עב 1655/99 - מינקוב סופיה נגד ק.מ.א. כבלים ואלקטרוניקה

בתי הדין לעבודה

ונציגי הציבור: גב' אביבה גלינאור ומר אליהו דיין

פסק - דין

1. 1. התובעת, גב' סופיה מינקוב, הועסקה בנתבעת - ק.מ.א. כבלים ואלקטרוניקה, כמלחימה ועובדת ייצור ופוטרה. בתביעתה לפנינו היא תובעת תשלום בגין זכויות, להן היא זכאית לטענתה.

ואלה העובדות העולות מהחומר שהובא בפנינו:

2. 2. התובעת הועסקה בנתבעת החל מיום 24.7.1997, בחוזה עבודה אישי, כעובדת לפי שעה, בתפקיד של מלחימה ועובדת ייצור. ביום 21.3.1999 נמסרה לתובעת הודעת פיטורין, לפיה תסיים את עבודה בנתבעת ביום 21.4.1999.

3. 3. ביום 20.4.1999 הגישה התובעת לבית הדין בקשה לצו מניעה, בתיק בש"א 4461/99, ובה טענה כי מנהל העבודה במפעל הנתבעת הטרידה מינית וגם איים עליה וכן כי היא פוטרה מעבודתה, ועל כן ביקשה מבית הדין את הסעדים הבאים:

(א) (א) שימנע את פיטוריה ושיורה על החזרתה לעבודה.

(ב) (ב) שיורה לנתבעת להרחיק את מנהל העבודה ממנה.

(ג) (ג) שיגן על זכויותיה לפי החוק.

4. 4. הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים ליום 26.4.99. ביום 22.4.99 הגישה התובעת בקשה דחופה למתן צו ארעי במעמד צד אחד וכבוד השופט הראשי, דורון מיבלום ז"ל נתן החלטה ביום 22.4.99, לפיה עד לדיון שנקבע לא ינותקו יחסי עובד – מעביד.

5. 5. ביום 26.4.99 ניתנה אפשרות למשיבים להגיש תגובה לבקשת התובעת והדיון נדחה ליום 4.5.99. כן נקבע כי הצו ימשיך לעמוד בעינו עד להחלטה אחרת. הוגשה בקשת דחיה ובית הדין קבע ביום 28.4.99 כי הדיון ידחה ליום 6.5.99 ועד למועד זה תוקף צו המניעה הזמני יוארך.

6. 6. הצדדים הגיעו להסכם ביום 6.5.99, לפיו בית הדין ימנה בודק, אשר יבחון את העובדות הרלוונטיות לענין זה ויגיש לבית הדין ולצדדים דו"ח בדיקה; יחסי עובד - מעביד ימשכו כל תקופת הבדיקה ובית הדין ירשום לפניו כי המבקשת נמצאת בתקופת מחלה לפי אישורי מחלה שיוצגו. ביום 6.5.99 נתן מותב בית הדין, בראשות כבוד השופט הראשי מיבלום ז"ל, תוקף של החלטה להסכמת הצדדים אשר זה לשונה:

"אנו נותנים תוקף של החלטה להסכמת הצדדים דלעיל.

אנו ממנים בזאת את נציגת הציבור אביבה שור, מחיפה, להיות הבודקת כמוסכם לעיל.

מזכירות בית הדין תודיע לגב' שור על המינוי ובית הדין מבקש כי היא תיכנס מיד לביצוע הבדיקה הנ"ל.

הבודקת תודיע לבית הדין עד ליום 21.05.99 אם היא סיימה את הבדיקה.

לאחר מכן, יחליט בית הדין כנדרש.

יחסי עובד-מעביד שבין המבקשת למשיבה ימשכו, כל תקופת הבדיקה.

על המבקשת להציג לפני המשיבה אישורי המחלה שבידיה, תוך שבעה ימים מהיום.

בשלב זה אין הצדדים חייבים בתשלום הוצאות כשלהן, בקשר לבדיקה הנ"ל."

7. 7. דו"ח הבדיקה הוגש לבית הדין ביום 14.6.99, בית הדין קבע ביום 14.6.99 בתיק בש"א 4461/99, כי המזכירות תעביר את דו"ח הבדיקה לבאי כח הצדדים בלבד ואלה יתייצבו בפני בית הדין ביום 25.6.99 להמשך הטיפול בתיק – דיון במתכונת דיון מוקדם.

8. 8. הבודקת, הגב' אביבה שור, קבעה בדו"ח שלה כי בנסיבות שנוצרו אינה רואה מקום להמשך עבודתה של התובעת במפעל של המשיבה.

9. 9. המבקשת הגישה בקשה לפיצול סעדים בתיק בש"א 6290/99, ופרוטוקול הדיון ביום 25.6.99 התקיים במסגרת תיק בש"א 6290/99. החלטת בית הדין מיום 25.6.99 היתה כדלקמן:

"א. אנו מקבלים את בקשת עו"ד יעל לביא אפרת להשתחרר מייצוג התובעת.

התובעת הודיעה לנו כי בדעתה למנות עורך דין אחר.

ב. אנו מתירים פיצול סעדים כבקשת התובעת בתיק 6290/99, זאת, בתנאי שהתובעת תגיש לבית הדין תוך 45 יום מהיום, את תביעתה הנוספת.

