ב"ל 4345/05 - איתן ולדינגר נגד המוסד לביטוח לאומי

בתי הדין לעבודה

פסק דין

1. רקע עובדתי

1.1 התובע, יליד 29.6.1978, ארה"ב, עלה ארצה ביום 13.4.1981, וקיבל מעמד תושב ישראל החל מ- 13.4.1981. לתובע אזרחות ישראלית ואזרחות ארה"ב.

1.2 בשנים 1999 עד 2001 לא התגורר התובע בארץ.

1.3 בשנת 2001, לאחר שנעדר מהארץ למעלה משנתיים, הגיע התובע ארצה לצורך לימודים בבית הספר לתיירות תדמור בהרצליה (להלן-תדמור).

1.4 התובע חוייב בתשלום דמי ביטוח כלא עובד לתקופה 1.1.1999 ועד 30.9.2001.

1.5 התובע פנה ביום 13.3.2002 בבקשה להפחתת קנסות והצמדה. בנימוקי הבקשה ציין ששהה בחו"ל מאז שחרורו ועם שובו התברר לו שחייב לשלם דמי ביטוח עבור תקופת שהותו בחו"ל.

1.6 ביום 13.3.2002 הודיע הנתבע לתובע על הסכמתו לביטול קנסות והצמדה ויתרת החוב בסך 3,559 ₪ שולמה על ידי התובע ביום 13.5.2002.

1.7 משך הזמן ששהה בחול היה מ- 11.12.1999 ועד 21.1.2002.

1.8 התובע לא הגיש שאלון תושבות.

2. תמצית טענות התובע בכתב התביעה

2.1 התובע עזב את הארץ עם תום שירותו הצבאי – דבר שרצה לעשות עוד במהלך שירותו הצבאי.

2.2 בשנת 2002, מחוסר ברירה ושיקול כלכלי קר, מאחר ולא עמד בדרישות קבלה במכללות בארה"ב, לא היה לו מבחן פסיכומטרי ולא היה ברשותו הכסף ללמוד שם מאחר ומענק השחרור שלו מצה"ל היה מותנה בלימודים בארץ, בא התובע ארצה, ללמוד בתדמור.

2.3 את הסך של 3,127 ₪ שילם התובע לנתבע, תחת מחאה לאחר שאולץ לשלם, שאחרת יבולה לו רע, והנתבע תנקוט באמצעי גביה נגדו.

2.4 התובע לא היה חייב לנתבע את הסכום ששילם בגין התקופה שלא שהה בארץ כאשר מרכז חייו (עבודה, לימודים וכו') היה בארה"ב, כפי שגם היום מרכז חייו בארה"ב והוא תושב ארה"ב.

2.5 גם סובייקטיבית כשנעדר מהארץ לאחר שירותו הצבאי התובע חש תושב ארה"ב ולראייה שלשם הוא חזר ושם הוא חי היום. יש לו משפחה שם ולאחר שעשה את חובת השירות בצה"ל הגשים את משאלתו לחיות שם באופן קבוע, ואין לו ולא הייתה לו כל כוונה לחזור ארצה, אלא לביקורים.

2.6 אחותו של התובע הצעירה ממנו בשנתיים גם כן שירתה בצה"ל ועם סיום שירותה נסעה לארה"ב והיא גרה שם מאז. גם היא מוכרת בנתבע כתושבת ארה"ב ולא מחוייבת בביטוח לאומי מאז סיימה את שירותה הצבאי ומרכז חייה בארה"ב. לא ברור מדוע אין דין לשניהם.

2.7 יודגש כי כיום מכיר הנתבע בתובע כתושב חוץ ואין הוא מחייב אותו בתשלומי ביטוח לאומי.

2.8 לאור האמור על הנתבע להחזיר לתובע את הסך של 3,127 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

3. תמצית טענות הנתבע בכתב ההגנה

3.1 התובע מחוייב על פי חוק הביטוח הלאומי (פרק יא) בתשלום דמי ביטוח ומס בריאות כתושב ישראל גם בתקופות שהותו בחו"ל.

3.2 ביטוח פרטי לצורכי נסיעה לא קובע תושבותו של של התובע ואין בהעדרות של שנתיים כדי לשלול את תושבותו של התובע.

3.3 ביום 27.2.2002 פנה התובע לנתבע, הסדיר את חובו והמשיך להיות מבוטח עד היום שבו הצהיר על עזיבתו את הארץ – הצהרה על פיה נשללה תושבותו החל מ- 3/2004.

