ביום 23.10.2014), סוכמה הפסיקה בנוגע להיקף אחריותו המקצועית של עורך דין כלפי לקוח אותו הוא מייצג בעסקת מכר מקרקעין. נקבע, כי סטנדרט ההתנהגות המצופה מעו"ד אינו כשל אדם סביר, אלא כשל עו"ד סביר המטפל בעסקת מכר מקרקעין, ועליו לפעול עבור לקוחו כאיש מקצוע מיומן וזהיר ולפעול לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות. בין השאר, עליו ליידע את הלקוח באשר לסיכונים שהוא נוטל על עצמו כפועל יוצא מכך.

בעניין הרמן (ע"א 2599/13, עו"ד משה הרמן נ' רון עלדור, ניתן ביום 03.09.2015), נקבע כי ‏‏בשאלת רשלנות עו"ד, יש לבחון כיצד "עורך דין סביר" היה פועל באותן נסיבות. עו"ד אינו בלש או חוקר פרטי. השאלה העיקרית היא אם עמדו בפניו סימנים שהיו צריכים לעורר בו חשד.

בענייננו, בנה של התובעת ביקש מעוה"ד להעריך מהו גובה המס הצפוי, על מנת לדרוש מהמוכר להעלות את המחיר, כדי שיישארו בידיו שני מיליון ₪, לאחר ניכוי מס שבח ושכ"ט עו"ד. עוה"ד אשר ידע את כל העובדות לגבי מצב הנכס, נתן הערכה בלבד לפיה מדובר בנכס שסביר כי יוכר כדירת מגורים ולכן המס יעמוד על כ- 165,000 ₪ לערך.

ביהמ"ש קבע, כי עו"ד זהיר יותר, היה אמור להבהיר היטב ללקוח, כי למרות שערכתו מתבססת על עסקה קודמת, הרי שקיים גם סיכון שהנכס לא יוכר כדירת מגורים ואז גובה המס יהיה גבוה יותר. בענייננו, עוה"ד עצמו אישר בחקירתו הנגדית כי אם היה יודע את מצבו של הנכס לאשורו, היינו שהוצאו ממנו המטבח והשירותים, ייתכן שהיה נותן הערכה אחרת.

בנסיבות אלה, נראה כי הוכחה רשלנותו של עוה"ד אשר לא פעל כעורך דין זהיר ושקול ולא התריע בפני הלקוח, כי ישנה אפשרות סבירה אחרת שהנכס לא יוכר כדירת מגורים ואז יעמוד גובה המס על סך של כ- 550,000 ₪.

עם זאת, ביהמ"ש הדגיש, כי גם בהנחה שהיה ידוע לעו"ד כי הנכס בשיפוץ והוצאו ממנו השירותים והמטבח – גם אז קיימת עדיין אפשרות סבירה למדי, שהנכס היה מוכר כנכס למגורים, לנוכח העובדה ששנים ספורות קודם לכן היה מושכר למגורים, וחודשים ספורים קודם לכן, הוכר במסגרת רכישה כנכס למגורים. 

רשלנותו של עוה"ד אינה חדה ובולטת, והיא בעיקרה רשלנות בכך שלא בחן את האפשרות החלופית, כי ייערך סיור בנכס ואז ישנה חלופה כי לא יוכר כנכס למגורים.

הוכח כי הנתבע התרשל בכך שלא הזהיר את בנה של התובעת, כי ישנה אפשרות סבירה שהנכס לא יוכר כדירת מגורים והמס יעמוד על כ- 550,000 ₪ לערך. עם זאת, אין די בהוכחת רשלנותו של עורך דין. שומה על התובע להוכיח נזק שנגרם כתוצאה מאותה רשלנות, היינו כי הפרת חובת הזהירות ע"י עורך הדין, היא שהביאה, בקשר סיבתי ברור ומוכח עובדתית ומשפטית, לנזק שנגרם לניזוק. בענייננו, נקבע כי למרות רשלנותו של עוה"ד, רכיב הנזק העיקרי נעדר קשר סיבתי לאותה רשלנות.

לאור האמור לעיל, ביהמ"ש קבע כי אין מקום להורות על השבת שכ"ט ששולם לעו"ד, אין לפסוק פיצוי עונשי שכן בהתאם להלכה מדובר בפיצוי חריג המיועד למקרים חמורים של זדון או כוונה. כמו כן, נקבע כי אין קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק, שכן בכל מקרה איתני הייתה נאלצת לשלם את מס השבח המלא.

בפסיקת ביהמ"ש העליון נקבע, כי בבחינת רשלנותו של עו"ד, יש להביא בחשבון גם את ידיעותיו ומידת מעורבותו של הלקוח. זאת, כדי להעריך את מידת האזהרה הדרושה ללקוח קונקרטי. ככל שמדובר בלקוחות שהם אנשי עסקים מיומנים ומנוסים, בעלי מומחיות עסקית וידע כלכלי-עסקי רב - ההגנה הנדרשת על הלקוח היא פחותה וחובת האזהרה של עוה"ד מוחלשת (ע"א 7633/12, קבוצת גיאות בע"מ נ' גולדפרב ושות').

אולם, נקבע כי היות ובנה של התובעת הבין כי פירוק השירותים והמטבח, יקשה על ההכרה בנכס כדירת מגורים, ויביא את רשויות המס לקביעה אחרת והוא לא ביקש במפורש מעוה"ד הערכה חלופית של גובה המס הצפוי אם הנכס לא יוכר כנכס למגורים, הרי יש לייחס לתובעת אשם תורם משמעותי, וקבע לבסוף רק פיצוי סימלי לתובעת.

למרות תוצאת פסק הדין המקלה עם עוה"ד, הרי ברור כי עברו אליו עינויי דין רבים כספיים ונפשיים, לרבות עליית תעריפי פרמיית הביטוח המקצועי לשנים הבאות באופן משמעותי, כך שבהחלט היה עדיף להימנע מכל אלו, על ידי הצגת כל החלופות המיסוי הסבירות ללקוח, ו/או קבלת חוות דעת שנייה בנושא עבור הלקוח.