חובת רישום ודיווח בשל דמי השרות (טיפ) למלצרים במסעדות

חובת רישום ודיווח בשל דמי השרות (טיפ) למלצרים במסעדות

תקציר פסק דין / רמי אריה עו"ד רו"ח

בפני בית המשפט העליון ניצבה השאלה בנוגע לדמי השרות אותם מותיר הסועד במסעדה, האם מהווה הכנסת בעל המסעדה או של המלצר?. בית המשפט קיבל את הערעור בתיק ע"א 9229/09 פקיד שומה תל אביב 1 נ' ליברמן ואח', כדלקמן:

1. ביום 19.3.1998 סעדו מבקרים מטעם פקיד השומה, במסעדה שבבעלות המשיבים. בתום הארוחה הוגש להם חשבון בסך של 90 ש"ח. מתחת לרשימת המנות, לצד הרישום "10%+", הוסף הסכום של 9 ש"ח. בסוף החשבון צוין והוקף בעיגול: "הסכום הכולל לתשלום – 99 ₪". המבקרים שילמו במזומן 99 ש"ח.

2. המערער מצא כי בקופת בית העסק נרשם תקבול בסך 90 ש"ח בלבד, והשתמש בסמכות הנתונה לו מכוח הוראת סעיף 145ב(א)(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] ופסל את ספרי החשבונות של המשיבים לשנת 1998.

3. המשיבים, בעלי המסעדה, השיגו על החלטה זו של המערער בפני בית המשפט המחוזי.

4. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת בעלי המסעדה וקבע כי דמי השירות לא נדרשו כתשלום שבחובה והסוגיה התבררה כבר בפרשת ספארי הולדינגס ובפרשת אמיתי. בפרשות אלו הוולונטריות של התשלום היא שקבעה אם דמי השרות הם תקבול בידי בעל העסק. אם המדובר בדרישת תשלום שבחובה, או בדרישה המוצגת ככזו, דין דמי השרות הוא כדין כל רכיב אחר של מחיר הארוחה. לעומת זאת, מקום בו הלקוח מותיר את דמי השרות מבלי שהופנתה אליו כל דרישה בעניין, אין לראות בכספים אלה משום תקבול של בעל המסעדה.

5. בערעור פקיד השומה לבהמ"ש העליון נקבע כי הבנתו הסובייקטיבית של הלקוח בשאלה אם עליו לשלם דמי שרות היא המכרעת, אפילו אם טעה בהבנתו, ולא השאלה אם מבחינת המצב המשפטי האובייקטיבי קמה כנגד הלקוח חובה אובליגטורית לשלם את דמי השרות. הטענה כי לא ניתן לכפות תשלום דמי השרות בבתי המשפט, אינה רלוונטית.

6. נפסק, תשלום דמי השרות לא היה וולונטרי, ומדובר בהכנסת בעל המסעדה.

7. רק סכום נוסף שלא נדרש בחשבון שהוגש היה עשוי להיחשב לתשלום ששולם באופן וולונטרי. תשלום שכזה, לא היה חב ברישום בספרי החשבונות ולא היה נחשב כהכנסת המסעדה.