4. מטעם הנתבע הוגשה תעודת עובד ציבור של הגב' נירה זמיר, מנהלת תחום בכירה ביטוח וגבייה (להלן-הגב' זמיר).

בתעודת עובד ציבור התייחסה הגב' זמיר, בין השאר, לתקופה החל מ- 11.12.1999 ועד ל- 21.1.2002, תקופה בה שהה התובע בחו"ל, כדלקמן:

"מסקנות לגבי התקופה 11.12.99 – 21.1.02.

מעמדו – תושב ישראל משום שיצא לחו"ל לתקופה קצרה של שנתיים בלבד מעמדו נבדק בדיעבד כאשר כבר חזר לארץ והייתה אפשרות לבחון הצהרת כוונות וכן עדויות אובייקטיביות המאששות את הצהרת הכוונות".

בבחינת תושבות אנו בודקים

א. א. היכן מרכז חייו של אדם

ב. מה הצהרת כוונותיו

ב. ב. מה הביטוי החיצוני שניתן לכוונה זו.

אזרחות זרה יכולה להיחשב כקריטריון להפסקת תושבות כאשר נרכשה כחלק מתהליך של עזיבת מרכז החיים בארץ לטובת בניית מרכז חיים בארץ אחרת.

לעניין אזרחות בחו"ל אין דומה מצב של אדם שיצא לחו"ל והגיש בקשה לקבל אזרחות זרה או שכבר קיבל אזרחות זרה כחלק מתהליך העתקת מרכז חייו, למצב של אזרח ישראלי שבנוסף לה הוא בעל אזרחות זרה מלידה, שכן במקרה השני משקלו של נימוק זה נמוך יחסית לנימוקים אחרים."

בהמשך ציינה הגב' זמיר:

"חלק ב'

ביום 18.2.2004 הגיש הנ"ל בקבלת קהל דין וחשבון רב שנתי בו הצהיר שהחל מ- 24.3.2004, הוא נוסע לטובת לימודים למספר שנים בלתי מוגבל. כמו כן הוא הוסיף שהוא אזרח אמריקאי ולכן אינו מעוניין בכפל תשלומים.

הפקידה בקבלת קהל הוסיפה הערה כי הוסברה לו המשמעות של הפסקת התשלומים לעניין ביטוח בריאותי כמו כן נמסרה לו חוברת הסברה.

החלטה

הסניף החליט שאינו תושב ישראל מ- 24.3.04. החלטה זו מבוססת על הצהרת המבוטח בלבד ללא שאלון תושבות.

בעת מתן החלטת תושבות זו, שניתנה על סמך הצהרתו, לפני צאתו לחול לטובת לימודים, עדיין אין פרספקטיבה של זמן כדי לבחון אם אכן יש ביטוי מוחשי ועובדתי להצהרת כוונותיו שעזב את הארץ.

החלטה זו היא זמנית ועשויה להיבחן שוב בטווח של חמש שנים מ- 24.3.2004, לאור העובדות הרלוונטיות להחלטת תושבות, לרבות אם וכאשר ישוב לארץ.

אין להסיק מהחלטה זו לגבי החלטתנו הקודמת שפורטוה בחלק א', שניתנה לאחר בדיקה בדיעבד, כאמור."

5. בקדם המשפט שהתקיים בפני כבוד השופטת חנה טרכטינגוט, הצהיר עו"ד ולדינגר כי הוא אביו של התובע והוא מייצג אותו, ומכיוון שבנו לא נמצא בארץ הוא יצהיר במקומו, וכן ביקש לחקור את גב' זמיר.

הפלוגתא שנקבעה היא: האם התובע היה חייב בדמי ביטוח לתקופה מ- 1999 ועד ל- ,2001 וזאת לאור שאלת תושבותו.

כן הוחלט כי יוגשו תצהירים מטעם התובע.

כמתחייב מהחלטת בית הדין הוגש תצהירו של עו"ד ולדינגר, אביו של התובע.

