חבות ביטוח לאומי ודמי בריאות על עובדים ישראלים השוהים בחו"ל

החבות בתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי בריאות

כל תושב ישראל, מגיל 18 ומעלה ( מלבד מאישה נשואה שאינה עובדת מחוץ למשק ביתה ומי שמלאו לו 60 שנה ביום עלייתו לארץ), חייב להיות מבוטח בביטוח לאומי ולשלם דמי ביטוח. כפי שנראה בהמשך, החבות חלה גם לגבי עובד שהוא תושב ישראל השוהה מחוץ לישראל.

מחד, מדובר בחבות חוקית אשר מקנה בצד החבות לתשלום, גם הטבות וזכויות לגמלאות וביטוח רפואי, מאידך, יתכנו חילוקי דעות לגבי שאלת התושבות או מילוי התנאים שנקבעו בחוק הביטוח הלאומי ובתקנותיו, אשר עלולים לשלול את הזכויות שמקנים החוקים האמורים, אף אם שולמו בפועל דמי ביטוח על פיהם. אף פיגורים בתשלום דמי ביטוח לשוהים בחו"ל עלולים לשלול זכויות ביטוחיות מסוימות.

הגדרת "תושב ישראל" לעניין הביטוח הלאומי

בחוק הביטוח הלאומי אין בנמצא הגדרה לגבי השאלה מיהו "תושב ישראל". בפסק דין מנחה בעניין סנוקה (דב"ע מה 73-04, פד"ע יז' 79), נקבע מבחן הזיקה כמבחן העיקרי לתושבות לעניין חוק הביטוח הלאומי. ומוסיף ביה"ד בעניין בוקובזה אריק ( ביה"ד האזורי לעבודה 2214/01 ), כי "היותו של אדם "תושב ישראל", הוא בגדר שאלה עובדתית הנגזרת מחומר הראיות". עוד נקבע בפסיקה כי מגורים מחוץ לישראל לתקופה ממושכת, מסיבות אישיות, שוללים את המעמד של תושבות בישראל. מכאן, שמקום המגורים של אדם הוא אחד הסימנים העיקרים להיותו תושב באותו מקום (ראה דב"ע נא/140-0, טהא – המוסד. פאוזי ואח'-המוסד, פד"ע כג' 36).

נקבע עוד, כי לא כוונתו של האדם היא הקובעת את מקום מושבו בשעה מסוימת, אלא אותו מקום אשר אליו קשור האדם מן הבחינה העובדתית ממשית, היינו "המקום אשר מירב הזיקות העובדתיות כורכות אותו עימו" (ע"א 260/89 מוניקה לוי - לואיזה הפנר פד"י מו(4) 391).

ההתייחסות לשאלת "תושב ישראל" במקרה של עובד הנשלח לעבוד בחו"ל, רלבנטית הן לעובד עצמו והן למעביד. ניתן להניח כי מבחני הפסיקה האמורים לעיל, יהיו נכונים בשינויים המחויבים גם לגבי שאלת התושבות של המעביד.

חבות ביטוח לאומי על העובד אצל מעביד ישראלי

כאשר המעביד בחו"ל הוא מעביד תושב ישראל, יחולו על השכר אשר משולם לעובד השכיר, חבויות ביטוח הזהות לחבויות ביטוח של שכיר המועסק בישראל. תקנה 21 לתקנות הביטוח הלאומי קובעת כי הכנסתו של עובד המבוטח בהתאם לסעיף 76 לחוק, תחושב לפי מלוא הכנסתו. סעיף 76 לחוק הביטוח הלאומי, העוסק בביטוח נפגעי עבודה, קובע את התנאים הבאים:

1. המבוטח והמעביד הם תושבי ישראל – הן העובד והן המעביד עונים להגדרת התושבות בישראל, לפי מבחן הזיקה העיקרית שנקבע בפסיקה כאמור. מקום המגורים הקבוע מהווה מבחן משנה עיקרי לעניין זה.
2. חוזה העבודה נקשר בישראל, או לחילופין חוזה העבודה לא נקשר בישראל, אך במקום העבודה אין ביטוח נפגעי עבודה ונמסרה הודעה על קיומו של חוזה העבודה.
3. תקופת ההעסקה בחו"ל אינה עולה על חמש שנים רצופות (או יותר שנים, בכפוף לאישור מיוחד של שר העבודה והרווחה, או מי שהשר הסמיך לכך).

נציין כי גם מועד התשלומים לפי תקנה 21 , הינה כמקובל לפי סעיף 353 לחוק הביטוח הלאומי. דהיינו, כמקובל כרגיל לגבי העובדים בישראל.

