זיכוי מאי הגשת דוחות מע"מ עקב חדלות פירעון

זיכוי מאי הגשת דוחות מע"מ עקב חדלות פירעון

רמי אריה עו"ד ורו"ח

ביום 25.3.2009, נדחה ערעור המדינה על זיכויים של מנהלי חברת פרוגרס מאישום של אי הגשת דוחות מע"מ ותשלום חלקי של דו"ח מע"מ. בע"פ 4235/07, מדינת ישראל נ' שפמן בן עמי ופרסקי יצחק, נדון ערעור שהגישה המדינה על זיכויים של שני מנהלי חברה מאישום שהגישה נגדם בגין אי הגשת דוחות למע"מ ותשלומם, לפי חוק מע"מ, כדלקמן:

1. כנגד המשיבים ששמשו כמנהלים בחברת פרוגרס 1984 בע"מ, הוגש כתב אישום לבימ"ש השלום באשקלון, אשר ייחס להם אחריות כמנהלים בחברת פרוגרס, לעבירות של אי הגשת דוחו"ת מע"מ במועד ע"י החברה, לאחר שמיעת הראיות זיכה ביהמ"ש השלום את המשיבים – ומכאן ערעור המדינה.

2. מחומר הראיות עולה, כי חב' פרוגרס נכנסה לקשיים כלכליים עד כי בתאריך 09/10/98, נסגר המפעל. במהלך תקופה זו של הקפאת ההליכים, אין חולק שכל סמכויות הניהול הועברו לידיו של עו"ד גינדס כנאמן הסדר הנושים. היות והחברה לא עמדה בהסדר הנושים, הוצא לגביה, בתאריך 10/06/01, צו פירוק זמני, ובהמשך מונה עו"ד בודה כמפרק זמני.

3. בימ"ש השלום קבע, כממצא עובדתי, כי השתכנע מעדויות ההגנה, ששפמן "גם אם פורמלית היה רשום כמנהל, לא עסק הלכה למעשה בניהול, אלא בצד המקצועי של הייצור". ביהמ"ש קיבל את הגרסה, כי שפמן אמנם היה רשום, היסטורית, כמנהל בחברה, ואף היה חותם על שיקים יחד עם פרסקי עד לסגירתו של המפעל, אך לא ניהל את החברה בפועל ולא היה מעורב בענייני הניהול.

4. אין חולק, כי הדו"ח של חודש 09/98, הוא הדו"ח נשוא הערעור, אמור היה להיות משולם ב-15 לאוקטובר אותה השנה. לטענת המשיבים, כבר לפני תאריך זה נסגר המפעל, מהסיבה שהחברה לא יכלה לעמוד בתשלומים, וביהמ"ש קיבל עמדתם זו תוך שהתבסס, בין היתר, על כך שכבר ב-24/11/98 התחילה הקפאת ההליכים של החברה.

5. דו"ח זה, יש לציין, הוצא במועד אך פרט לסכום זעום – לא שולם בפועל, וביהמ"ש מצא, כי, למעשה, החברה לא הייתה יכולה לעמוד בתשלומו. זאת ועוד. לא הייתה מחלוקת, כי גם דו"ח 03/98 לא שולם על ידי חב' פרוגרס, והמדינה הסכימה, שהדבר נעשה בשל חדלות פרעון,

6. ביהמ"ש מצא שמדובר במי שניסה, בכל דרך, להגיע להסדר עם מע"מ, ולכן גם הגישו את הדו"ח עם דיווחי האמת על המצב הכלכלי, אך לא יכלו לעמוד בתשלום. ביהמ"ש גם מצא, שעם מינוי הנאמן, ממילא לא יכלו המשיבים לשלם את הדו"ח, שכן הם כבר לא היו בעלי זכות החתימה בחברה ולא היו המחליטים מה ישולם, למי וכמה.

7. בנסיבות אלה, נדחה ערעור המדינה.