6. בדיון ההוכחות שהתקיים בפנינו נחקר עו"ד ולדינגר וכן נחקרה גב' זמיר. במהלך הדיון הוגשו המסמכים כדלקמן:-

א. בקשה לביטול בהפחתת קנסות בחתימת התובע(נ/1)

ב. שאלון תושבות (נ/2)

ג. מכתב של אביו של התובע מיום 13/5/2002 (נ/3)

ג. ג. אישור לימודים של התובע (נ/4)

7. בחקירתו הנגדית אישר עו"ד ולדינגר כי בנו עלה ארצה בגיל 3. ולשאלת באת כוח הנתבע מה עשה התובע בשנים הרלוונטיות בארצות הברית, ענה העד כי

התובע עבד בלוס אנג'לס, כן עבד במקסיקו במועדון, שהוא משהו במתכונת הקלאב מד, כמורה לגלשני רוח וקטמרנים, דבר שהוא עוסק בו עד היום, וכן שהה איזה תקופה אצל דודתו באריזונה, טייל באמריקה המרכזית וצפון אמריקה הדרומית, ועבד איזה תקופה גם באטלנטה. עוד הוסיף העד כי התובע גר כרגע בהונולולו, עובד בהוראת גלישה, וסיים תואר באוניברסיטה בהונולולו, והוא מקיים את מישאלתו לחיות בחו"ל הלכה למעשה.

בהמשך חקירתו הנגדית אישר העד כי במהלך לימודיו בתדמור עבד התובע

במועדון לילה או בבר בכפר סבא. כן ציין העד כי בתדמור למד התובע אירוח וכן סיים תואר במינהל עסקים עם התמחות באירוח בארה"ב.

8. בחקירתה הנגדית, אישרה הגב' זמיר כי היא אינה מודעת לתוכן השיחות שקיים בנו עם הנתבע, והוסיפה כי במשרדה, המונה צוות של עשרה עובדים, מקבלים עשרות שיחות ביום, וזה כמעט בלתי אפשרי לעקוב אחרי כל שיחה. עוד הוסיפה גב' זמיר, לשאלת בא כוח התובע שהתייחסה לנוהל רישום פרוטוקול או זכרון דברים משיחה עם מבוטח, כדלקמן:-

"במקרה שזה דבר בעל משמעות אנחנו עורכים רישום, הדבר היחידי שידוע לי, זה שכשהוגש ב-2004 שאלון תושבות לענין היציאה השניה שלו, הוא ביקש להפסיק את התשלומים, למרות שהוא כותב פה שהוא אזרח ישראלי, ולא רוצה לוותר על האזרחות ועל החובות והזכויות, אבל הוא מעדיף לא לשלם, מאחר והוא משלם בארצות הברית. היה רישום שהסבירו לו מה המשמעות של הפסקת התשלומים לענין הזכויות שלו." (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 13-18).

לשאלת בא כוח התובע: "בדיעבד, את חושבת שעשיתם טעות בזה שסירבתם להחזיר את הכסף, מה הבדל בין התקופה ההיא לבין התקופה של היום?

ענתה גב' זמיר:

"אני לא חושבת שעשינו טעות, ולשאלת ההבדל אני עונה, הנושא של תושבות הוא נושא מאד מורכב, לא נקבעו בחוק כללים, אבל נוהל העבודה מתבסס על פסקי דין שהיו בעבר במהלך כל השנים בנושא של תושבות. מה שכן החוק מגדיר כיצד מבטחים תושב ישראל השוהה בחו"ל. מבחינת התושבות אנחנו בודקים בגדול 3 קטיגוריות, האחת - היכן מרכז החיים של אותו בן אדם, מה היתה הצהרת הכוונות שלו, ומה ביטוי החיצוני שהוא נתן לכוונות האלה. לגבי התקופה הראשונה כל הנושא של הצהרת כוונות לא היה קיים בכלל, הוא חזר מחו"ל בתחילת 2002, הגיע לביטוח הלאומי , היה לו חוב בדמי ביטוח שלא עובד, שמבחינת הסכומים הוא זהה לתושב ישראל השוהה בחו"ל שאין לו הכנסות. כל תקופת שהותו בחו"ל היתה משהו כמו שנתיים, בפסיקה שנתיים מוגדרת כהעדרות אירעית, לא היה פה העתקת מרכז חיים, מטרת הנסיעה שלו היתה למטרת לימודים...

