הקריטריונים להסתמכות על חוות-דעת מקצועית כהגנה במשפט פלילי

הקריטריונים להסתמכות על חוות-דעת מקצועית כהגנה במשפט פלילי

אבי גורמן, עו"ד

מה הדין כאשר נישום הסתמך על עצה של איש מקצוע – האם הסתמכות שכזו תהווה הגנה בפני אישום פלילי עתידי? – בשאלה חשובה זו נעסוק בשורות שלהלן.

לאחרונה, בתאריך 10.10.07, ניתן פסק דין חשוב למדי בבית המשפט העליון, פסק דין בע"פ 845/02 בעניינה של חברת תנובה ואחרים (להלן: "פסק דין תנובה"). בפסק דין תנובה נדונה טענתם של חברת תנובה ושל אחרים לפיה אין להרשיעם בפלילים מאחר ובפעילותם הסתמכו על חוות-דעת משפטית של עו"ד, ומחוות-הדעת עלה כי פעילותם אינה בבחינת עבירה פלילית. בנסיבות המקרה, בית המשפט דחה טענה זו, תוך שבית המשפט מצהיר כי יש מקום לאמץ קריטריונים מחמירים יותר מאלה שיושמו בשעתו על-ידי בית המשפט העליון בפסק דין פרומדיקו.

פסק דין תנובה עוסק באישום פלילי מתחום ההגבלים העסקיים. בהתאם לכך ומטבעה של האכסניה בה מתפרסם מאמר זה, אנו נקצר מאוד בכל הקשור לדיני ההגבלים העסקיים ונרחיב בחלק החשוב לנו שהיה עיקרו של פסק הדין – הסתמכות על חוות-דעת של עו"ד כהגנה בפני אישום פלילי.

העובדות ופסק הדין: חברת תנובה התקשרה בהסכם עם מאיר עזרא, בו נקבע המחיר המינימאלי בו ישווקו עופות. תנובה ומאיר עזרא היו שותפים בחברה שהקימו לצורך מיזם משותף. עורכי הדין עימם התייעצו הצדדים סברו כי ההסכם בין הצדדים אינו בבחינת "הסדר כובל" המהווה עבירה פלילית בחוק ההגבלים העסקיים, וזאת מאחר וההסדר נעשה בין צדדים למיזם משותף.

חוות-הדעת לא ניתנה בכתב, והיא ניתנה על-ידי עורכי הדין הרגילים של הצדדים ולא על-ידי מומחים מובהקים בתחום ההגבלים העסקיים.

תנובה טענה כי ההסתמכות על חוות-דעת מקצועית מהווה הגנה מפני אישום פלילי, שכן מאחר ועורכי הדין אמרו שאין מדובר בעבירה, הרי שמנהליה של תנובה הסתמכו על חוות-דעת זו, ופעילותם הייתה על-כן נטולת מחשבה פלילית. בטענתה התבססה תנובה על סעיף 34יט לחוק העונשין, אשר כותרתו "אי ידיעת הדין" והקובע כי:

לענין האחריות הפלילית אין נפקה מינה אם האדם דימה שמעשהו אינו אסור, עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו את האיסור, זולת אם הטעות הייתה בלתי נמנעת באורח סביר". (ההדגשה אינה במקור)

סעיף 34יט לחוק העונשים קובע כלל וחריג לו. הכלל: אי ידיעת הדין אינה פוטרת מעונש. החריג: כאשר הטעות של הנאשם הייתה "בלתי נמנעת באורח סביר".

לטענת תנובה, מאחר והיא פעלה בהסתמך על ייעוץ משפטי שקיבלה לפיו פעילותה אינה מהווה עבירה על דיני ההגבלים העסקיים, אזי חלה עליה הגנת החריג שבסעיף 34יט שכן טעותה נבעה מהייעוץ שקיבלה ולכן הטעות הייתה בלתי נמנעת באורח סביר.

בית המשפט דחה את טענותיה של תנובה. בית המשפט היה מוכן להאמין לתנובה כי לאור חוות-הדעת שקיבלה היא אכן האמינה כי פעילותה מותרת על-פי חוק, אולם בית המשפט קבע כי לא ניתן לומר על טעות זו כי "הטעות הייתה בלתי נמנעת באורח סביר". בית המשפט קבע כי ההסתמכות על חוות-הדעת הייתה תוך עצימת עיניים, וכי על תנובה ומנהליה היה לבצע בחינה מדוקדקת יותר ולא להסתמך על חוות-הדעת של עורכי הדין הרגילים שלה ואשר אינם מומחים בתחום ההגבלים העסקיים. בית המשפט ציין כי מאחר ופעילות כלכלית מתבצעת כדבר שבשגרה תוך ליווי משפטי צמוד, אין די בליווי משפטי זה כדי להוות הגנה בפני אישום פלילי.

