תרגיל בניכוי הוצאות
- הכרה בריבית על הקמת העסק
– הוצאות ריבית בייסוד עסק מוכרות כאשר הם הוצאו "על הון ששימש בייצור ההכנסה" לפי סעיף 17 (1) לפמ"ה. כל עוד העסק טרם החל לפעול ולהשיג הכנסה הן אינן מוכרות בניכוי ויהוונו לעלות הנכס (פס"ד מוראן + הלכת אנג'ל).
בסעיף 32 (3) לפמ"ה נקבע כי "לא יותרו ניכויים בשל
…. הון שניטל, או נועד לשמש הון" .
כאשר העסק יחל להניב ההכנסה הן מותרות בניכוי (פס"ד בתי מלון אלערבייה). ההכרה בהוצאות המימון יעשה בשיטה המסחרית המצטברת מידי שנה, בריבית וההצמדה שיצברו מידי שנה (למעשה יוכרו רק הוצאות הריבית הריאליות לפי חוק התאומים בשל אינפלציה).
הוצאות פרסום לפתיחת העסק – הוצאות אלו הנן הוניות שכן מטרתן יצירת יש מאין – הרי העסק עצמו טרם החל להניב הכנסה. ומטרת הפרסום היא מתן תמריץ ודחיפה ראשוניים לעסק שטרם החל לפעול – פס"ד שתדלן.
וייתכן בגלל אופי ההוצאה, ניתן לייחס חלק מהוצאות הפרסום להכנסות שוטפות השנה
– ואז לפחות חלק מהוצאות הפרסום, ייחשבו כהוצאות שהוצאו לשם הכנסות השנה – ויותרו בניכוי.
נסיעות לחו"ל – הוצאות נסיעות לחו"ל יוכרו לפי סעיף 17 לפמ"ה במידה והוצאו כולן בייצור ההכנסה בשנת המס ולשם כך בלבד. לפי סעיף 32 לפמ"ה, הוצאות מעורבות לא יותרו בניכוי כהוצאות מוכרות – פס"ד בן עזר ובניו .
אולם, אם ניתן להפריד בין הנסיעות ההכרחיות ליצור ההכנסה שהוצאו כולן לצורך ייצור ההכנסה, לבין הנסיעות הפרטיות
– ניתן להכיר רק בנסיעות לחו"ל שאכן הוצאו בייצור ההכנסה - פס"ד שתדלן , ולא להכיר כלל בנסיעות הפרטיות.
סכומי ההוצאות שיוכרו הנן מוגבלות גם בתקרות ובתנאים שנקבעו בתקנות (ניכוי הוצאות מסויימות).
לימודי תואר שני – לימודי תואר הנן יצירת "יש מאין" היוצרים "יתרון מתמיד", שהנן הוצאות הוניות/פרטיות ואינן הוצאות מוכרות שהוצאו בייצור ההכנסה באותה שנת מס לפי סעיף 17 לפמ"ה – פס"ד שתדלן.
רכישת מכשירי "טורבו" – רכישת ציוד לרכוש קבוע הינה השקעה הונית – פס"ד שתדלן. ההוצאה לא תוכר בניכוי לפי סעיף 17 לפמ"ה, שכן לא הוצאה ליצור ההכנסה בשנת המס.
לפי סעיף 21 לפמ"ה "יותר ניכוי בשל פחת של בניין, מכונות
… " – שיעורי הפחת שיוכרו מידי שנה, יהיו לפי תקנות מס הכנסה (פחת) 1941 .
מימון רכישת מכשירי ה"טורבו" – הוצאות המימון לרכישת המכשירים יותרו בניכוי שכן לפי סעיף 17 (1) לפמ"ה, הם הוצאות שהוצאו בייצור ההכנסה בשנת המס, "על הון ששימש בהשגת ההכנסה".
(כאמור לפי חוק התאומים בשל אינפלציה
– יוכרו רק הוצאות המימון הריאליות).
קנס בגין זיהום – הוצאה שהוצאה כקנס על מעשה עבירה, אין לנכותה מההכנסה החייבת. בפס"ד אוצר לאשראי של הפועל המזרחי קבע השופט כהן (רוב) – מספיק שהתשלום שולם לא מרצון אלא מאונס, ואינו קשור ישירות בהפקת ההכנסה, כדי לפסול ההוצאה ששולמה רק לשם קיום החוק ומפחד הסנקציות על הפרתו. – הערעור נדחה. השופט ויתקון (במיעוט) אמר באותו פס"ד כי ייתכן שכשמדובר בתשלום בעל אופי תרופתי בלבד, ואינו קנס – תוכר ההוצאה.
בפס"ד בתי מלון אלערבייה נאמר כי הוצאה לא חוקית תוכר בכפוף לנסיבות המקרה, אופי האי חוקיות ומידת חומרתה של אי החוקיות שבה מדובר. יש מקרים שלא יעלה על הדעת שפ"ש ובהמ"ש יכירו בהוצאה לא חוקית, ויש מקרים שבהם אפשר להסתפק לגבי אי החוקיות בסנקציות הפליליות הקבועות בחוק.
לדעתי, תשלום הקנס אינו הוצאה מותרת - שכן מדובר בקנס שהוא עצמו הסנקציה הפלילית.
תביעה נזיקית בגין זיהום – באם התביעה הנזיקית הינה המשך ההליך של סנקציות המדינה כנגד המפעל, הרי יתכן שההוצאה לא תתור כלל לפי דעת הרוב בפס"ד אוצר לאשראי כדלעיל, או אולי תותר לפי דעת המיעוט שם – כפיצוי תרופתי בלבד.
בפס"ד תל רונן קבלנים נקבע כי אפשר להכיר בהפרשה לתביעות תלויות בכפוף לכך שהיא עומדת בשני תנאים: 1. נדרשת לפי עקרונות חשבונאים מקובלים לשם דיוק הדיווח על ההכנסה, 2. שהיא ניתנת לאומדן סביר בנסיבות המקרה ובאמצעים מקובלים (כגון חוות דעת משפטית על תוצאות התביעה האפשריות). כן נקבע כי אם נודעו עובדות חדשות לגבי ההפרשה, יש להעדיפן בעת הדיון בשומה (אפילו בדיעבד). לסכום ההפרשה אין להוסיף ריבית והצמדה, שכן חזקה על החברה שהשקיעה אותה ונשמרה ערכה.