האמת, אני לא בטוחה לגבי הענין הזה של הלימודים. יכול להיות שכן ויכול להיות שלא. למרות התצהירים שניתנו לאחר מכן, הוא לא ערער על החלטה שלנו שהוא תושב ישראל, שילם את דמי הביטוח ובזה נגמר הפרק הראשון. הערעור על מעמדו התחיל כאשר ביטלנו את התושבות לגבי היציאה ב-2004, כשהוא יצא ב-2004, יש פה הצהרת כוונות, יש פה בקשה שלו, שאנחנו נוהגים לכבד הצהרה כזאת, אבל ההחלטה הסופית שלנו לגבי התושבות, ניקבעת כאשר יש לנו את הסיום של התקופה. בן אדם שיוצא לחו"ל ואומר אני מבקש להפסיק תושבות מראש, וחוזר אחרי שנתיים, שלוש, אנחנו נותנים לו שוב למלא שאלון תושבות, ואם לא היו סממנים של העתקת מרכז חיים, אנחנו נקבע שכן הוא היה תושב, למרותש שמבחינת הצהרת כוונות מראש, הוא הצהיר שאיננו תושב, אבל לא נתן לכך ביטוי חיצוני." " (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 19-25, עמ' 6 שורות 1-19).

בהמשך חקירתה הנגדית, אישרה גב' זמיר שיתכן ובדיעבד יקבע שאדם שנסע עם כוונות מוצהרות לשנות את מקום מושבו לחו"ל יימצא שהוא בעצם נשאר תושב ישראל.

ובהמשך, לשאלת בא כוח התובע, האם מדובר על תיקון מסקנה, הצהרה שאולי התבררה כלא נכונה ואז מתקנים את הרישום לגבי התושבות כאילו היה תושב, ענתה העדה כי זו פרשנות שהיא אינה מקבלת, והבהירה כדלקמן:-

"כשאדם יוצא לחו"ל, מבקש להפסיק את הביטוח בטענה שהוא מפסיק תושבות, מעתיק מרכז חיים למקום אחר, אין עדיין פרספקטיבה כדי לאמת או לשלול את ההצהרה שלו. הפרספקטיבה נוצרת כאשר הוא חוזר, אם הוא חוזר, אם הוא לא חוזר אז נשארת ההחלטה שהוא אינו תושב, לענין חוזר או לא חוזר, יש פרק זמן שהוא מה שמקובל עלינו כסביר ששהות בחו"ל מעל 5 שנים מעידה על העתקת מרכז חיים, זה לא קביעה מוחלטת, אנחנו מסתכלים על סממנים נוספים שזה אומר, שיש מצב למשל, אדם שיוצא למטרות לימודים, סטודנט בחו"ל, מציג לנו את המסמכים המתאימים, משך שהותו יכולה להימשך גם 6 ו-7 שנים ועדיין ייחשב כתושב ישראל." (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 1-9).

ובהמשך לשאלה: "אז עכשיו על דרך הסימטריה, אני מדבר על אדם שמושבו בארצות הברית והוא בא ארצה להיות שנתיים וחוזר, על דרך הסימטריה האם את היית אומרת במקרה הזה שהוא הופך להיות תושב ישראל אם הוא חוזר הינה לשנתיים ולאחר מכן הוא חוזר לארצות הברית?

ולאחר שהעדה ענתה, כי ניסוח השאלה אינו מפורט דיו, חזר וניסח בא כוח התובע את השאלה כדלקמן:-

"אני מתייחס ספציפית לתובע, הוא נוסע לחו"ל, שוהה שם במטרה שעליה נדבר, הוא חוזר ארצה לשנתיים ללמוד, ואחר כך חוזר לארצות הברית עד היום, האם לגבי אותם שנתיים תאמרי שהוא היה תושב ישראל, בשים לב שהוא שילם ביטוח לאומי במהלך אותה התקופה?

תשובתה של גב' זמיר הייתה:

"אני לא צריכה לענות היפוטטית , אני עונה עובדתית, שהוא היה תושב ברציפות עד יציאתו לחו"ל ב-2004."

ולשאלת בא כוח התובע: "התובע לא הצהיר בפניך שהוא עזב לארצות הברית, שהוא נוסע ומשנה את מושבו, האם היום לאחר שנוכחת שהוא נמצא שם עד עצם היום הזה מ-1999, ולבקשתו, ולתביעתו, את לא יכולה להסיק שמטרות נסיעתו היתה מגורי קבע בחו"ל ושינוי מושב, ולתקן את הרישום באופן סימטרי , כפי שהסברת לנו קודם?

ענתה גב' זמיר: "קודם הדוגמא היתה על אדם שנמצא בחו"ל 5 שנים, במקרה שאנחנו מדברים, בן אדם היה שנתיים בחו"ל. בשנתיים האלה אין העתקת מרכז חיים, זה דומה להרבה מאד צעירים ישראליים, שאחרי שיחרורם מהצבא נוסעים לחו"ל, אין להם עבודה קבועה, אין להם מקום מושב קבוע, וחוזרים לארץ ומתחילים לימודים. כך אני רואה את המקרה של התובע."