בית המשפט קבע מספר קריטריונים ביחס להסתמכות על חוות-דעת משפטית כהגנה בפני אישום פלילי. לאור חשיבות הדברים נפרטם להלן:

הקריטריונים בהם צריכה לעמוד חוות-דעת אשר תשמש כהגנה בפני אישום פלילי:

א. יש להוכיח כי הוצגו בפני עורך-הדין מכלול העובדות הרלבנטיות. הסתרת חלק מהעובדות מעורך הדין עלולה להביא לקביעה כי לא היה מקום להסתמך על חוות הדעת.

ב. יש לפנות לעורך-דין המתמחה בתחום הספציפי לגביו מתבקשת חוות הדעת. לאור חשיבות הדברים נביא את הדברים בלשונו של בית המשפט:

" למותר לציין כי נוכח ההיקף והמגוון של הנורמות החלות בענפי המשפט השונים יקשה, למצער ברובם המכריע של המקרים, על עורך דין להיות בעל בקיאות גבוהה בכל אותם ענפים. על כן אדם המעוניין באמת ובתמים להימנע מהפרת האיסורים הפליליים החלים בתחום מסוים, כגון בעבירות כלכליות, בעבירות מס, הגבליים עסקיים וניירות ערך, ומעוניין לקבל חוות דעת משפטית עליה יוכל להסתמך לשם כך, נדרש לפנות לעורך דין שהוא, ככל שידיעתו מגעת, בעל מומחיות באותו תחום."

ג. חוות-הדעת עליה מסתמכים ראוי כי תהיה חוות-דעת בכתב ולא בעל-פה. הטעם לכך שחוות הדעת נדרשת להיות בכתב נובע משניים: ראשית, כך ניתן יהיה בדיעבד ללמוד לאיזה ענין בדיוק התייחסה חוות הדעת; שנית, כתיבת חוות-הדעת תדרוש מעורך לתת את הדעת על הדברים שהוא כותב ולבחון היטב את הסוגיה שלפניו.

ד. כאשר ניתן לקבל חוות-דעת של רשות מוסמכת, כגון של רשות המיסים, יש לבקש מעורך הדין כי יפנה לרשות על-מנת לקבל את חוות-דעת הרשות, ואין זה ראוי במקרה שכזה, לצורך הגנה מפני אישום פלילי, להסתמך על חוות הדעת של עורך הדין בלבד. (תנאי זה מקביל לתנאי "הגילוי נאות" שנקבע כבר בעניין פרומדיקו).

בית המשפט הדגיש כי רשימת התנאים אינה רשימה סגורה, והיא עשויה להשתנות בין מקרה למקרה. זאת ועוד, בכל מקרה ההסתמכות על חוות-דעת כהגנה מפני אישום פלילי תהא כפופה לשני מבחנים כלליים: מבחן סובייקטיבי הבוחן האם מקבל חוות-הדעת אכן הסתמך עליה וטעה כתוצאה מכך טעות כנה בהבנת הדין הפלילי; מבחן אובייקטיבי הבוחן את מידת הסבירות של הטעות והאם לא ניתן היה להימנע ממנה באורח סביר.

פסק הדין בענין תנובה מחמיר עם נישומים בכך שהוא מציב דרישות בפני טענת הסתמכות על חוות דעת משפטית כהגנה בפני אישום פלילי. מאידך, הצבת קריטריונים ברורים לפיהם יש לפנות לאיש מקצוע המתמחה בתחום הספציפי, לבקש ממנו חוות-דעת בכתב ואף לפנות לרשות המיסים לקבלת חוות-דעתה בעת הצורך – מקלה על הנישומים בכך שהיא מבהירה להם כיצד עליהם לנהוג. יפעל נישום בהתאם לקריטריונים אלו, יוכל לדעת כי תעמוד לימינו ההגנה שבסעיף 34יט לחוק העונשין.

[*] עו"ד אבי גורמן - מרצה בקריה האקדמית אונו; גורמן, קמחין משרד עורכי דין