פ 1194/04 - מדינת ישראל נ איריס בר-און

בתי המשפט

גזר דין

הנאשמת, בת 52 שנים, הורשעה על פי הודאתה, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות הבאות:

א. הכנה וקיום פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים – 5 עבירות לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן : "פקודת מס הכנסה").ב

ב. השמטת הכנסה מדו"ח – 5 עבירות לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה.נ

ג. שימוש במרמה, עורמה ותחבולה – 6 עבירות לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה.ו

העבירות נעברו בין השנים 1997-2002, ותוצאתן היתה העלמת הכנסות בסך מצטבר של 1,250,000 ₪.

כמפורט בכתב האישום המתוקן, הגישה הנאשמת בשנים דלעיל דו"חות למס הכנסה בגין הכנסותיה ממתן ייעוץ זוגי, עריכת סדנאות, הרצאות בכנסים ואירועים, הגשת תכניות ברדיו וארגון מסיבות. בכל השנים דלעיל, השתמשה הנאשמת במרמה, עורמה ותחבולה, במזיד ובכוונה להתחמק ממס כדי להעלים חלק נכבד מהכנסותיה מפקיד השומה, בדרכים הבאות:

א. הנאשמת השמיטה הכנסות מהדו"חות שהגישה לפקיד השומה, כמפורט להלן :

1. 1. בשנת 1997 העלימה הנאשמת הכנסות בסך 14,282 ש"ח, מול הכנסה חייבת מדווחת של 61,418 ש"ח.

2. 2. בשנת 1998 העלימה הנאשמת הכנסות בסך 198,247 ש"ח, מול הכנסה חייבת מדווחת של 79,889 ש"ח.

3. 3. בשנת 1999 העלימה הנאשמת הכנסות בסך 341,185 ש"ח, מול הכנסה חייבת מדווחת של 73,645 ש"ח.

4. 4. בשנת 2000 העלימה הנאשמת הכנסות בסך 281,521 ש"ח, מול הכנסה חייבת מדווחת של 125,625 ש"ח.

5. 5. בשנת 2001 העלימה הנאשמת הכנסות בסך 258,358 ש"ח, מול הכנסה חייבת מדווחת של 131,283 ש"ח.

6. 6. בשנת 2002 העלימה הנאשמת הכנסות בסך 156,407 ש"ח, ולא דיווחה כלל על הכנסותיה.

ב. ב. הנאשמת הכינה וקיימה פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, בכך שלא רשמה את מלוא הכנסותיה, לא העבירה ליועץ המס שלה את מלוא התיעוד ששימש לרישום הכנסותיה, והחזיקה במערכת פנקסי חשבונות כפולה.

ג. ג. הנאשמת רשמה הכנסות מעיסוקיה בשנים 2001-2002 בסך של כ-100,000 ש"ח, על שמו של בנה אלדד סגל, לאחר שהקימה עסק על שמו על מנת להתחמק מתשלום מס.

ד. ד. הנאשמת הפקידה חלק מהכנסותיה בשנים הנ"ל בחשבונות בנק הרשומים על שם שני בניה, אלדד סגל ושגיא בר-און, בסכומים מצטברים המגיעים למעל מליון ש"ח.

ה. ה. הנאשמת לא דיווחה על סכומים מצטברים של 23,567 ש"ח שהפקידה בחשבונה העסקי בשנים 1998-1999.

יצויין כי הודאת הנאשמת באה לאחר גמר פרשת התביעה ותחילת פרשת ההגנה, שהתנהלו במשך מספר רב של ישיבות. ברקע להסדר הטיעון עומד הסכם שומה אליו הגיעה הנאשמת עם פקיד שומה כ"ס במרץ 2007, לפיו הוגדלו הכנסותיה לשנות המס 1999-2002 בסך של מעל 900,000 ש"ח, תוספת מחזור שמחייבת אותה בתשלום מס בסך 550,465 ש"ח. הנאשמת שילמה את סכום המס המוסכם ובכך הסירה את המחדלים, בפן האזרחי.