ולשאלה: "אז את עכשיו תיארת את הצד השווה של מקרה של התובע להרבה מקרים, בואי נתמקד במה זה שונה, אם אני אומר לך שעד עצם היום הזה הוא בארצות הברית, האם זה שונה מאותם מקרים שציינת?

ענתה גב' זמיר: "לגבי התקופה הראשונה אני לא רואה שוני, לגבי השניה נראה שיש פה שוני."

(עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 10-25, עמ' 8 שורות 1-9)

לשאלת בא כוח התובע האם לעניין היות התובע אזרח אמריקאי שנולד בארה"ב יש שוני בין שתי התקופות, ענתה גב' זמיר:

"יש להבדיל בין אדם שמעצם לידתו אזרח של מדינה זרה, מגיע לישראל, הופך להיות תושב ישראל, בשלב מסויים נוסע לחו"ל, במקרים האלה אני לא נותנת משקל רב לאזרחות הנוספת, אני כן אתן משקל לנושא אזרחות נוספת, אם בן אדם שיצא מהארץ כאזרח ישראלי בלבד, למדינה אחרת, וקיבל שם אזרחות, שזה יכול להיות שהוא שם שבוע, קבלת אזרחות זו הוכחה להעתקת מרכז חיים, כי פה יש מימוש להצהרת הכוונות שלו." (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 11-17).

העדה הוסיפה כי משך היותו של התובע תושב ישראל, מאז שעלה לארץ הוא מספיק ארוך שיש בו כדי לבסס את מרכז חייו כתושב ישראל, ועל כן ראה הנתבע את יציאתו לחו"ל כיציאה לתקופה ארעית, וכן ציינה, לשאלת בא כוח התובע, כי היום מסקנתה לגבי יציאתו של התובע לחו"ל ב- 1999 אינה שונה, והוסיפה שאין זה משנה שהוא אזרח אמריקאי והציג אישורים על עבודה ותשלום ביטוח לאומי בארה"ב מאחר "ואין סתירה בין היותו של אדם תושב ישראל, לבין עבודתו בחו"ל. ולראיה כל האמנות שמדינת ישראל חתומה עם מדינות אירופה, לענין הדדיות של אי תשלום כפל דמי ביטוח. מאחר ועם ארצות הברית אין אמנה, יש כפל תשלומים, ואף אחד לא קבע שבגלל שאין לנו אמנה כל מי שעובד בארצות הברית הוא לא תושב. עצם העבודה בארצות הברית אינה שוללת את התושבות הישראלית. " (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 1-6).

בהמשך ציינה העדה כי הנתבע לא שוכנע מהצהרתו של התובע שכוונתו מלכתחילה הייתה לשהות תושבות קבע בארץ לידתו, והוסיפה כי גם כל הגורמים האחרים במצטבר, לרבות התראות על הוצאה לפועל, לא שינו דעתו של הנתבע.

9. הצדדים סכמו טענותיהם בעל פה.

בסיכומיו טען בא כוח התובע כי התובע יצא את הארץ לאחר סיום שירותו הצבאי בכוונה מוצהרת לשהות בארצות הברית באופן קבוע, והוא אכן שוהה שם מאז 1999, במשך שמונה שנים, למעט שנתיים של למודים אותם עשה בארץ.

בתקופה השנויה במחלוקת שילם התובע מסים, ביטוח בריאות ממלכתי וביטוח פנסיה בארה"ב וזאת בגין עבודה שביצע בארצות הברית, ובדיעבד הוא הצהיר, מה שהתאמת הלכה למעשה, שהוא העביר את מרכז חייו לארצות הברית.

עוד הוסיף בא כוח התובע וציין, כי הראיות במצטבר היו צריכות להוביל את הנתבע למסקנה, בדיעבד, שהחיוב בתשלום דמי ביטוח לאומי נעשה על יסוד הנחה כאילו הוא היה תושב ישראל.

הנתבע בעצמו מודה כי מנחים אותו 3 עקרונות כלליים לעניין קביעת תושבות: מרכז חיים, הצהרת כוונות וביטוי לכוונות.

על פי הראיות שהוצגו בפני בית הדין, הוכח שמלכתחילה מ-1999 מרכז חייו של התובע אכן היה בארצות הברית, הצהרת כוונותיו בדיעבד להיות תושב ארצות הברית מאמתת את העובדה שמרכז חייו בארצות הברית, ושהותו שם עד עצם היום הזה, נותנת ביטוי לכוונות. גם המבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה מובילים לאותה מסקנה.