ג. בהסכמת הצדדים, יימסר דו"ח הבדיקה של גב' אביבה שור לתובעת, וכן ליחידי הנתבעת, וזאת על ידי באי כח הצדדים.

ד. באשר לטענת התובעת אודות אי קבלת משכורתה במלואה, וכל בקשה אחרת אשר תלויה ועומדת בן הצדדים – הנושא יידון בישיבת דיון מוקדם נוספת, הנקבעת בזאת כמפורט להלן.

אנו מורים כי אם התובעת תמנה ערך דין, על עורך הדין להתייצב לישיבה הנ"ל.

הישיבה ביום 19.07.99 בשעה 08.45.

ה. עורכת דין אפרת מסרה היום לתיק בית הדין תשלום שנשלח לתובעת על ידי הנתבעים.

אם התובעת תרצה בכך, יימסר לה הצ'ק הנ"ל.

ו. תיק בשא 6290/99 ייסגר ברישומי בית הדין לאור החלטה זו."

10. 10. הדיון ביום 19.7.99 לא התקיים עקב מותו המצער של כבוד השופט הראשי מיבלום ז"ל.

11. 11. לאחר מכן התקיימו דיונים בפני כבוד סגנית השופט הראשי השופטת קציר, תבדל"א, וכן בפני כבוד השופט הראשי כהן, יבדל"א.

12. 12. בתביעתה המתוקנת, שהוגשה ביום 26.1.2000, תבעה התובעת שכר בגין חודשים 5/99, 6/99 ו – 7/99 (13 ימים), השלמת שכר (שעות נוספת), פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, תשלום בגין ארוחות, תשלום בגין ביגוד, פיצויי הלנת שכר ופיצוי הלנת פיצויי פיטורים וכן סך של 50,000 כפיצויים בגין הטרדה מינית. בשלב מאוחר יותר נושא ההטרדה המינית הוסר.

13. 13. כבוד השופט הראשי כהן קבע ביום 28.3.2000 את המוסמכות והפלוגתאות כדלקמן:

מוסכמות:

1. 1. התובעת עבדה אצל הנתבעת מס' 1 מיום 24.07.97 ועד ליום פיטוריה ביום 21.04.99.

2. 2. התובעת עבדה לפי שעות.

פלוגתאות:

1. 1. עד לאיזה תקופה זכאית התובעת לשכר עבודה והאם מלוא שכר עבודה המגיע לה שולם לה.

2. 2. הזכאית התובעת לתשלום עבור שעות נוספות:

הימים והשעות המדוייקות בהם עבדה לטענתה שעות נוספות אשר עבורן לא קיבלה תמורה.

3. 3. סכום פיצויי הפיטורים לו זכית התובעת לפי תקופת עבודתה.

4. 4. זכאותה של התובעת לתשלום עבור הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, ארוחות, ביגוד, משכורת והפרשות ל"מבטחים".

14. 14. משהתעוררה שאלת זכאות התובעת לתבוע פיצוי בגין הטרדה מינית ומשרכיבי תביעה אחדים דרשו ליבון מוקדם, הורה כבוד השופט הראשי כהן לצדדים להגיש סיכומים בעניין.

15. 15. בהחלטתו מיום 8.1.2001 קבע כבוד השופט הראשי כהן כי המוסכמות והפלוגתאות יהיו אלו שפורטו בהחלטת בית הדין מיום 28.3.00, ולאור הודעת ב"כ התובעת מיום 3.1.01 אין התובעת עומדת עוד על תביעתה בעניין הטרדה מינית.

16. 16. הנתבעת ערכה לתובעת גמר חשבון ולפי שיטתה מגיע לתובעת בגין פיצויי פטורים, הבראה, ופדיון חופשה סך של 8,088.40 ₪, על כן הפקידה הנתבעת בקופת בית הדין ביום 15.7.99 סך של 7,588.40 ₪, זאת לאחר שקיזזה סך של 500 ₪, אשר נשלחו לתובעת קודם לכן בהמחאה מיום 9.6.99 (התובעת לא פדתה המחאה זו ובאת כוחה, כאמור בסעיף 9 לעיל, הגישה את ההמחאה לבית הדין).

17. 17. הנתבעת טוענת כי התובעת חורגת בסיכומיה ממסגרת טענותיה שבכתב התביעה המתוקן ועל כן מתנגדת הנתבעת לטענות אלה. בית הדין מבהיר כי לא ידון בטענות התובעת, החורגות ממסגרת הפלוגתאות שנקבעו בתיק וממסגרת כתב התביעה המתוקן.

השאלות השנויות במחלוקת:

18. 18. השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים הן איפוא:

(א) (א) מועד כניסת פיטורי התובעת לתוקף.

(ב) (ב) זכאות התובעת לשכר עבודה.

(ג) (ג) זכאות התובעת לתמורת הודעה מוקדמת.

(ד) (ד) סכום פיצויי הפיטורים לו זכאית התובעת.

(ה) (ה) סכום פדיון החופשה לו זכאית התובעת.

(ו) (ו) סכום דמי ההבראה לו זכאית התובעת.

(ז) (ז) זכאות התובעת להפרשות למבטחים.

(ח) (ח) זכאות התובעת לתשלום בגין ביגוד וארוחות.

