האם לעיצומי עובדים (או שביתה) הכוח לעצור את מרוץ ההתיישנות?

האם לעיצומי עובדים (או שביתות) הכוח לעצור את מרוץ ההתיישנות?

תקציר פסק דין / רמי אריה, עו"ד רו"ח

בעמה 526/04 עדן ש.א חברה בע"מ נ' פקיד שומה חדרה, שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 6.8.07 , חוזר בהמ"ש על מספר עקרונות חשובים בהליך דיוני שומות וקביעת תקופת ההתיישנות של השגה שהוגשה לרשות מס בדרך של דואר רשום, ולמרות קיומם של עיצומי עובדים ברשות שמנעו את קבלתה, אלא לאחר כחודשיים בלבד.

אפילו הדיון שהתקיים עם מייצג הנישום לאחר תום השנה לתקופת ההתיישנות, לא יוצר לדעת בהמ"ש "השתק" אוטומטי על המייצג לטעון טענת התיישנות, כדלקמן:

1. המשיב, פקיד השומה, הוציא שומה (להלן: "השומה") לשנות המס שבערעור (שנות המס 1999 ו- 2000), בה נמנע מלהתיר למערערת, חברת עדן, ניכוי הוצאות לקבלני משנה, הוצאות בשל תשומות שבוטלו וניכויי פחת.

2. ביום 12/09/02, השיגה המערערת באמצעות מכתב בדואר רשום על השומה.

3. רק ביום 19/11/02 התקבלה ההשגה בפועל במשרדי פקיד השומה, היות ובתקופה שבין 9/9/02 עד ל- 19/11/02 נקטו עובדי אגף מס הכנסה ברחבי הארץ בעיצומים, שבמסגרתם לא נתקבל דואר במשרדי פקיד השומה.

4. בנתוני ההזנה למחשב, הוזן ליום שלמחרת יום משלוח ההשגה, דהיינו ליום 13/9/02.

5. ביום 17/9/03 נערך הדיון האחרון (להלן: "הדיון"), במשרדי פקיד השומה, וביום 24/9/03 נקבעה השומה לפי מיטב השפיטה בצו.

6. הסוגיה המקדמית הראשונה שעלתה בדיון בבהמ"ש הייתה: הכיצד יש בעיצומים הננקטים ע"י עובדים אצל הרשות, להשפיע, אם בכלל, על תקופת ההתיישנות שחלה על פי החוק לגבי השגה שנשלחה ונתקבלה במשרדי המשיב, הגם שלא הוחתמה בחותמת "נתקבל", בסמוך למועד שבו הייתה ההשגה אצל המשיב.

7. בסוגיה המשנית נשאל: האם היה בהתנהגות המערערים בדיון לגבי ההשגה שהוגשה, משום ויתור על טענת ההתיישנות.

8. לטענת עדן המערערת, דין ההשגה להתקבל, מאחר שהוצאה שומה בצו, לאחר חלוף יותר משנה מיום שהשיגה באמצעות מכתב בדואר רשום. (להלן: "טענת ההתיישנות").

9. עדן תמכה את עמדתה בהוראת סעיף 238(א) לפקודת מס הכנסה, היוצר חזקה לעניין משלוח דבר דואר רשום, בנוגע למועד קבלתו אצל המשיב. ולחלופין, על דרך ההיקש מתקנות בתי משפט ולשכת הוצאה לפועל (סדרי דין לתקופת שביתה או השבתה של עובדים), גם בתקופת עיצומים, כאשר מכתב נשלח בדואר רשום, הרי קיימת לזכות השולח חזקת קבלתו כדין, והמועד הרלוונטי הוא מועד מסירתו לדואר.

10. לטענת פקיד השומה, טענת ההתיישנות נתמכת רק באסמכתא כי נשלחה השגה על ידי המערערים בדואר רשום ב- 12/9/02, אבל אין חותמת "נתקבל" מתאריך זה ולא בסמוך לו. כמו כן, אין לאפשר מצב בו חברה שתורשע בפלילים תתחמק מתשלום מס כדין, בחסות טענת ההתיישנות.

11. בנוסף טען המשיב כי המערערת לא העלתה טענת התיישנות במהלך הדיון מיום 17/9/03, ויש לראות בהתנהגות, משום יצירת השתק (לעניין זה הסתמך בפסיקה עמ"ה 8047/04 טוטנאור נ' פקיד שומה ירושלים 1).