באת כוח הנתבע ציינה בסיכומיה, כי התובע עלה ארצה עוד לפני גיל 3, חי בישראל כל השנים עם משפחתו, ולאחר שירותו הצבאי הוא יצא לחו"ל, כאשר לפי עדותו של האב, השהייה בחו"ל כללה טיול במרכז אמריקה, עבודה במקומות שונים, ושהות במקומות שונים באותה התקופה.

לאחר מכן, חזר התובע לישראל, כאן למד ועבד במשך שנתיים, ורק לאחר מכן יצא פעם נוספת להונולולו, שם הוא עבד ולמד כפי שהעיד אביו.

לטענת הנתבע, יש להתייחס לתקופה הראשונה של השהות בחו"ל לצורך השאלה האם התובע היה תושב ישראל באותה התקופה, כל הסממנים מראים שהוא בשלב הזה, לא העתיק את מקום מגוריו ומרכז חייו לחו"ל, הן בנוגע למהות השהות שכללה כאמור גם טיול, ולא היה מדובר במקום מגורים קבוע ולא במקום עבודה קבוע, כאשר לאחר מכן הוא חזר לשנתיים לימודים בארץ, כלומר, כל נסיון של ב"כ התובע להציג כאילו מדובר באדם שגר בארצות הברית ורק בא לשנתיים לישראל ללמוד, זו הצגה לא נכונה של הדברים.

לגבי ההצהרה של הכוונות, בזמן אמת, הגיש התובע בקשה לביטול קנסות והצמדות, ולא ציין, ולו ברמז, שהוא לא התכוון , שהוא רק חזר ללימודים, או שהוא מתכוון לשוב לארצות הברית, או איזה שהוא איזכור של טענה שהוא לא היה תושב בתקופה הזאת, כל הטענות שהוא שילם מפחד וכו', אין להם שום אסמכתא, בפרט שיש פניות מאוחרות הרבה יותר, הרי לו סבר התובע שהוא לא היה תושב בזמן הזה, והוא לא רוצה להיות תושב ישראל, סביר מאד להניח שהוא היה פונה , לפחות במכתב אחד ומציין שהוא לא היה תושב. כלומר, הפעם הראשונה שנטען שהוא לא היה תושב בתקופה הראשונה, היה בחודש אוגוסט 2004.

לטענת באת כוח הנתבע אין לראות בתקופה הנוכחית מעין הצהרת כוונות באשר לתקופה הקודמת, אדם יכול לנסוע לטיול, לחזור לארץ, ולאחר הטיול והשהות המסויימת בחו"ל ואחר כך בישראל, להחליט שעכשיו הוא מעביר את מרכז חייו, ואין בכך להשליך על מה שהיה לפני כן.

10. לאחר שעיינו בכתבי בי-דין ובכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, שמענו את העדים ואת סיכומי הצדדים, אנו קובעים כדלקמן:-

10.1 על פי פרק יא לחוק הביטוח הלאומי "תושב ישראל" חייב בתשלום דמי ביטוח ומס בריאות גם בתקופות שהותו בחו"ל.

10.2 המונח "תושב" לא הוגדר בחוק הביטוח הלאומי. החוק מגדיר בסעיף בסעיף 2א רק את מי "שאינו תושב לעניין החוק".

10.3 למונח "תושב", ייתכנו, על פי ההלכה הפסוקה, פירושים שונים, בהתאם לחוק בו עסקינן ותכלית החקיקה. כך למשל, המבחן שנקבע לעניין התושבות הפיסקלית, הוא מבחן "מרכז חייו של היחיד" הבוחן הן את ההיבט האובייקטיבי - היכן פיזית מצויות מירב הזיקות של האדם, והן את ההיבט הסובייקטיבי - מה הייתה כוונתו של האדם והיכן הוא רואה את מרכז חייו. (ע"א 477/02 גונן נ' פקיד השומה חיפה, ניתן ביום 29.12.2005. ראה גם: בל (ת"א) 3230/06 קטאווי אינג'וד נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 38.2.2007).