(ט) (ט) זכאות התובעת להפרשי שכר בגין שעות רגילות ובגין שעות נוספות.

דיון והכרעה:

מועד כניסת פיטורי התובעת לתוקף:

19. 19. התובעת טוענת כי החוק אוסר על פיטורי עובד בזמן מחלה וכי על הנתבעת היה לחכות עד שובה ממחלתה, עוד טענה בפי התובעת והיא כי יחסי עובד מעביד טרם נסתיימו וזאת משום שגם אחרי הגשת הדו"ח ע"י גב' שור לבית הדין ביום 14.6.99, לא היתה החלטה מפורשת לגבי ניתוק יחסי עובד ומעביד ועל כן יחסי עובד מעביד ממשיכים לחול עד ליום בו יינתן פסק דין על ידי בית הדין. הנתבעת טוענת מנגד כי יחסי עובד מעביד הסתיימו ביום 21.4.99.

20. 20. התובעת מעידה בתצהירה מיום 26.1.01 (מוצג ת/1), כי ביום 21.3.99 היתה בחופשת מחלה והתקשרו אליה מהמפעל וביקשו שתגיע למפעל לקבל שי – מתנה לחג והתובעת אכן הגיעה בליווית בנה ואמה ושם במקום נתנו לה שתי מעטפות: אחת מתנה לחג והשניה מעטפה ובה מכתב הפיטורים.

הגב' יונת גלייטמן, מנהלת הנתבעת ואשר שימשה בתפקיד זה גם בכל התקופה הרלוונטית להעסקתה של התובעת בנתבעת, מעידה בתצהירה מיום 6.3.01 (מוצג נ/1), כי ביום 21.3.99 הגיעה התובעת לעבודה בשעה 6.00, ומאוחר יותר נקראה על ידה לחדרה וגב' גלייטמן מסרה לתובעת את הודעת הפיטורין, לפיה סיום העסקתה בנתבעת יחול ביום 21.4.99. כמחצית השעה לאחר שקיבלה לידה את מכתב הפיטורין עזבה התובעת את מקום העבודה והחל מיום זה לא הופיעה לעבודה כלל. אישור מחלה לתאריכים 20.3.99 עד 31.3.99 הומצא לנתבעת רק בחודש מאי.

21. 21. כך או כך, הן לפי גירסת התובעת והן לפי גירסת הנתבעת, התובעת קיבלה לידיה את הודעת הפיטורין ביום 21.3.99 ואין חולק כי בהודעת הפיטורין נרשם כי בסוף יום עבודת התובעת ב – 21 באפריל 1999, תסיים התובעת את עבודתה בנתבעת.

22. 22. בהחלטת בית הדין מיום 6.5.99 נקבע כי "יחסי עובד-מעביד שבין המבקשת למשיבה ימשכו, כל תקופת הבדיקה". דוח הבדיקה הוגש לבית הדין ביום 14.6.99 ולאחר מכן אין כל החלטה בדבר הימשכותם של יחסי עובד-מעביד, ומשכך קובעים אנו כי יחסי עובד-מעביד שבין התובעת לבין הנתבעת הסתיימו ביום 14.6.99 עם הגשת דו"ח הבודקת.

23. 23. טענת התובעת, כי החוק אוסר על פיטורי עובד בזמן מחלה וכי על הנתבעת היה לחכות עד שובה ממחלתה, אינה מקובלת עלינו. ברי כי ביום 21.3.99 היתה התובעת במפעל הנתבעת וקיבלה לידיה את מכתב ההודעה בדבר הפיטורים. זאת ועוד גם אם נלך לפי שיטתה של התובעת, לפיה היתה חולה ביום 21.3.99, אין מניעה חוקית לפטר עובד בזמן מחלתו.

זכאות התובעת לשכר עבודה:

24. 24. משקבענו כי יחסי עובד - מעביד שבין התובעת לנתבעת הסתיימו ביום 14.6.99, נשאלת השאלה האם התובעת זכאית להפרשי שכר בגין התקופה שמיום 8.3.99 ועד ליום 14.6.99?

25. 25. התובעת טוענת כי מיום 8.3.99 ועד ליום 13.4.00 הייתה בחופשת מחלה ולכן מגיע לה שכר בגין 13 חודשים לפי החישוב של 186 שעות לחודש X 15.94 ₪ לשעה, ושכרה החודשי לפיכך הוא בסך 2,965 ₪ ובגין שלושה עשר חודשים השכר לו היא זכאית הוא בסך - 38,544 ₪.

הנתבעת טוענת מנגד כי התובעת אינה זכאית למשכורת כלשהי לאחר מועד פיטוריה, שחל ביום 21.4.99, שכן לא עבדה בפועל לאחר מועד זה.

26. 26. התובעת העידה כי לא עבדה בגין מחלתה החל מיום 8.3.99 ועד ליום 6.5.99 (ראו פרוטוקול מיום 17.4.01 עמ' 9 שורה 23). התובעת הגישה לבית הדין את מכתבה, מיום 9.5.99, של באת כוחה, עו"ד גב' יעל לביא-אפרת, מנהלת הלשכה המשפטית בנעמ"ת חיפה (נספח מ/3 לתצהיר התובעת – מוצג ת/1), אל עו"ד גב' ארנה לין, באת כוח הנתבעת, וכך נאמר במכתב זה:

"בהמשך לשיחתנו מיום 6/5/99 בביה"ד לעבודה חיפה, הריני לפנות אלייך כדלקמן:

א. כאמור בהחלטת ביה"ד ובהסכמת ב"כ הצדדים נמשכים יחסי עובד ומעביד עד להחלטה אחרת של ביה"ד.