כאשר המעביד בחו"ל אינו תושב ישראל

תקנה 1 (4) לתקנות הביטוח הלאומי עוסקת בעובד שמעבידו אינו תושב ישראל, וכן שמקום משרדיו אינו בישראל, או המדובר במעביד הנהנה מחסינות מכוח אמנה שישראל צד לה. מעביד כזה אינו מחויב בניכוי דמי ביטוח מעובדיו, לפי הוראות חוק הביטוח הלאומי ולכן מוטלת חובת התשלום במקרה כזה על העובד עצמו.

העובד אצל מספר מעסיקים שחלקם תושבי ישראל וחלקם לא, ישלם דמי ביטוח לגבי כל הכנסותיו לפי סעיף 2(2) לפקודה. תקנה 2 מדגישה כי תשלום זה לא יפחת מהמינימום לתשלום הקבוע בלוח י"א לחוק. במאמר מוסגר נציין כי הוראות תקנות 1 (4) ותקנה 2 , חלות גם על תושב ישראל העובד בישראל אצל מעביד זר, הפטור מחבות דיווח למוסד לביטוח לאומי.

אמנות לביטוח סוציאלי

סעיף 374 לחוק הביטוח הלאומי קובע הוראות לעניין מניעת כפל חיוב בדמי ביטוח לאומי, עם מדינות אשר ישראל התקשרה עמן באמנה לביטוח סוציאלי. לישראל אמנות לביטוח סוציאלי עם 13 מדינות (בריטניה, צרפת, בלגיה, אוסטריה, גרמניה, דנמרק, שוויץ, שבדיה, אורוגואי, פינלנד, צ'כיה ואיטליה). במידה ותושב ישראל משלם דמי ביטוח לאחת ממדינות אלו. לא ישולמו בישראל דמי ביטוח, בכפוף לתנאי האמנה.

בנוסף, לישראל הסכם ידידות עם ארה"ב בתוקף משנת 1951. אלא, שבמספר פסקי דין נקבע כי אין להסכם זה תוקף בדין בישראל, והוא אינו יותר מאשר התחייבות בינלאומית הדדית (ראה דב"ע נז/ 39 – 0 יהודית שיינברגר ובג"צ 419/83 יהודה דורון).

היות והאמנות למניעת כפל ביטוח סוציאלי אינן חלות לגבי דמי ביטוח בריאות, הרי החובה לתשלום דמי ביטוח הבריאות קיימת גם לגבי המשלמים למדינות האמנה האמורות. שיעור התשלום של דמי ביטוח הבריאות יהיה לפי השיעור המינימלי הקבוע בחוק.

מוצע לתושבי ישראל אשר שילמו דמי ביטוח הן בישראל והן במדינת האמנה, לוודא כי הינם עומדים בזכאות למניעת תשלום כפל דמי ביטוח בשתי המדינות לפי תנאי האמנה. תושב כזה זכאי לפטור כאמור מדמי ביטוח ואף להחזר דמי ביטוח באם שילם כפל דמי ביטוח.

אי תשלום בשל אי תושבות בישראל

הזכאות לגמלאות הביטוח מותנית בהיות התובע תושב ישראל בעת הגשת התביעה ובעת היותו זכאי לגמלה. מכאן, שמי שהפסיק להיות תושב ישראל, מאבד את כל זכויותיו לגמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי וחוק דמי בריאות, אפילו היה תושב ישראל ושילם דמי ביטוח בישראל במשך שנים מרובות לפני הגירתו מישראל. מאידך, במידה ומדובר במדינת חוץ שאין לה אמנת ביטוח סוציאלי עם ישראל, הרי לא תמיד יעמוד בתנאי האכשרה במדינת החוץ לקבלת הגמלאות שמשלמת אותה מדינה לפי דיניה.

זאת ועוד, סעיף 58 לחוק דמי בריאות קובע סנקציות לגבי תושב ישראל השוהה בחו"ל ואינו משלם באופן סדיר את דמי הביטוח. הסנקציות הנן במניעת שירותי ביטוח בריאות למפגר בתשלום לפי מידת הפיגור בתשלום ואף אם חזר ושילם את מלוא פיגוריו למוסד לביטוח לאומי.

אולם, שנות הוותק שנצברו בישראל, אינן הולכות לאיבוד, אלא שלא ניתן לקבל גמלה באם בעת תחילת הזכאות לה, לא היה התובע תושב ישראל. היה ויחזור להיות תושב ישראל בעתיד, תחשב זכאותו ככוללת את השנים שצבר, עת היה תושב ישראל ושילם דמי ביטוח, טרם היגר ממנה.