בהתאם להסדר הטיעון, עתרה ב"כ המאשימה לעונש מאסר בפועל של תשעה חודשים, קנס משמעותי ומע"ת, ואילו הסניגור עתר למאסר של ששה חודשים בפועל שירוצה בעבודות שירות.

ב"כ המאשימה אמרה בטיעוניה לעונש, כי חרף האהדה הרבה שמעוררים אישיותה התרומית, סגולותיה ומעשיה הטובים של הנאשמת, כפי שעלו מהעדויות, ומאמציה להתפרנס כאם חד הורית לארבעה ילדים, הרי שמדובר בעבירות מס שהינן מן החמורות ביותר בפקודת מס הכנסה; עבירות אשר נעברו בצורה מתוכננת ושיטתית על פני תקופה ממושכת של שש שנים, תוך שימוש בחשבוניות כפולות וחשבונות בנק סמויים, וכמוהן כשליחת יד בקופה הציבורית בהיקף של מעל חצי מליון ₪ (המס שהיה אמור להשתלם). העבירות נפסקו רק כשהחלה החקירה והראיות נתפסו בכף. ההלכה הפסוקה קובעת כי בעבירות מסוג זה, השיקול המרכזי בענישה הוא שיקול הרתעת הרבים, מאחר ומדובר בעבירות שהינן מכת מדינה, שפגיעתן בקופה הציבורית ובמוסר המס של הציבור הרחב היא קשה. זאת ועוד, מדובר בעבירות שאין בהן מתלונן, הן מבוצעות בחדרי חדרים, הפיתוי לבצען הוא רב וגילויין קשה ולעתים אקראי. הסרת המחדלים בדיעבד, לאחר שחלפו חמש שנים ממועד חשיפת העבירות, אין בה כדי לפטור את הנאשמת מהעונש הראוי לעברייני מס מסוגה, שהוא כידוע מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. הנאשמת הודתה לאחר שמיעת 13 דיוני הוכחות ארוכים, ולא חסכה באופן ממשי מזמנו של בית המשפט, אף לא חסכה בטענות והאשמות כלפי עדי התביעה ובעיקר כלפי החוקרים, שהתבטאו בניהול משפט זוטא.

הפסיקה קובעת כי בעבירות מסוג זה, שיקולי קולא במישור האישי, ושיקולי שיקום העבריין, דינם לסגת מפני האינטרס הציבורי. גם אם קיימים בפסיקה מקרים בהם קיימות נסיבות אישיות חריגות שבעטיין נמנע בית המשפט מלשלוח את הנאשם לריצוי מאסר בפועל אלא המיר את המאסר בעבודות שירות, אין נסיבות חריגות כאלה מתגלות במקרה דנן.

בצד הטלת מאסר בפועל, בהתאם לרף העליון של ההסדר, ביקשה התובעת לגזור קנס משמעותי שיהיה בו משום איון הכדאיות הכלכלית שבעבירה, ומע"ת מרתיע.

