עו"ד ועדים, עו"ד ובתמ"ש
כללי לשכת עו"ד (אתיקה מקצועית) קובעים מה מותר ואסור לעו"ד בהכינו את לקוחו ועדים מטעמו לבהמ"ש שבו הם צפויים להעיד לרבות:
כלל 32
– עו"ד ישמור על יחס כבוד לבהמ"ש… ותוך שמירה על כבוד המקצוע.
כלל 34
– לא יעלה עו"ד … טענה עובדתית או משפטית ביודעו שאינה נכונה…
כלל 35
– לא ישלם ולא יציע עו"ד לשלם לעד עבור עדותו, אם תשלום זה מותנה בתוצאות המשפט.
כלל 37 (א)
– מותר לעו"ד להכין אדם לעדות מטעם לקוחו.
כלל 37 (ב)
– אסור לעו"ד לדבר עם עד של הצד שכנגד, בהקשר לעדותו, אלא בהסכמת הצד שכנגד.
כלל 37 (ג)
– קובע חריגים לאיסור הדיבור עם עד של הצד שכנגד….
כללים נוספים נקבעו במהלך השנים ע"י הפסיקה :
בפס"ד אלופי
– נאמר כי אין מקום לכך שלפני המשפט ייתן עו"ד לעד מטעמו, לקרוא עדויות של עדים אחרים מטעמו – שכן יש בכך השפעה על עדותו של העד, ממילא אין צורך והכרח שכל עדויות העדים מטעמו יתאימו לחלוטין "כפסיפס".
בפס"ד גבריאלי
– נקבע כי רענון זכרונו של עד ע"י התובע, בכך שנתנו לו לקרוא שוב את עדותו במשטרה, בין ישיבות בהמ"ש ושבעקבותיה הוא שינה / עדכן את עדותו – אינה פוסלת את העדות (ראה כלל 37 (א) לעיל) , - אך יכולה להשפיע על המשקל שייתן בהמ"ש לשינוי בעדות.
בפס"ד איזמן
– הורשע עו"ד בשיבוש הליכי משפט, כאשר הוכח כי סייע במודע להכנת תצהירים ללקוחותיו ועדים מטעמם, אשר לא היו נכונים והיו שקריים, והוכח שידע שהם שקריים. מעבר לכך הסתיר חלק מהעובדות הרלבנטיות מבהמ"ש ולעומת זאת כתב בעתירתו לבהמ"ש לרבות לבג"צ – דברים שלא היו נכונים בעליל, ביודעו שהם כאלו (ראה כלל 32 + כלל 34 לעיל).
בפס"ד מזרה
– הורשע עו"ד בכך שניהל שיחה עם עד של הצד שכנגד בלא שהצד שכנגד הסכים, למרות שהשיחה הייתה כחמש דקות, ועורך הדין הפסיקה ביוזמתו והפנה את העד לעו"ד של הצד שכנגד (ראה כלל 37 (ב) לעיל).