מס תשומות מחדר כושר, מרכישת טלפון נייד ומחשבונית-התחשבנות

מס תשומות מחדר כושר, מרכישת טלפון נייד ומחשבונית-התחשבנות

רמי אריה עו"ד רו"ח

ביום 27.03.2008 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בע"ש 1193/03 תנובה מרכז שיתופי לתוצרת חקלאית נ' מע"מ – מס קניה ומע"מ ת"א כי לא יוכרו תשומות בגין בניית חדר כושר לעובדים, לא יותרו תשומות מלאות בגין רכישת טלפונים סלולאריים וכן עליה לשלם הפרשי ריבית והצמדה בגין תשומות שלא הייתה זכאית להן. השומות הוצאו בעקבות ביקורת שערך מנהל מע"מ (להלן: "המשיב") בחברת תנובה (להלן:"המערערת"), בין הצדדים התגלעה מחלוקת והיות ולא הגיעו להסדר, הוגש ערעור זה, תקציר פסק הדין להלן:

1 קיזוז מס תשומות בגין בניית חדר כושר

1.1 המערערת בנתה חדר כושר לטובת עובדיה ודרשה לקזז בעבורו את מס התשומות טענותיה היו כדלקמן:

1.2 המערערת טענה כי מהקמת חדר הכושר נצמחת לה תועלת עסקית והביאה שורה של ראיות על מנת להראות את חיוניותה של פעולה זו, לרבות חוו"ד של רופא מומחה בתחום הרפואה. המערערת סקרה את השינויים המבניים והארגוניים שערכה זאת על מנת להראות את האינטרס העסקי בהקמת והפעלת חדר כושר במקום העבודה, עוד טענה כי הנאת העובד איננה גורעת מהמטרה העיקרית שהינה טובת העסק.

1.3 המשיב טען כי לעניין זה אין להחיל את מבחן "הנהנה העיקרי" אלא בחינת "התועלת הישירה אל מול התועלת העקיפה", כאשר השימוש הישיר והראשוני בתשומה הינו לטובת העובד תחול תקנה 15א לתקנות מע"מ, גם אם בעקיפין יפיק המעביד תועלת מצריכת התשומה, מטרתה של תקנה 15 הינה למנוע מתן הטבה לעובד כתחליף משכורת תוך ניכוי התשומות אשר אילו העובד היה רוכש את הטובין במישרים היו מתקבלים כמס סופי.

1.4 בית המשפט קבע, הערעור נדחה. אין רלוונטיות לחיוניות שבהקמת חדר הכושר, השימוש בחדר הכושר משרת באופן ישיר את הנאת העובדים ורווחתם בעוד האינטרסים של המערערת נהנים באופן עקיף בלבד מההנאה המופקת על ידי העובד.

2 מס תשומות אשר קוזז בגין שימוש בטלפונים סלולאריים

2.1 המערערת ניכתה את מלוא מס התשומות בגין רכישת הטלפונים הסלולאריים וטענה כדלקמן:

2.2 הטלפונים נרכשו לצורכי העסק בלבד והם יועדו לייעל את פעילותה. על כן, לטענתה יש להחיל את סעיף 38(א) לחוק ולא את סעיף 18(ב)(2) לתקנות מע"מ.

2.3 חיזוק לכך ניתן למצוא בפקודה שם יש הבחנה בין רכוש קבוע לבין הוצאה שוטפת כך יש לבצע גם לעניין חוק מע"מ, המערערת התייחסה לחלק הפרטי בכך שקיזזה בגין השימוש בטלפונים הניידים שני שליש מע"מ ולא את מלוא הסכום. המערערת טענה כי כשבחר המחוקק שלא להתיר את מלוא הוצאות רכישת רכוש קבוע צוינו במפורש איסורים אילו (דוגמת רכב ודירה למגורים) הן בחוק מע"מ והן בפקודה.

2.4 בית המשפט קבע, הערעור נדחה. יש לבחון כל מקרה לגופו של עניין, במקרה הזה ההבחנה בין הרכישה לשימוש הינה הבחנה מלאכותית, הרי שברור מראש כי השימוש בהם יהיה בגדר שימוש מעורב, לכן יש להחיל על ניכוי מס התשומות בגין הרכישה את אותה הוראה החלה על השימוש במכשירים.

3 תשלום הפרשי הצמדה וריבית בגין חשבונית תשומות שקיבלה המערערת מעוסק פלשתינאי

3.1 המערערת קיזזה מס תשומות בסך של כ-1,500,000₪. המשיב טען כי התשומות קוזזו שלא כדין מכיוון שלא הוגש טופס 878 במועד בהתאם לסעיף 38(ג) לחוק ועל כן אין באפשרותו לקזזם מול הרשות הפלשתינאית.

3.2 המשיב טען כי לא כל התשומות הושבו ולא ניתן לחשב בדיוק את שיעורן, כי לא היה על המערערת לפעול בדרך של הפחתת מס וכי ההסדרים היו רק לעניין חשבוניות שהופקו מישראל ולא מהרשות הפלשתינאית.

3.3 המערערת טוענת כי התשומות הושבו במלואן כחלק מההתחשבנות, סוכם עם המשיב בדבר הגשת דוחות מתקנים ודחיית דרישה של חלק מהתשומות- דבר שהביא לתשלום מס ביתר וכן העובדה שעל תשלום המס שביתר לא קיבלה המערערת ריבית כלשהיא פוטרת אותה מלשלם כעת ריבית.

3.4 בית המשפט קבע, אין ספק כי למשיב אין סמכות להאריך את מועד דרישת התשומות שמקורם ברשות הפלשתינאית, המערערת טוענת כי הריבית קוזזה בתקופה שלפני השבת הקרן – דבר שלא ניראה הגיוני. אין ספק שבידי רשויות המס קיימת האפשרות המעשית לבדוק האם הכספים אשר הוחזרו לה עולים על סכום הקרן שנדרש על ידה. לאור זאת, יערך החישוב של סכום ההצמדה והריבית תוך הפחתת ההפרש בין הסכומים כאמור לעיל.