סבירות הכנסה, ניכוי פחת וקופה רושמת

סבירות הכנסה, ניכוי פחת וקופה רושמת

למערער, נהג מונית, הוצאה שומה על פי מיטב שפיטה בהתבסס על שני תחשיבים שערך פקיד השומה: באחד, הוכח כי לא היה כל יחס סביר בין צריכת הסולר של המונית לבין מספר הק"מ השנתי שנסע אותו נהג מונית מידי שנה. בשני, היה גידול הון בלתי מוסבר בין שתי הצהרות הון שהגיש המערער.

בהמ"ש דחה את הערעור וקיבל את השומה לפי מיטב השפיטה שנערכה על ידי פקיד השומה, על בסיס העובדות הבאות:

1. ההשוואה בין דיווחי המערער ביחס להוצאות על קניית סולר ובין הקילומטרז' אותו נסע המערער בפועל, לימדה כי המערער לא דיווח על עיקר הוצאות הדלק שלו.

2. ההכנסה החודשית הממוצעת עליה דיווח המערער נמוכה, ועמדה על כ-2,800 ש"ח.

3. המערער לא דרש את כל הוצאות הפחת להן היה זכאי. דרישת מלוא הפחת המגיע, הייתה מביאה להכנסה של כ-2,000 ש"ח, ומצב דברים זה הניח מקום לחשד שהמערער מנסה לחפות על העלמת הכנסות.

4. התברר כי ביטולי הנסיעות (וכך התקבולים, על פי סרטי הקופה) חרגו בצורה משמעותית מהמקובל בענף.

5. בנוסף, דיווחי המערער ביחס לפדיון בשנים האמורות נפל באופן משמעותי לעומת המקובל בענף.

6. בחינת הפרשי ההון לימדה כי למערער גידול הון בלתי מוסבר. הצהרות ההון שנבחנו היא ההצהרה ליום 31.12.95 מול ההצהרה לתאריך 31.12.02. גידול ההון הבלתי מוסבר עמד על 249,923 ש"ח.

7. המערער לא החליף קופה רושמת למשוכללת יותר במועד, כנדרש בתקנה 9 להוראות מס הכנסה (נהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973.

הערעור על השומה לפי מיטב השפיטה שהוצאה למערער נדחה.

עמ"ה 9039/05 בן דוד נ' פקיד שומה ירושלים, ניתן ביום 8.7.07