ב. ימי המחלה של הגב' מינקוב הסתיימו ביום 6/5/99, אישורי המחלה יישלחו למפעל ק.מ.א.

ג. בהתאם לבקשתכם, הגב' מינקוב לא תתייצב לעבודה במפעל ק.מ.א, אך מובן שעל מפעל ק.מ.א. לשלם את שכרה של הגב' מינקוב כרגיל.

אנא אישורך לאמור לעיל."

27. 27. הגב' גלייטמן העידה בבית הדין כי החל מיום 8.3.99 התובעת לא הגיעה יותר לעבודה ובמשכורת חודש מאי, לאחר שהוגשו אישורי המחלה, שולמו לתובעת כל ימי המחלה שעמדו לזכותה (ראו פרוטוקול מיום 17.4.01 עמ' 12 שורות 28-31) לפי האמור בסעיף 6 לתצהירה של גב' גלייטמן (מוצג נ/1) בחודש מאי 1999 הומצאו לנתבעת אישורי מחלה לתאריכים 20.3.99 עד 31.3.99.

28. 28. כאמור במכתבה של באת כוח התובעת, מיום 9.5.99, ימי מחלתה של התובעת הסתיימו ביום 6.5.99 וכן הובטח כי אישורי המחלה יישלחו לנתבעת. התובעת לא המציאה לבית הדין כל אישורי מחלה וגם לא הוכיחה כמה ימי מחלה עמדו לזכותה. משכך מקבלים אנו את עדותה של גב' גלייטמן, לפיה אישורי המחלה היחידים שהמציאה התובעת מתייחסים לתקופה מיום 20.3.99 ועד ליום 31.3.99 וכי שולמו לתובעת כל ימי המחלה שעמדו לזכותה. משלא עבדה התובעת החל מיום 8.3.99 ועד ליום 6.5.99, ולא המציאה אישורי מחלה, אלא לתקופה שמיום 20.3.99 ועד ליום 31.3.99, ומשניצלה התובעת את כל ימי המחלה שעמדו לזכותה, אין התובעת זכאית לתשלום שכר עד לסיום מחלתה ביום 6.5.99, מעבר למה ששולם לה על ידי הנתבעת.

באשר לתקופה שמיום 7.5.99 ועד ליום 14.6.99 - מציינת באת כוח התובעת, במכתבה מיום 9.5.99, כי בהתאם לבקשת הנתבעת, התובעת לא תתייצב לעבודה בנתבעת, והנתבעת מצדה לא סתרה דברים אלה, ומשכך קובעים אנו כי התובעת זכאית לשכר לאחר סיום מחלתה, וזאת החל מיום 7.5.99 ועד לסיום יחסי עובד-מעביד - הוא יום 14.6.99.

במקומות שונים טוענת התובעת לשכר חודשי שונה. כך טוענת התובעת כי לעניין פיצוי בגין הודעה מוקדמת השכר לו היא זכאית בגין חודש ימים הוא בסך של 3,825 ₪. בסעיף 15 לתצהירה (מוצג ת/1) טוענת התובעת כי בגין חופשת מחלתה, לתקופה מיום 8.3.99 ועד ליום 13.4.00, היא זכאית לשכר מינימום לפי שכר חודשי בסך 2,964.95 ₪ (המעודכן ליום 1.4.00), ובסעיף 27 לתצהירה טוענת התובעת כי את פיצויי הפיטורים יש לחשב לפי משכרות נטו בסך 3,451 ₪ (משכורתה לחודש 1/99). יצויין כי בסעיף 15 לתצהירה (מוצג ת/1) טוענת התובעת כי היא זכאית למשכורת בגין חופשת מחלה מתאריך 8.3.99 ועד ליום 13.4.00 לפי שכר מינימום.

בסעיף 3 לחוזה העבודה האישי של התובעת (נספח מ/1 לתצהיר התובעת, מוצג ת/1) נאמר כי תנאי העסקת התובעת יחולו החל מיום 24.7.97, ובסעיף 4 לחוזה נאמר כי השכר השעתי של התובעת הוא בסך 12.60 ₪, שהוא כשכר מינימום שהיה באותה עת (7/97) - בסך 12.63 ₪. גם מעיון בתלוש חודש ינואר 1999 (נספח מ/9 לתצהיר התובעת, מוצג ת/1) עולה כי שכרה של התובעת חושב לפי שכר המינימום שהיה מעודכן לחודש ינואר 1999 (14.13 ₪ לשעה). משכך יש לחשב את שכרה של התובעת לפי שכר המינימום. שכר המינימום החודשי, מעודכן ליום 1.4.99 - הרלוונטי לתובעת, הוא בסך 2,797.75 ₪ והשכר השעתי הוא בסך 15.04 ₪. אשר על כן זכאית התובעת לתקופה מיום 7.5.99 ועד ליום 14.6.99 לשכר בסך 3,640 ₪, המחושב לפי שכר מינימום המעודכן ליום 1.4.99.