10.4 לאור האמור, וכמתחייב מההלכה הפסוקה, לא יהיה זה נכון לקבוע נוסחה כוללת שיהיה בה כדי לענות על כל המצבים שבהם מתעוררת השאלה, אם פלוני הוא תושב ישראל, האם רכש מעמד כזה או הפסיד מעמד כזה, ועל כן מקום בו מתעוררת שאלת פרשנותו של המונח "תושב" יש לבחון את הנושא על פי המצב העובדתי ומכלול הנסיבות, וזאת על בסיס כללי הפסיקה ובהתאם למטרה החקיקתית של הדין העומד לדיון. "בחשבון הסופי תקבע הזיקה למעשה, זיקה שלא יהיה בה מהזמניות או מהארעיות, וזיקה שיש בה להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל כמקום שבו הוא חי, שזה ביתו... תושב הוא אדם המצוי בישראל שלא כתייר ולא באופן ארעי". (דב"ע מה/73-4 עייאדה סקוקה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 79).

10.5 המבחן העיקרי, כאמור, הוא היכן מרכז חייו של אותו אדם, זיקתו למקום זה, והיכן ניתן לראות את המקום שבו הוא נמצא כמקום "שבו הוא חי" וכמקום ש"זה ביתו". "קביעת ה"זיקה", המקום "שבו הוא חי" וש"זה ביתו" נעשית על פי התשתית העובדתית והערכת העובדות בשים לב למכלול הנסיבות. רכישת מקום מגורים בחוץ לארץ על ידי תושב ישראל, קבלת רישיון עבודה קבוע, עבודה במקום עבודה קבוע במשך פרק זמן משמעותי, ניתוק של קשר כלכלי כל שהוא עם ישראל, כל אלה, בין היתר, יכולים להעיד, בנסיבות מסויימות, על חוסר זיקה לישראל והעתקת מרכז החיים והבית למקום אחר בחוץ לארץ". (דב"ע נו/286-0 צפריר אביוב נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 29.5.1997).

10.6 עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי נטל ההוכחה בדבר תושבות על הטוען הזאת. דברים אלה יפים גם למקרה שבו טוען אדם כי שינה את מעמדו כ"תושב ישראל".

10.7 כעולה מעדותה של גב' זמיר, מאחר ובחוק לא נקבעו כללים לצורך הגדרת המושג "תושב" לעניין חוק הביטוח הלאומי, נוהל העבודה של הנתבע בנושא התושבות מתבסס על פסקי דין שנתנו במהלך השנים וכולל בדיקת שלוש קטגוריות עיקריות -

היכן מצוי מרכז החיים של אותו אדם

מה הייתה הצהרת הכוונות שלו

מה הביטוי החיצוני שניתן לאותן הכוונות

10.8 התקופה הרלוונטית לענייננו היא התקופה החל משנת 1999 (11.12.1999) לאחר שחרורו של התובע משירות הצבאי ועד לשנת 2002 (21.1.2002) מועד בו חזר ארצה לצורך לימודים בתדמור.

10.9 בשונה, מהצהרת כוונותיו של התובע ביום 18.2.2004, הצהרה על פיה נשללה תושבותו החל מ- 3/2004, כי הוא "נוסע לארה"ב לטובת לימודים למס' שנים בלתי מוגבל, הנני אזרח אמריקאי. לכן איני מעוניין בכפל תשלומים (גם פה וגם שם), לא הייתה כל הצהרת כוונות מפורשת באשר לשינוי לשינוי מעמדו "כתושב ישראל" כאשר עזב התובע את הארץ בשנת 1999.

10.10 בכתב התביעה, כמו גם בתצהירו של אביו, נטען כי התובע עזב את הארץ עם תום שירותו הצבאי – דבר שרצה לעשות גם במהלך השירות הצבאי, ורק מחוסר ברירה ושיקול כלכלי קר בא התובע ארצה כדי ללמוד בתדמור.

עוד נטען כי, גם סובייקטיבית כשנעדר מהארץ לאחר שירותו הצבאי, התובע חש תושב ארה"ב ולראייה שלשם חזר ושם הוא חי היום, ולאחר שעשה את חובת השירות בצה"ל הגשים את משאלתו לחיות שם באופן קבוע, ואין ולא הייתה לו כל כוונה לחזור ארצה, אלא לביקורים.

כוונותיו אלה של התובע והיכן ראה את מרכז חייו, גם אם היו, לא באו לידי ביטוי חיצוני בתקופה הרלוונטית לענייננו, וגם לאחריה.

