רמי אריה עו"ד רו"ח
במקרה של תשלום דמי שכירות על ידי בעל שליטה לחברה בשליטתו, בשל שימוש שעושה החברה בדירת מגוריו של בעל השליטה או בכלל, יש לנכות מס במקור בשיעור המס השולי המרבי הקיים במועד התשלום (כיום – 49%). במקרה כזה, לא יחול שיעור הניכוי במקור שחל באופן הרגיל על תשלום בשל השכרת נכסים – בשיעור של 35%, לפי צו מס הכנסה (קביעת דמי שכירות כהכנסה לענין ניכוי במקור), התשנ"ח – 1998 (להלן "הצו").
מסקנה זו נובעת מהגדרת "דמי שכירות" בצו, הממעטת תשלומים שעליהם חלים תקנות מס הכנסה ומס מעסיקים (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה ותשלום מס מעסיקים) התשנ"ג – 1993 (להלן – "התקנות"), היות ובהגדרת "משכורת" כלולים בסעיף קטן (6) כל סוגי התשלומים לפי סעיף 18 (ב) לפקודה מחברת מעטים לבעל שליטה בה. לפי סעיף 6 (ב) לתקנות אלו, שיעור המס במקור בשל תשלום לבעל שליטה הוא כשיעור המרבי של מדרגת המס השולי באותו מועד.
כמובן, כי שיעור המס הסופי שיחול על דמי השכירות, ייקבע לפי מדרגת המס השולי של המשכיר באותה שנת המס ובלבד ששיעור זה לא יהיה נמוך מ- 30%. למעט, כאשר המודבר ביחיד שמלאו לו 60 שנים, הזכאי לשיעור מס שולי על כל הכנסותיו החל מ- 10%.
לפיכך, יש כדאיות מיסויית לתשלומי דמי שכירות מחברת מעטים לאחד מבעלי השליטה בה, כאשר המדובר ביחיד מעל גיל 60 שנים שנימצא במדרגת מס נמוכה מ- 30% או במקרים מסוימים של נכה שעליו חל פטור ממס על הכנסתו שאינה מיגיעה אישית לפי סעיף 9 (5) (ב) לפקודה.
זאת ועוד, כדאיות נוספת לתשלום דמי שכירות כאמור, נוצרת עקב האפשרות של היחיד שהוא בעל דירת המגורים לנכות מדמי השכירות את הוצאות הפחת והמימון (משכנתא) היחסיות שאותם רק הבעלים של הנכס זכאי לנכות מהכנסותיו מההשכרה. במקרה זה ישולמו המיסים האמורים רק על ההכנסה מדמי השכירות בניכוי ההוצאות המוכרות בשל השכירות.