12. נקבע, לצד החובה של תשלום מס אמת על ידי כל נישום, יש חשיבות רבה כי הכללים הנקבעים לעניין אופן קביעת השומה וגביית המס, יהיו ברורים, אחידים, שאם לא כן תפגע במידה רבה יעילותו של המס, לרבות אפשרות של פגיעה בעקרונות היסוד ליישומו ולגבייתו.

13. קיימת חובה לעמידה בלוח הזמנים המוכתב בהוראות החוק בצורה דווקנית, תוך צמצום מרבי ואולי אף מוחלט, מלהאריך את תקופת התיישנות של המשיב הנתונה לו בדין. נוהל אחיד, פשטני וברור, יש בו גם לתרום לשמירה על עיקרון השוויון. כאשר אורך תקופת ההתיישנות למתן החלטה על ידי פקיד השומה נזכר בהוראת חוק, לא יכולה להינתן הארכה לרשות המס לצורך קבלת החלטה בהשגה, ככלל, אלא במקום שישנה הוראת חוק מפורשת המורה כך.

14. המערערים הציגו אסמכתא כי נשלחה השגה על ידי המערערים בדואר רשום ב- 12/9/02, וככל שלא קיימת טענה עובדתית מטעם המשיב הנוגדת מסמך זה, הרי החזקה היא כי ההשגה נשלחה במועד הרשום.

15. יש למנות את תקופת השנה מן המועד בו הגיעה ההשגה למשרדי פקיד השומה, בכלל, ולאו דווקא במועד בו הגיעה ההשגה למשרדי פקיד השומה הרלוונטי. חזקה על רשות המס כי תמצא דרך נאותה לבצע העברה פנימית.

16. משנשלחה ההשגה בדואר רשום, רשאים היו המערערים למנות את תקופת ההתיישנות, החל מששה ימים שלאחר המועד המשלוח, ועל המשיב היה ליתן החלטתו בהשגה בתוך השנה מאותו מועד (18/2/02).

17. בהלכת אלבר, נקבע כי עיצומים או שביתה של עובדים, אינם מאריכים את תקופת ההתיישנות.

18. המחוקק קבע את משך הזמן שבמסגרתו תיתן רשות מינהלית החלטתה, ובנוסף נקבעה סנקציה למקרה שהרשות לא עמדה במסגרת הזמן שהוקצב, וזאת מתוך התחשבות בזכויות הפרט, זכות הנישום לתכנן את צעדיו לגבי הכספים העומדים לרשותו בהתאם לפרק הזמן שבמסגרתו על הרשות ליתן החלטתה (ראה לעניין זה בע"א 5954/04 פקיד שומה ירושלים 1 נ' משה סמי)

19. מבחינה עובדתית קיימת מחלוקת אם אכן לא הועלתה טענת ההתיישנות במהלך הדיון מיום 17/9/03, ומאחר שנטל הראיה לעניין זה מוטל על המשיב, הרי שהוא לא נשא בנטל זה. לפיכך, לא הוכח שנוצר כל מצג עובדתי לפיו ויתרו המערערים על טענת ההתיישנות ונמנעו מלהעלותה. העובדה שהמייצג הופיע לדיון וניסה להגיע להסדר, לכשעצמה, אינה מונעת ממנו להעלות את טענת ההתיישנות, למקרה שהסדר לא יושג.

20. בפס"ד טוטנאור יש לראות את ההחלטה לדחות את טענת ההתיישנות כמסתמכת על תורת ההשתק כנימוק מצטרף ולא נימוק בלעדי. שם המשיב סיים את הטיפול בשומה בטרם חלוף השנה, מייצגי המערער ידעו על ההחלטה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות, נימוקי השומה שהוצאו על ידי המשיב נכתבו אף הם במועד, וכל שעוכב הוא משלוח הצו, בהסתמך על הסכמת המייצגים לעשות כן .

21. יש להסתמך על תורה ההשתק, כקשורה ליישומו של עיקרון תום הלב, בזהירות רבה, במיוחד אם המדובר בטענה יחידה, והתוצאה מתייחסת למי שחייב במס. הערעור התקבל.