הוצאות מימוש שעבוד של נכס פרטי לטובת חברה אינן מוכרות

הוצאות מימוש שעבוד של נכס פרטי לטובת חברה אינן מוכרות

רמי אריה, עו"ד רו"ח

ביום 8/07/2008 קבע מחוזי תל אביב-יפו בע"ש 1064/05 אלדד סוכנות לביטוח בע"מ נגד מנהל מס ערך מוסף תל אביב כי מחיקת יתרת זכות של לקוחות מהווה עסקה לעניין חוק מע"מ וכן כי הוצאות משפטיות שהוצאו בכדי להגן על נכס פרטי של בעל שליטה אשר שועבד לטובת הלוואה של החברה, אינן הוצאות מוכרות למס.

להלן תקציר פסק הדין:

1. בשנת 95 ייבאה מטבע סחורות שונות עבור שופרסל. בכרטיס של מטבע אצל שופרסל הופיע כאילו שופרסל נמצאת ביתרת זכות כלפי מטבע בסכום לעיל, מבלי שהוצאו תעודות חיוב. מטבע מצידה התאימה בהנה"ח את הכרטיס של שופרסל אצל מטבע, כך שגם שם הופיע כאילו שופרסל נמצאת ביתרת זכות כלפי מטבע בסכום של 132,000 ₪. משנת 95 הופיע סכום זה בהנה"ח של מטבע בכרטיס מעבר של שופרסל.בשנת 99 החליט רואה החשבון של מטבע לסגור את כרטיסה של שופרסל. לצורך כך צויין סכום זה בסיווג שונה תחת "הכנסות שונות". מנהל מע"מ ראה בפעולת הסיווג מחדש כאילו צמחה למטבע הכנסה חדשה עליה לא שולם מע"מ. בהמ"ש קובע כי יש לקבל את הערר בעניין זה, היות ולא מדובר בעסקה חדשה.
2. באשר לעסקת שופרסל נאמר כי מביאור 6 לדו"ח הכספי של מטבע לשנת 99, עולה כי ישנה יתרת מקדמות מלקוחות ליום 31.12.98 בסך 123,138 ₪ כאשר יתרת המקדמות ללקוחות ליום 31.12.99 היא אפס. לדברי מנהל מע"מ, משמעות מחיקת יתרת הזכות במהלך 99 הינה בגדר הכנסה חייבת במע"מ, בגינה היתה חייבת מטבע להוציא חשבונית מס ולדווח עליה.
3. בהמ"ש מקבל את קביעתו של המשיב כי איפוס המקדמה מלקוח, במסגרת הדו"ח הכספי של שנת 99, מצביע על קיומה של הכנסה החייבת במע"מ.
4. לגבי הוצאות כינוס נכסי בעל השליטה, טען זייפמן, כי כלל משכנתאות לא הסכימה לתת הלוואה ישירות לסוכנויות הביטוח, והתנתה את מתן ההלוואות בכך שיינתנו ישירות לסוכני הביטוח. לדבריו, נרשמה ההלוואה טכנית על שמו והוסבה ממנו לאלדר. כך שכל הכספים הועברו במלואם לאדלר. הלוואות אלה מצאו לדבריו גם ביטוי בדו"חות הכספיים של אל דר. לאחר שאלדר לא עמדה בהחזרי ההלוואה, כאשר נפגעה פעילותה העסקית לאור מחלתו של זייפמן, פעל המלווה למימוש הבטוחה - כלומר מימוש השעבוד על ביתו הפרטי של זייפמן וזאת באמצעות מינוי כונס נכסים. הסכום העיקרי של שכר הטרחה בחשבוניות אותן ביקשה אלדר לנכות, מצוי בחשבוניות אשר הוצאו ע"י עורכי הדין לזייפמן באופן אישי. חלק ניכר מיתר החשבוניות הוצאו, מסיבה בלתי ברורה, למטבע וודאי שאין לראות בחשבוניות אלה כחשבונוית אשר מייצגות הוצאות של אלדר במסגרת פעילותה העסקית. אף לא נטען כי מטבע הוציאה את אותן הוצאות הכלולות בחשבוניות עבור פעילות עסקית של אלדר. העובדה היחידה שאינה במחלקות היא העובדה שהוצאות הכינוס הוצאו בקשר לביתו של זייפמן, אשר שימש כבטוחה שניתנה לשם הבטחת הלוואה אותה נטל זייפמן. יש לכן לראות בהן הוצאות אישיות שלו ולא הוצאות של אלדר. לאור כל האמור לעיל יש לדחות את ערעורה של אלדר בגין ניכוי הוצאות הכינוס.