זכאות התובעת לתמורת הודעה מוקדמת:

29. 29. התובעת טוענת כי היא זכאית לפיצוי בגין הודעה מוקדמת בסך של 3,825 ₪.

אין חולק כי התובעת קיבלה לידיה את מכתב הפיטורים ביום 21.3.99 ופיטוריה נכנסו לתוקף ביום 14.6.99 ומשכך ניתנה לתובעת הודעה העולה על חודש ימים. בתקופת ההודעה על העובד להתייצב בעבודה ולעבוד, אלא אם כן וויתר המעביד על נוכחות העובד ועל עבודתו בפועל בתקופת ההודעה. הנתבעת לא וויתרה על עבודת התובעת, אלא רק החל מיום 7.5.99. מיום 8.3.99 ועד ליום 6.5.99 היתה התובעת, לדבריה, חולה והנתבעת שילמה לה את כל ימי המחלה הבלתי מנוצלים שעמדו לזכותה, לפי אישורי המחלה שהמציאה. באשר לתקופה מיום 7.5.99 ועד ליום 14.6.99 - חייבנו את הנתבעת לשלם לתובעת את שכרה בגין תקופה זו. משכך אין התובעת זכאית לתשלום נוסף בגין תמורת הודעה מוקדמת ותביעתה בעניין זה נדחית.

סכום פיצויי הפיטורים לו זכאית התובעת:

30. 30. התובעת טוענת כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים לפי שכר חודשי בסך 3,451 ₪ ולפיכך מגיעים לה פיצויי פיטורים בסך 6,900 ₪. לפי שקבענו, השכר שסוכם עם התובעת הוא שכר מינימום, ולפיכך יש לחשב את פיצויי הפיטורים שהתובעת זכאית להם לפי שכר המינימום החודשי שהיה מעודכן לחודש אפריל 1999 והוא בסך 2,798 ₪. התובעת עבדה בשירות הנתבעת מיום 24.7.1997 ועד ליום 14.6.1999 ועל כן זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך 5,363 ₪.

סכום פדיון החופשה לו זכאית התובעת:

31. 31. התובעת טוענת כי היא זכאית לפדיון חופשה בגין 27 יום, על פי חוק חופשה שנתית, בסך 3,443 ₪. התובעת עבדה 5 ימים בשבוע ולפיכך היא זכאית ל - 10 ימי חופש בשנה שהם 86 שעות לשנה. בגין תקופת עבודתה שהיא עשרים ושלושה חודשים זכאית התובעת ל: 86 X 23 : 12 = 164.83 שעות. התובעת נצלה 16 שעות בחודש ינואר 1998 ולאחר הפחתה של 16 שעות אלה זכאית התובעת ל – 148.83 שעות X 15.04 ₪ שכר מינימום לשעה = סה"כ 2,238 ₪. על כן זכאית התובעת לפדיון חופשה בסך 2,238₪.

סכום דמי ההבראה לו זכאית התובעת:

32. 32. כעולה מתצהירה של גב' יונת גלייטמן, בגין שנת עבודתה הראשונה שולמו לתובעת דמי ההבראה במלואם. באשר לתקופה מיום 24.7.98 ועד ליום 14.6.99 זכאית התובעת ל- 5.5 ימי הבראה לפי 260 ₪ ליום, ולפיכך זכאית התובעת לדמי הבראה בסך 1,430 ₪.

זכאות התובעת להפרשות למבטחים:

33. 33. התובעת טוענת כי החלה לעבוד בחודש 7/97 אולם הנתבעת החלה להפריש רק החל מחודש 12/97 ועל כן היא זכאית לסך 610 ₪ בגין 4 חודשים אלה, עוד מציינת התובעת כי לא הופרשו עבורה סכומים נוספים ולכן היא זכאית לסך של 1,083 ₪. בנוסף טוענת התובעת כי היא זכאית לכך שהנתבעת תפריש גם עבור התקופה שמיום 8.3.99 ועד ליום הפיטורים, שיקבע על ידי בית הדין, וזאת על מנת שיהיה לה רצף זכויות.

34. 34. גב' יונת גלייטמן, מנהלת הנתבעת, העידה בסעיף 50 לתצהירה (מוצג נ/1) כי בהתאם לסעיף 3 ה' להסכם העבודה האישי של התובעת, סוכם כי רק בתום תקופת הניסיון של שלושה חודשי עבודה, תצרף הנתבעת את התובעת לפנסית היסוד בקרן הפנסיה מבטחים, קרי רק החל מחודש נובמבר 1997. ואכן בחודש נובמבר 1997 הפרישה הנתבעת סך של 130.5 ₪, המופיעים בדו"ח של קרן הפנסיה - נספח מ/6 לתצהיר התובעת, כחלק מיתרה קודמת וכפי שניתן ללמוד מהדו"ח, החל מחודש 12/97, הפרישה הנתבעת בכל חודש 6% מהשכר החודשי של התובעת כמתחייב. לאחר יום 21.3.99 לא הופיעה התובעת יותר לעבודה ולא המציאה אישורי מחלה (בכל חודש אפריל) ולכן לא קיבלה שכר בגין חודש אפריל 1999 ורק בחודש מאי 1999 משהמציאה התובעת אישורי מחלה, שולם לה השכר בגין יתרת ימי המחלה הצבורה שעמדה לזכותה וכך גם בוצעה הפרשה, כמתחייב, למבטחים בגין סך זה.

