מהפכה בהליכי הגבייה של חוב מיסים
שלילת הסמכות לפעול לפי פקודת המיסים (גבייה)
בטרם מיצוי הליכי משפט וגבייה רגילים
תקציר פסק דין /
רמי אריה עו"ד רו"ח
בית המשפט המחוזי בחיפה קבע ביום 19.9.2007, בתיק עת"מ 3061/06 רכבת ישראל בע"מ נ. עיריית חדרה,
כי רשות מינהלית אינה רשאית לנקוט בהליך גבייה מנהלית באמצעות פקודת המיסים (גבייה), בטרם מיצתה את הליכי המשפט והגבייה הרגילים הנהוגים לגבי חוב אזרחי, כדלקמן:
1.
המשיבה, עיריית חדרה (להלן: "העירייה"), הינה רשות מקומית, המחייבת נכסים המצויים בתחום שיפוטה בדמי ארנונה.
2.
העותרת, רכבת ישראל בע"מ (להלן: "החברה"), חויבה בדמי ארנונה בשל שתי תחנות רכבת הנמצאות בתחום שיפוטה של העירייה.
3.
במהלך 2005 החליטה העירייה לבחון את חיובי הארנונה, וביום 23.11.2005 הוציאהשומת ארנונה מעודכנת. שומה זו שינתה את חיוב הארנונה של החברה החל משנת 1997 ואילך.
4.
בשל המחלוקות שבין הצדדים לא שולמו לעירייה כפי שדרשה דמי הארנונה, ועל כן בחרה לנקוט בהליכים מינהליים לגביית דמי הארנונה.
5.
רכבת ישראל הגישה עתירה בו טענה בין היתר כי הליכי הגביה המינהלים אשר ננקטו כנגדה, הינם הליכי גביה שלא כדין, היות והעירייה לא מיצתה את הליכי המשפט הרגילים לגביית החוב.
6.
לטענת העירייה, עיכוב בהליך הגבייה המינהלי, יצור מצב שבו תושבים ינקטו בהליכי סרק משפטיים, ויתחמקו מתשלום חובם לעירייה
, ועד להכרעה בטענותיהם לא יכנסו כספי הארנונה לקופה העירונית.
7.
בפסק דין חדשני, קובע בהמ"ש כי במקום שבו ניתן לפנות, מבעוד מועד, לבחינה מוקדמת של החוב ודרכי גבייתו על ידי רשות שיפוטית, אין מקום להפעיל את הסמכות המינהלית.
8.
בהמ"ש עומד על חוסר ההגינות העומד ביסוד הפעלת הליכי גביית חוב באמצעות פקודת המיסים (גבייה), כאשר מחד גיסא, הרשות היא זו אשר קובעת שלפלוני יש חוב כלפיה ומה שיעורו. קביעה זו אינה צפויות לבחינה מוקדמת של ביקורת שיפוטית כלשהי, קודם להפעלת אמצעי הגבייה. מאידך גיסא, החשש מפני קיומם של הליכי סרק הינו מוגזם. להעלאה של טענות סרק יש השלכות של חיוב בסכום משמעותי בהוצאות המשפט. ועל כן ראוי להעדיף את ניהולם של מספר הליכי סרק, על שימוש גורף בהליכי גביה מינהלית.
9.
בעידן שלאחר חקיקתו של חוק היסוד כבוד האדם וחירותו, יש לפרש בצמצום רב ככל האפשר את הסמכות של הרשות לנקוט בהליכי גביה מינהלים, ויש לתת לסמכות שילטונית המגבילה זכויות יסוד, פרשנות צרה ככל האפשר (ראו בש"פ 537/95 גנימאת נ' מדינת ישראל )
10.
הפניה להליכי גביה מינהליים היא פניה הפוגעת בזכויותיו של האזרח. ככזו, עליה לעמוד במבחנים של מידתיות, של פרופורציה, של סבירות. הרשות צריכה לנקוט לא רק בהליך אשר יאפשר לה את גביית חובותיה, אלא היא צריכה לנקוט באמצעי הפוגע בזכויותיו של האזרחבמידה הפחותה ביותר. כאשר רשות ציבורית מחליטה על צעד הפוגע בזכות יסוד, היא צריכה לבחור באותו צעד הפוגע בזכות היסוד במידה הפחותה ביותר האפשרית.
11.
הפניה לגביה מינהלית כהליך של ברירת מחדל, היא פניה החורגת ממתחם הסבירות, אינה מידתית ופסולה.
12.
הערת המערכת (ר.א.):
פסק דין זה קובע מהפכה של ממש בבלימת האפשרות של רשויות המס להשתמש בפקודת המיסים (גבייה) באופן גורף, לרבות הטלת עיקולים, תפיסת נכסים, החרמת נכסים נזילים, בדרך של גבייה מנהלתית בחתימת פקיד המס בלבד, ללא ביקורת שיפוטית
.
נציין כי בלימה זו כבר החלה במספר פסקי דין שאנו נרחיב לגביהם ברשימה נפרדת, המייחסים לגביית חוב מס בשל חוב מס לרבות חוב לפי פקודת מס הכנסה או לפי חוק מיסוי מקרקעין. די באם נצביע כי עמדה זו תואמת גם את פרשנות רשות המיסים עצמה, כפי שקיבלה ביטוי בע"א 3470/06 עו"ד דורון רז נ' מס הכנסה).