חוק חופשה שנתית חל גם על עובד
אשר חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליו
הילה פורת, עו"ד
על פי פסיקת בית הדין האזורי לעבודה, גם עובד אשר תנאי עבודתו ונסיבות עבודתו אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על הימים בהם עבד, זכאי לפדיון ימי חופשה. עוד קבע בית הדין, כי אין לקשור בין שאלת יכולת הפיקוח של מעביד על שעות העבודה של העובד, לבין חובת המעביד לנהל פנקס חופשות. להלן עיקרי פסק הדין.
ע"ב 9799/02 ד.נ.ר סוכנות לביטוח בע"מ נ' אבי ביטון, ניתן ביום 25/3/2007.
עובדות
הנתבע והתובע שכנגד (להלן – העובד), עבד אצל התובעת והנתבעת שכנגד (להלן - החברה), בתפקיד מפקח על סוכני ביטוח, החל מיום 4.12.1998 ועד ליום 26.6.2002.
ביום 16.6.2002 הודיעה החברה לעובד על פיטוריו וביום 26.6.2002 נתבקש העובד לחדול מביצוע עבודתו.
החברה הגישה תביעה להשבת עמלות פיקוח ששילמה לעובד ואילו העובד הגיש תביעה שכנגד שכללה בין היתר פדיון ימי חופשה – ובכך עוסק תקציר זה.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו פסק
נדחית טענת החברה כי העובד אינו זכאי לפדיון ימי חופשה, שכן תנאי עבודתו ונסיבות עבודתו לא אפשרו לחברה כל פיקוח על הימים בהם עבד.
אין כל רלוונטיות לשאלת יכולת הפיקוח של החברה על שעות העבודה של העובד ואין לקשור בינה לבין חובת החברה לנהל פנקס חופשות, הקבועה בסעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 ובתקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה), התשי"ז-1957. על פי התקנות, יש לנהל לגבי כל עובד, רישום שיכלול את פרטיו המלאים, את מועד החופשה שניתנה, את דמי החופשה ששולמו ותאריך התשלום, את התאריך בו חדל העובד לעבוד, ואת פדיון החופשה ששולם ותאריך התשלום.
המעביד הוא זה הנושא בנטל להוכיח אם וכמה ימי חופשה קיבל העובד בפועל. כאשר מוכיח העובד את תקופת עבודתו, עובר נטל ההוכחה אל המעביד להראות שאמנם נתן לעובד את ימי החופשה המגיעים לו לפי הדין.
בענייננו, לא צירפה החברה פנקס חופשה עבור העובד, או כל חישוב ומעקב שיסתרו את טענות העובד. בנסיבות אלו ובהיעדר פנקס חופשה שיראה אחרת, יש לקבל את גרסת העובד, באשר למספר ימי החופשה שניצל במהלך תקופת עבודתו, ולקבוע כי החברה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי העובד ניצל במלואם את 14 ימי החופשה המגיעים לו מדי שנה על פי חוק.
מאחר שלא נקבע בהסכם העבודה כי גם בגין החופשה העודפת על החופשה החוקית יהיה העובד זכאי לפדיון חופשה, העובד זכאי לפדיון יתרת החופשה החוקית בלבד.
התביעה נדחתה והתביעה שכנגד התקבלה חלקית. החברה חויבה לשלם לעובד הוצאות שכר טרחת עו"ד בסך של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.
עו"ד הילה פורת – מומחית בדיני עבודה, מחברת הספר "דיני עבודה המדריך המלא", ומנהלת אתר עולם העבודה – הפורטל למעסיקים ועובדים www.hilaporat.co.il