35. 35. אנו מקבלים את גירסת הנתבעת באשר לתקופה מ- 24.7.1997 ועד ליום 6.5.1999 וזאת לאחר עיון בסעיף 3 ה' לחוזה העבודה האישי של התובעת (נספח מ/1 לתצהיר התובעת ת/1) והדו"ח ממבטחים (נספח מ/6 לתצהיר התובעת). אשר לתקופה מ – 7.5.99 ועד 14.6.1999 על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין אי הפרשה למבטחים בשיעור של 6% משכר העבודה, שהתובעת זכאית לו בגין תקופה זו בסך 3,640 ₪, כך שסכום הפיצוי שעל הנתבעת לשלם הוא בסך 218 ₪.

זכאות התובעת לתשלום בגין ביגוד וארוחות:

36. 36. התובעת טוענת כי לפי הוראות הבטיחות בעבודה היה על הנתבעת לספק לה בגדים מיוחדים, אך היא לא עשתה כן ועל כן עליה לשלם לתובעת בגין הביגוד שלא סופק סך של 1,700 ₪. עוד טוענת התובעת כי הנתבעת ביטלה את ארוחות הבוקר ולכן זכאית התובעת לסך של 2,000 ₪ בגין ביטול ארוחות הבוקר.

הנתבעת טוענת כי היא נמצאת תחת פיקוח של המוסד לבטיחות וגיהות ומעולם לא נדרשה לספק לעובדים, בתפקידים שביצעה התובעת, כל ציוד וכך גם התובעת עצמה לא העלתה כל דרישה לביגוד ו/או ציוד מגן, והגם שלא חלה כל חובה בדין ולא היתה כל התחייבות מצד הנתבעת, נהגה הנתבעת לתת סינרים לעובדות שעבדו כמלחימות על מנת להגן על הבגדים מפני לכלוך. ובאשר לארוחות טוענת הנתבעת כי משהופסקו ארוחות הבוקר בקיבוץ לוחמי הגיטאות, הופסקה ארוחת הבוקר גם לעובדים של הנתבעת והם קיבלו עוגות ושתייה חמה במפעל הנתבעת. בנוסף התביעות לביגוד ולארוחות הן זכויות נלוות אשר אינן ניתנות לפדיון.

37. 37. מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי הזכות לארוחות והזכות לביגוד הינן זכויות נלוות וככאלה אינן ניתנות לפדיון לאחר סיום יחסי עובד - מעביד. עמד על כך בית הדין הארצי בדב"ע נג/223-3 פלסטין פוסט בע"מ – ג'ואנה יחיאל, פד"ע כז 436:

"המושג זכויות נלוות כולל מגוון של טובות הנאה שלהן זכאי העובד, בנוסף לשכר עבודה במשמעות הצרה של המושג, והן "חופשות" למינהן, תגמולי פרישה ופיצויים עקב סיום יחסי עובד ומעביד. משכורת 13, מענקי חגים, "הטבות בעין" - כגון ארוחות במקום העבודה, דמי הבראה, ביגוד , כיסוי הוצאות השתלמות, כיסוי הוצאות לרכישת ספרות מקצועית, 'השתתפות בשכר לימוד של ילדי העובד' וכיוצא באלה.

המשותף לכל אלה הוא שהם באים למטרה מסוימת, או מטעם מסוים, שאין הם קשורים ישירות בעצם ביצוע העבודה, אלא רק "נלווים" לה. בכך ההבדל בין 'תוספת שכר' כגון תוספת יוקר, תוספת מקצועית, תוספת ותק וכיוצא באלה, לבין זכויות נלוות, שנגדן אין המעביד מקבל תמורה ישירה בייצור או בשירות.

10. כל תשלום שאינו נלווה למימוש הזכות עצמה אינו אלא "פדיון" הזכות. אותו "פדיון" אינו הכלל, והוא בא רק מכוח הוראה שבחוק (סעיף 13 לחוק חופשה שנתית), או מכוח הוראה מפורשת במקור הזכות החוזית. הגורס אחרת יביא דברים לאבסורד: "יפדו" חופשת מחלה שלא חלו, ארוחות במפעל שלא אכלו, ביגוד שלא קנו, היעדרויות מהעבודה בשל אב במשפחה - שלא נעדרו (סעיף 15 לחוקת העבודה 1974) וכיוצא באלה זכויות נלוות שעובד לא מימשן, אך דורש תשלו כאילו מימש אותן."

38. 38. משכך תביעת התובעת לביגוד ולארוחות נדחית בזאת.

זכאות התובעת להפרשי שכר בגין שעות רגילות ובגין שעות נוספות:

39. 39. בכתב תביעתה המתוקן טענה התובעת, בסעיף 8, כי לעתים נדרשה לעבוד שעות נוספות מעבר לשעות העבודה הרגילות והנתבעת לא שילמה לה את כל השעות הרגילות, כפי שהיתה חייבת וכן לא שילמה לה בגין שעות עבודה נוספות, בהן נדרשה התובעת לעבוד לפי הוראות הנתבעת ועל כן היא זכאית לסך של 1,184 ₪ לפי הפירוט הבא:

(א) (א) בגין חודש 8/98 לא שולם לה עבור 20 שעות רגילות סך של 283 ₪.