ב"בקשה לביטול/הפחתת קנס/הצמדה/הצמדה על הפרשי שומה לשנים 99-02" מנמק התובע את בקשתו כדלקמן:-

"שהיתי בחו"ל מאז שחרורי מצה"ל כלוחם. וחזרתי עכשיו והפילו עלי את התשלום הזה. ואין לי מאיפה לשלם וגם לא הייתי מודע בכלל שאני יחוייב בסכום כזה. אנא הקל עלי".

גם במכתבו של אביו של התובע מיום 3.7.2004 לא נטען דבר לגבי כוונותיו של התובע בשנת 1999 "להגשים את משאלתו" ולחיות בארצות הברית באופן קבוע, ללא כל כוונה לחזור ארצה, אלא לביקורים.

כל שנטען לגבי התקופה הרלוונטית הוא כדלקמן:

"מרשי נעדר מהארץ במשך כשנתיים עד אשר חזר ארצה בשלהי שנת 2001.

לאחר שחרורו מצה"ל ולאחר תקופת העדרו מהארץ כמפורט בסעיף 2 לעיל הוא שילם לפי דרישתכם – חובות המסתכמים בסך 3,127 ₪ בגין ביטוח לאומי/ביטוח בריאות ממלכתי, על אף שהיה מבוטח בביטוח נוסעים, בתקופה המתייחסת, בה שהה בחו"ל.

מרשי הודיע לכם בכתב כי הוא מבקש להפסיק את החיובים שלו בביטוח לאומי בתקופת שהייתי בחו"ל הואיל ואין שום טעם חוקי ואין שום היגיון שישלם פעמיים עבור ביטוח רפואי, אשר הוא קיבל בתשלום תמורה מלאה, ממילא במסגרת ביטוח נוסעים.

מאידך עולה כי, הואיל ומרשי שילם דמי ביטוח רפואי ממלכתי בישראל במהלך תקופת שהותו הממושכת בחו"ל, הביטוח הלאומי קיבל כספים אשר איננו זכאי להם, תוך פגיעה בלתי מוצדקת ו/או בלתי מידתית בקניינו של מרשי."

נציין בהקשר זה כי עובדת עריכת ביטוח פרטי לצורכי נסיעה לחו"ל אין בו כדי לקבוע את תושבותו של התובע.

10.11 עוד יצויין כי מעבר להיות התובע גם בעל אזרחות אמריקאית לא הובאה בפנינו כל ראיה על עזיבת מרכז החיים בארץ לטובת בניית מרכז חיים בארצות הברית, כעולה מעדותו של אבי התובע, אין המדובר, בתקופה הרלוונטית, במקום מגורים קבוע, כתובת קבועה, או עבודה קבועה. במהלך התקופה הרלוונטית עבד התובע בלוס אנג'ליס, במקסיקו במועדון במתכונת הקלאב מד, שהה אצל דודתו באריזונה ועבד איזה שהיא תקופה באטלנטה. אין באמור לעיל כדי להעיד על "העתקת מרכז החיים והבית למקום אחר בחוץ לארץ". בדיקה בדיעבד של העובדות, כאמור לעיל, המתייחסות לתקופה הרלוונטית אל מול העובדות המתייחסות לתקופה החל מיום 24.3.2004, כעולה מעדותו של אבי התובע, יש בה כדי לתמוך במסקנה כי, בשונה למצב היום שבו, הן הצהרת כוונותיו של התובע (כעולה משאלון התושבות) והן ביטויים החיצוני (מתגורר כרגע בהונולולו, עובד בהוראת גלישה וסיים תואר באוניברסיטה בהונולולו) מצביעים על העתקת מרכז החיים לארה"ב – אין במכלול העובדות והנסיבות בתקופה הרלוונטית, כפי שפורטו לעיל וגם בבדיקה בדיעבד, כדי להצביע על העתקת מרכז חייו של התובע לארה"ב בתקופה זו.

עוד נציין כי מקובלת עלינו גישת הנתבע, על פיה, עובדת היותו של אזרח ישראלי גם בעל אזרחות זרה מלידה - לצורך ראיית האזרחות הזרה כחלק מתהליך העתקת מרכז החיים – משקלה נמוך יחסית.

10.12 10.12 לאור המקובץ – דין התביעה להידחות.

11. סוף דבר

11.1 התביעה נדחית.

11.2 אין צו להוצאות.

11.3 המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום ג' בתמוז, תשס"ז (19 ביוני 2007) בהעדר הצדדים

__________________ _____________________

דינה אפרתי, שופטת מר טל זונדהיימר יוסף, נ.צ.