ב"כ הנאשמת תאר את הרקע האישי הקשה וחוויות הילדות הטראומטיות שחוותה הנאשמת, שלא זכתה לבית חם ויציב, הוריה התגרשו ומילדותה הועברה למסגרות חוץ ביתיות כמו מנזרים ובתי יתומים, על רקע קשיי ההורים לדאוג לצרכיה. נעוריה עברו עליה במצוקה כלכלית ובהעדר יד הורית תומכת ומכוונת. למרות הקשיים הרבים, הוכיחה הנאשמת כח רצון ונחישות, סיימה את הלימודים והתגייסה לצה"ל כחיילת בודדה. הנאשמת נישאה נישואי בוסר מספר חודשים אחרי גיוסה, מתוך הצורך בבית לחזור אליו ובתמיכה חומרית. מנישואיה אלו נולד בנה הבכור. לאחר שנתיים התגרשה, על רקע אלימות כלפיה, ועברה עם בנה התינוק לקיבוץ, שם למדה הוראה. לאחר מכן חזרה לשכונת המצוקה בה מתגוררת אמה, כדי לסייע לה. בגיל 27 נישאה בשנית עם גבר מבוגר ממנה, שוב על רקע הצורך בבטחון כלכלי. מנישואין אלה נולדו לה שלושה ילדים. הנאשמת הקדישה עצמה לגידול הילדים, אך בסופו של דבר הנישואין עלו על שרטון. בני הזוג התגרשו לפני ארבע עשרה שנים, ותהליך הגירושין היה קשה וממושך, מלווה באלימות ובסכסוכים בעניין משמורת הילדים. עם גירושיה, הנאשמת נותרה שוב ללא בית וללא מקור הכנסה שיספיק לגידולם של ארבעה ילדים.

מבחינה מקצועית, עבדה הנאשמת בהיותה נשואה כמורה לחינוך מיוחד בחטיבת ביניים. לאחר גירושיה השניים עזבה את תחום עיסוקה כמורה, גם על רקע הצורך בעיסוק מכניס יותר, והחלה לעסוק בייעוץ באופן עצמאי, במקביל ללימודי קורסים אקדמיים בתחום הפסיכולוגיה, לרבות דיפלומה של ד"ר לחינוך באוניברסיטת סלובקיה. בשנת 1997 החלה לעבוד כעצמאית בתחום היעוץ הזוגי והסקסולוגיה. בשנת 1998 החלה להופיע בתכניות רדיו והופעות סטנד-אפ בנושאי מיניות וזוגיות, ובהמשך הפעילה סדנאות לזוגיות. פעילותה המקצועית של הנאשמת זכתה לפרסום והיא צברה פופולריות ומוניטין בתחום עיסוקה.

לטענת הסניגור, הנאשמת שהיתה חסרת נסיון בניהול עסק, הושפעה לרעה מעצותיו של בן זוגה לחיים דאז ויועץ המס ששכר עבורה, עצות ששעתה להן עקב חרדתה הכלכלית וצרכי ההישרדות, וכך הסתבכה בעבירות המס נושא האישום.

הסניגור ציין, כי ניהול ההליך הפלילי לא היה לריק, והעובדה היא כי כתב האישום תוקן לקולא. גם ההליך האזרחי, שבו התקיים דיון בביהמ"ש המחוזי בערעור על גובה השומה ומו"מ ממושך עם פקיד השומה, הניב פירות, והשומה הוקטנה לבסוף לכמחצית מהסכום המקורי שדרש פקיד השומה.

שורת עדי אופי מכובדים שהעידו לטובת הנאשמת, העלו על נס את אישיותה התרומית, את כישוריה המיוחדים ביחסי אנוש, את חריצותה ופעלתנותה, את האוזן הקשבת שלה למצוקותיהם של אחרים, ואת ההתגייסות והמתן שלה במשך שנים רבות למען החלשים והנזקקים בחברה, שפנו אליה בבעיות שונות ומצאו אצל הנאשמת תמיכה נפשית ומנוף מעשי לפתרון בעיותיהם. כן העיד פסיכולוג קליני, המכיר אותה כחבר קרוב, על התהליך ההתפתחותי שעבר הנאשמת מאז התקופה בה בוצעו העבירות לעת הנוכחית, הן במישור הבשלות הנפשית והן במישור המקצועי. להערכתו, העבירות בוצעו ע"י הנאשמת לא מחמת תאוות בצע או עולם ערכים אנטי סוציאלי, אלא על רקע חרדות קשות מאד וטראומות שמקורן בילדותה. בחורה צעירה חסרת בית שהנאשמת נטלה תחת חסותה, העידה על אישיותה החמה והתומכת, ועל כך שפתחה בפניה את ביתה וליבה וסייעה לה רבות.