(ב) (ב) בגין חודש 9/98 לא שולם לה עבור 44 שעות רגילות סך של 625 ₪.

(ג) (ג) בגין חודש 11/98 לא שולם לה עבור 7.5 (125%) שעות נוספות סך של 131 ₪ וכן לא שולם עבוד 6.84 שעות נוספות (150%) סך של 145 ₪.

40. 40. בתצהיר התובעת ובסיכומיה נתבעים סכומים נוספים, מעבר לסך של 1,184 ₪, ברם בית הדין לא יזקק להם, משום שאלה לא נתבעו בכתב התביעה המתוקן.

41. 41. נטל ההוכחה, מהי תקופת העבודה בה הועסק העובד ומהו גובה שכרו מוטל על העובד – התובע; זאת ועוד התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות ואין לפסוק בה לפי אומדן או לפי שכר ראוי. התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק שעבד שעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שעבד. (ע"ע 300080/98 כהן אברהם - גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ טרם פורסם, ניתן ביום 13.9.2001; דב"ע לב/32-3 מרלן פרוימוביץ – ישראל בר-אדון פד"ע ד' 39); ולכן על העובד להביא לפני בית-הדין את כל הנתונים העובדתיים הצריכים לקביעת הסכום המגיע, ולהוכיחם (דב"ע לז/1-2 תופיק חלד מחמוד - דקל מרקט-שותפות, פד"ע ח' 343, 347).

42. 42. התובעת לא הביאה לבית הדין את כל הנתונים העובדתיים על מנת שניתן יהא לקבוע כי עבדה שעות רגילות או נוספות ולא שולם לה בגינן; התובעת לא פירטה את הימים בהם עבדה ואת מספר השעות הרגילות או הנוספות בכל יום כזה, ואף לא הציגה כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בתביעתה או להסביר אותה.

43. 43. מאידך, מנהלת הנתבעת גב' יונת גלייטמן מעידה בתצהירה (מוצג נ/1) בסעיפים 16-25 כי כאשר התובעת עבדה שעות נוספות, אלה שולמו לה כמתחייב וכדין. עם המעבר לשבוע עבודה בן 43 שעות, עבדה התובעת 5 ימים בשבוע כאשר מתוך 9 שעות ו – 20 דקות ¾ שעה היתה להפסקת בוקר וצהריים, ו-8 שעות ו-36 דקות היו שעות עבודה רגילות, לאור קיצור שבוע העבודה. עבודה בימי שישי זיכתה את העובדים בתשלום שעות נוספות החל מהשעה הראשונה, בכפוף לכך שעבדו את מלוא השעות הרגילות במהלך השבוע. במשכורת חודש אוגוסט של התובעת נפלה טעות לרעת הנתבעת. 28.1 שעות של עבודה במשמרת שניה (המתחילה בשעה 14.00) אשר הנתבעת, לפנים משורת הדין, משלמת בגין עבודה במשמרת שניה 122% לכל שעת עבודה, הוקלדו בטעות על ידי חשב הנתבעת באופן הבא: במקום להכניס שעות אלה לחישוב של 100% + 22%, הוכנסו השעות ל – 122% + 125%, ונעשתה טעות נוספת, כך ש-158 שעות רגילות הוכנסו פעמיים. בעקבות טעויות אלה עמד שכרה של התובעת על סך 4,593 ₪ במקום על סך 3,264.59 ₪. הנתבעת אשר גילתה את טעותה, הציעה לתובעת כי במקום להוציא תלוש חדש, ישולם הסך הגבוה כאמור, ובמשכורת חודש ספטמבר יקוזז ההפרש לטובת הנתבעת. התובעת עמדה על כך שתקבל את הסכום המגיע לה ולא יותר מכך, ועל כן הוצא "תלוש דוגמא" מתקן אשר נותר לצרכי תיעוד בלבד על פיו שולמה המשכורת המתאימה לחשבון הבנק של התובעת. בתלוש חודש ספטמבר בוצע התיקון מבחינת רישום השעות וההפרש בין תלוש אוגוסט לתלוש "אוגוסט לדוגמא" ו – 1,328.4 ₪ הוכנס תחת ניכויים בסימן (-). הנתבעת הגישה לבית הדין את תלושי השכר לחודשים אוגוסט-ספטמבר וכן דו"חות נוכחות לחודשים אלה (ראו מוצגים נ/5- נ/9). גב' גלייטמן מציינת כי לתובעת שולמה תמורה בגין עבודה בשעות נוספות על פי הדיווח בדו"ח הנוכחות כנדרש וכמתחייב.

באשר לחודש נובמבר 98, העידה גב' גלייטמן, כי בשל המעבר ל-5 ימי עבודה נדרשו לתקן ידנית את הדיווח על שעות עבודה, כך שבמקום 8 שעות רגילות עברו ל-8.58 (8שעות ו-35 דקות) כשעות עבודה רגילות. הנתבעת הגישה לבית הדין את דו"ח חודש נובמבר ומשכורת חודש נובמבר (ראו מוצגים נ/10 ו- נ/11).

44. 44. שוכנענו מעדות הנתבעת כי אין התובעת זכאית להפרש שכר בגין שעות רגילות או שעות נוספות ותביעתה בעניין זה נדחית.

