המדינה מפסידה 200 מיליון ש"ח - עקב אי התאמת תקנות מס הכנסה למצב הדיפלציוני של המשק

-כך מעריך רו"ח יוסי סינמן, מנהל מחלקת המיסוי במשרד רואי החשבון "ארליכמן סינמן" * החברות מענישות את אוצר המדינה שלא במתכוון, כפועל יוצא מחוסר המענה למצב הדיפלציוני של המשק * ומי המרוויח הגדול? כרגיל הבנקים, שנהנים מהכנסות מריבית של כ-70 מיליון שקלים, ללא טרחה מרובה או נטילת סיכון

"המדיניות הפיסקלית הנוכחית "מבריחה" השקעות, בזמן שהמשק כל כך "משווע" למשקיעים שיריצו את מנגנוני הצמיחה וכך אוצר המדינה מפסיד סכום עתק של כ-200 מיליון שקלים בשנה", כך טוען היום רו"ח יוסי סינמן, מומחה למיסוי חברות, המכהן כמנהל מחלקת המיסוי במשרד רואי החשבון "ארליכמן, סינמן ושות", המתמחה בייעוץ כלכלי ותכנון מס לחברות וארגונים.

רו"ח סינמן מוסיף, כי "דווקא חברות רווחיות ובעלות הון עצמי, מתרוקנות מהרזרבות הכספיות, בעקבות המלצת רואי החשבון/היועצים הכלכליים – זאת כפועל יוצא מחוסר מענה למצב הדיפלציוני של המשק".

חברות פרטיות, קיבלו במהלך 20 השנים האחרונות, הגנה אינפלציונית על הונם העצמי באמצעות חוק המיסוי בתנאי אינפלציה. הדיפלציה של שנת 2003, הביאה להחלטה הבלתי נמנעת לבטל חוק זה, שהרי לא יתכן שחברות בעלות הון עצמי יוענשו.

רו"ח סינמן: "כך קורה שחברות, בעקבות חוות דעת של מומחים, "מענישות" את מס הכנסה שלא במתכון. בעלי המניות בחברות הפרטיות, מממשים את ההון העצמי של החברה, וסוגרים עם הבנקים עסקות Back to back" .

"וכך זה פועל: בעלי המניות מושכים את ההון העצמי של החברות ומפקידים אותו בבנק. אותם כספים משמשים כבטחון למתן אשראי לחברה של המפקיד. בדרך כלל, הפער בין הריבית שבעל המניות מקבל בבנק לבין הריבית שהחברה שלו משלמת, מסתכם ב- 0.7% (מותנה בכוח המיקוח של המפקיד)".

"מכאן יוצא, שמס הכנסה גובה, בעקבות הרפורמה במס הכנסה, החל מ-1/1/2003 10% מס על הפיקדונות הלא צמודים, אבל "מפסידה" 36% - זהו שעור מס החברות, כי הרי הריבית שהחברה משלמת לבנק מנוכה מהרווח של החברה".

בהתאם להערכות זהירות, ההון העצמי "הפנוי" בחברות הפרטיות מסתכם בלא פחות מ-10 מיליארד ש"ח (הערכה שמרנית של 10,000 חברות בעלות סכום "פנוי" של כמיליון ש"ח). מאחר וריבית הפריים עומדת היום על 6.0%, הבנקים נוטים להלוות לחברות, בעסקות Back to back, בריבית של פריים + 0.7% (סה"כ נכון להיום ריבית בשעור6.7%) ומשלמים כנגד, לבעלי המניות, ריבית פריים (בשעור6.0%) על פיקדונותיהם. המס הנגבה על ריבית הפיקדונות מסתכם אם כן ב-0.60% מסכום הפיקדון (10% מס), אולם המס "הנחסך" על ידי החברה מסתכם ב-2.41% (6.7% X36% מס חברות). מכאן שאוצר המדינה מפסיד כ-1.81% - סכום לא מבוטל של כ-200 מיליון ש"ח !!!.

ומי המרוויח הגדול: הבנקים, הזוכים "לפער תיווך" של 70 מיליון ש"ח, ללא כל טרחה או נטילת סיכון מצידם.

כל זה מדוע?

בעל מניות אשר מלווה לחברתו או לחילופין "מוותר" על משיכת דיבידנד לשם שמירה על האיתנות הפיננסית של חברתו, ישלם מס בשיעור 50% על הריבית שהחברה תשלם לו ואף לעתים 15.5% נוספים ביטוח לאומי ומס בריאות, סך הכל כ-66% !!! מכאן שיקבל נטו רק כשליש מהסכום הברוטו שחברתו תשלם לו, ויתרת השני שליש "יועברו" למס הכנסה וביטוח לאומי !!!.

לפיכך, תיקון תקנות מס הכנסה (פטור ממס על הפרשי הצמדה בשל יתרה מזכה של בעל שליטה), התשנ"ח-1998, אשר אמור היה לתת מענה לבעיות שהתעוררו בתקנות הקודמות שהותקנו בשנת 1986 הוא צורך דחוף ומיידי. פטור ממס, או מס בשיעור 10% על הריבית המשולמת בגין הלוואות בעלי מניות עד לתקרה של ריבית הפריים, היה מעודד בעלים של חברות לא למשוך את כספם, ובכך הן המס הנגבה היה גבוה יותר, וחשוב מכל, היה מאיץ את מנגנוני הצמיחה "הרדומים".

רו"ח יוסי סינמן, הוא שותף בכיר ומנהל מחלקת המיסוי במשרד רואי החשבון

"ארליכמן, סינמן ושות", המתמחה בייעוץ ותכנון מס לחברות וארגונים