צעיר בניה של הנאשמת הינו חייל בשירות סדיר, והבן בן ה-23 סובל מסכרת נעורים ונזקק לטיפול רפואי שוטף. שני הבנים, המתגוררים עם הנאשמת, העידו על טיפולה המסור ותמיכתה הרבה בהם. גם כיום מתמודדת הנאשמת עם תביעה כספית למזונות ולחלק מנכסיה והמוניטין שצברה, מצד בן זוגה לשעבר. לדברי הסניגור, דבר קיומו של ההליך הפלילי פורסם ברבים, נוכח היות הנאשמת אישיות מוכרת, והדבר גרם לה ולבניה עגמת נפש ובושת פנים.

בתסקיר שירות המבחן צויין כי הנאשמת מבינה את חומרת העבירות בהן הורשעה, והיא מסבירה את הסתבכותה על רקע היותה בתחילת דרכה המקצועית כעצמאית, חרדות קיומיות כלכליות בהיותה מפרנסת יחידה לארבעה ילדים, ויעוץ שגוי שקיבלה מבעלי מקצוע. שירות המבחן התרשם כי הרקע המשפחתי המורכב והמצוקות בהן גדלה הנאשמת השפיעו על קושי בשמירת גבולות מול הצרכים הראשוניים בבטחון כלכלי והערכה חברתית. להתרשמותו, ההליך הפלילי היווה עבור הנאשמת גבול מרתיע מפני הישנות עבירות מסוג זה.

שירות המבחן המליץ על ענישה שתאפשר לנאשמת להמשיך בתפקודה המקצועי והמשפחתי, דהיינו להטיל עליה מאסר שירוצה בעבודות שירות.

הסניגור הפנה לעדויות הרבות שדיברו בשבחי אישיותה של הנאשמת, הדגיש את לימוד הלקח והתהליך החינוכי שעברה בעקבות החקירה והמשפט, כאשר כיום התנהלותה מול רשויות המס מסודרת וישרה וחייה האישיים קיבלו תפנית חיובית. לדבריו, שליחת הנאשמת, שהינה בת 52, למאסר בפועל תביא להרס הקריירה שבנתה בעמל רב ובעשר אצבעות. הוא ביקש להקל בדינה, ולאמץ את המלצת שירות המבחן.

לעניין הענישה הראויה, ציין הסניגור כי קיימים מקרים רבים בהם עבירות מסוג זה מסתיימות בכופר, ולא מגיעות כלל לבית המשפט, לאחר שהמחדל הוסר. במקרה דנן לא ניתן היה לסיים את התיק בכופר מאחר והמחדל לא הוסר עד לאחרונה. בהקשר זה ציינה ב"כ המאשימה כי הנאשמת הגישה פעמיים בקשות לכופר, והן נדחו.

הנאשמת עצמה הביעה חרטה ובושה על הסתבכותה, והצהירה כי הסתבכותה נבעה מהקשר שלה עם נוכל סדרתי וכי למדה את הלקח.

על מדיניות הענישה המחמירה בעבירות המס אמר בית המשפט העליון ברע"פ 512/04 מוחמד אבו עבייד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 381, 384:

"בית-משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמרקם החברתי, ונוכח פגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ולפעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האמון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס – פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מירמה מתוחכמים, קשים לאיתור."

דברים דומים נאמרו ברע"פ 5060/04 דוד הגואל נ' מ"י (פורסם במאגר נבו).