המחאה בסך 500 ₪ אשר הופקדה בבית הדין:

45. 45. גב' יונת גלייטמן מצהירה בתצהירה כי במשכורת חודש מאי שולמה לתובעת משכורת בסך 1,164 ₪ ברוטו בהתאם ליתרת ימי המחלה הצבורה לזכותה, נוכח אישורי המחלה שהמציאה ובמשכורת זו נוכה בתחילה סך 750 ₪ על חשבון מפרעה, ואולם לאחר דין ודברים בין באי כח הצדדים נשלחה לבאת כוח התובעת המחאה על סך 500 ₪, כך שנוכו משכרה של התובעת רק 250 ש"ח על חשבון הלוואה שלקחה התובעת מהנתבעת. ברם, כאמור לעיל, התובעת לא פדתה המחאה זו ובאת כוחה הגישה את ההמחאה ביחד עם מכתבה של עו"ד זילוני-קליינמן מיום 9.6.1999 לבית הדין, וזאת מטעמים השמורים עמה (ראו את החלטת בית הדין, מיום 25.6.99 בתיק בש"א 6290/99, שצוטטה בסעיף 9 לעיל, וכן את ההמחאה, המכתב והמעטפה המקורית בתוך מעטפה ירוקה של המדינה בתיק העזר). משלא פדתה התובעת את המחאה, יתווסף הסך של 500 ₪ לסכומים שהתובעת זכאית להם.

46. 46. התובעת מבקשת בסיכומיה לבטל את החיוב בהוצאות בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ, שחוייבה לשלם לנתבעת לפי החלטת כבוד השופט הראשי כהן מיום 6.11.2000. אין מותב זה יושב כערכאת ערעור על החלטת כבוד השופט הראשי כהן, ועל כן הבקשה נדחית .

זכאות התובעת לפיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים:

47. 47. קבענו כי התובעת זכאית לשכר בגין התקופה מיום 7.5.99 ועד ליום 14.6.99 בסך 3,640 ₪. משנתעוררו בין הצדדים חילוקי דיעות בדבר עצם החוב שיש בהם ממש, אנו מבטלים את פיצויי ההלנה בגין סכום זה.

48. 48. הנתבעת הפקידה ביום 15.7.1999 בקופת בית הדין סך של 7,588.40 ₪ (מוצג נ/13) ובכלל זה בגין פיצויי פיטורים על סך 4,895.50 ₪. התובעת, מטעמים השמורים עמה, החליטה שלא ליטול את הסכום מקופת בית הדין, הגם שהיתה רשאית לקבלו ללא כל התנאה (ראה הצהרת ב"כ כוחה, עו"ד עבאדי, בעמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 17.4.2001). משכך אין היא זכאית לפיצויי הלנה. אשר להפרש פיצויי הפיטורים בסך (5,363 ₪ - 4,895.50 ₪) 467.50 ₪ אלה לא שולמו בשל חילוקי דיעות בדבר עצם החוב שיש בהם ממש, ומשכך אנו מבטלים את פיצויי ההלנה בגין הפרש פיצויי הפיטורים - בסך 467.50 ₪.

סוף פסוק:

49. 49. אשר על כן זכאית התובעת:

(א) (א) לשכר לתקופה מיום 7.5.99 ועד ליום 14.6.99 בסך 3,640 ₪.

(ב) (ב) פיצויי פיטורים בסך 5,363 ₪.

(ג) (ג) פדיון חופשה בסך 2,238 ₪.

(ד) (ד) דמי הבראה בסך 1,430 ₪.

(ה) (ה) פיצוי בגין אי הפרשה למבטחים בסך 218 ₪.

(ו) (ו) 500 ₪ בגין ההמחאה שלא נפדתה.

50. 50. סך הכל זכאית התובעת לסך – 13,389 ₪. מסכום זה יש לנכות את ההוצאות שחוייבה בהן התובעת, לפי החלטת כבוד השופט הראשי כהן (ראו החלטות מיום 6.11.2000 ומיום 25.12.2000) בסך של 3,500 ₪ בתוספת מע"מ = 4,130 ₪ .

13,389 – 4,130 = 9,259 ₪.

מסך 9,259 ₪ יש להפחית את הסכום שהופקד בקופת בית הדין בסך 7,588.40 ₪ ולפיכך הסכום הנותר הוא = 1,670.6 ובמעוגל 1,671 ₪.

51. 51. תביעות התובעת: לתמורת הודעה מוקדמת, לביגוד, לארוחות והפרשי שכר בגין שעות רגילות ושעות נוספות נדחות.

52. 52. אשר על כן מזכירות בית הדין תמציא לתובעת את סכום הפיקדון כמקובל בבתי הדין.

53. 53. הנתבעת תשלם לתובעת סך 1,671 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 14.6.1999 ועד ליום התשלום בפועל.

54. 54. משמרבית הסכומים שתבעה התובעת נדחו, ומשהפקידה הנתבעת את הסכומים שלא היו שנויים במחלוקת בקופת בית הדין, והתובעת מטעמים השמורים עמה סירבה לקבלם, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 500 ₪ בתוספת מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

55. 55. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום כ"ח בניסן, תשס"ג (30 באפריל 2003) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.