יחד עם זאת, יישומה של מדיניות הענישה דנן במקרים האינדיבידואליים הבאים בפני בתי המשפט משתרע על פני מנעד רחב של עונשים, כעולה מהפסיקה המגוונת שהציגו שני הצדדים לתמיכה בעמדתם. אכן, חרף הרטוריקה המחמירה, ניתן למצוא בפסיקה מקרים רבים שהסתיימו בענישה בדרך של עבודות שירות. יחד עם זאת, מדובר בעיקר במקרים בהם הצדדים הביאו בפני בית המשפא הסדר טיעון "סגור" ומוגמר, וידועה ההלכה הפסוקה הקובעת כי בית המשפט יתערב ויסטה מהסדר טיעון רק במקרים חריגים (ראו לדוגמא: ת.פ. (ת"א) מ"י נ' בני מורדוך; ת.פ. (ת"א) 3039/06 מ"י נ' גלעדי חיים ואח'; ת.פ. (חיפה) 5809/02 מ"י נ' א.ג.פ.ל בע"מ ואח'; ת.פ. (נתניה) 1012/03 מ"י נ' פדילה אמיר ואח'; ת.פ. (נצ') 2398/05 מ"י נ' חביבאללה מאמון; ת.פ. (רמלה) 1904/04 מ"י נ' חן עוז ואח'; ועוד). כמו כן, ברי כי במקרים כאלה בית המשפט אינו יכול לדעת מהם המניעים שהביאו את התביעה להתקשר בהסדר הטיעון המקל, לרבות קשיים ראייתיים או דיוניים אחרים. לעומת זאת, במקרים בהם הטיעון לעונש היה "פתוח", הוטלו עבודות שירות רק במקרים נדירים בהם התקיימו נסיבות יוצאות דופן לקולא כגון גיל מבוגר מאד או צעיר מאד, מצב בריאותי קשה, חלוף זמן רב, הודייה מיידית, נסיבות מיוחדות או גבוליות של העבירות ועוד. ביתר המקרים, הוטלו מאסרים לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח ואף לתקופות ממושכות.

לא מצאתי כי במקרה שבפני, עם כל האהדה לנאשמת, שתפקודה חיובי ומבורך ביתר מישורי חייה, קיימות נסיבות חריגות לקולא, המצדיקות סטיה ממדיניות הענישה שהתווה בית המשפט העליון.

דעתי היא כי בנסיבות המקרה כל ענישה שאיננה מאסר לריצוי בפועל, אינה אלא יריקה בפרצופו של ציבור משלמי המסים, ו"הכרזה על פשיטת רגל" של מערכת המשפט באכיפת חוקי המס. שכן, יקרא משלם המסים העצמאי המצוי את גזר הדין המקל ויאמר בלבו: הבה אעלים מסים בדרכי מרמה כמו חשבוניות כפולות, חשבונות בנק סמויים, דו"חות כוזבים וכיו"ב, אתמיד בכך ככל שאצליח, אגרוף לכיסי ממון רב במקום להעבירו לקופת המדינה, ובמקרה הגרוע שאתפס בכף ביום מן הימים - אנהל משפט כמה שנים. בסופו של יום, לכל היותר אדרש לבצע עבודות שירות כמה חודשים ולשלם את המס המגיע. משתלם בהחלט!

בענישה כזו, הרתעת העבריין והציבור הרחב לא מתקיימת כלל, והענישה הופכת דווקא לתמריץ לעבריינות מס, בבחינת אין דין ואין דיין.

סבורתני, כי נוכח חומרת העבירות, היקפן הכספי והתמשכותן על פני מספר שנים, הסדר הטיעון מקל במידה ניכרת עם הנאשמת, גם אם יאומץ ברף הגבוה שלו. בהתחשב בנסיבות לקולא, ובעיקרן היות הנאשמת במצוקה כלכלית, חסרת נסיון בניהול עסק ומושפעת מעצות שליליות, ונוכח הסרת המחדל גם אם במאוחר, אני גוזרת עליה את העונשים הבאים:

שמונה חודשי מאסר בפועל.

עשרה חודשי מע"ת למשך שלוש שנים, שלא תעבור עבירה בה הורשעה.

קנס בסך 100,000 ש"ח או ארבעה חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.1.08.

הודעה זכות הערעור תוך 45 יום.

ניתן היום י"ז בכסלו, תשס"ח (27 בנובמבר 2007) במעמד הצדדים.