פס"ד עב' 010908/04- יחזקאל נ' ס.כחילה

 

בתי הדין לעבודה

 

 

 

 

פסק דין

מבוא – המסגרת הדיונית

1. בפנינו מספר תביעות ותביעות שכנגד וכן הודעת צד ג' שאוחדו, הנוגעות למערכת היחסים שבין חברת ס. כחילה בע"מ (להלן: "חברת כחילה") לבין עובדים של החברה לשעבר ובין חברת TLC (להלן – "TLC") ובעליה מר דניאל אסא (להלן: "אסא") לעובדיה לשעבר של חברה זו, כמפורט להלן -

 

2. ביום 23.12.04 הוגשה תביעתו של מר עופר יחזקאל (להלן: "עופר") כנגד חברת כחילה, במסגרתה תבע פיצויי פיטורים וכן סכום כספי בגין הפרשות לביטוח מנהלים בחסר (תיק עב' 10908/04) .

 

ביום 23.5.05 הגיש מר אריק בן כהן (להלן: "אריק") תביעה כנגד חברת כחילה לתשלום הפרשי שכר (תיק עב' 3922/05).

 

חברת כחילה הגישה כנגד עופר ואריק תביעות שכנגד וכן הגישה תביעה (עב' 9272/05) כנגד פזית נוימן (להלן: "פזית"). במסגרת שלוש התביעות הללו טענה חברת כחילה כי העובדים הללו ביחד עם אחרים, הקימו וסייעו להקים, בעודם עובדים בחברת כחילה ועל חשבון זמן העבודה, חברה מתחרה העונה לשם TLC, תוך שהינם קושרים קשר להונות את חברת כחילה ומפרים את חוזי ההעסקה שלהם.

 

פזית, לאחר קבלת אישור ביה"ד, הגישה הודעת צד ג' לאסא ול- TLC כשהיא טוענת כי הינה זכאית לשיפוי ו/או השתתפות ו/או להחזר הצדדים השלישיים, בקשר עם התובענה שהוגשה כנגדה על ידי חברת כחילה.

 

בהחלטת כב' הנשיאה השופטת פוגל מיום 28.12.05 אוחדו התובענות והתובענות שכנגד בתיקים הנ"ל תחת התיק המוביל עב' 10908/04. (להלן : "פרשת התביעה הראשונה").

 

3. ביום 15.6.05 הגישו פזית, מר רונן כהן (להלן:"רונן") ומר אלקסיס וולקינד (להלן: "אלקסיס"), כל אחד בנפרד, תביעתם כנגדTLC  ואסא. בתביעות אלו (תיקים: עב' 5894/05, עב 5897/05 ועב'- 5898/05) תבעו השלושה דמי הבראה, פדיון חופשה, הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה.

 

TLC ואסא הגישו כנגד פזית, רונן ואלקסיס תביעות שכנגד ובמסגרתן נטען כי הללו היו שותפים ביחד עם עופר ואריק לקנוניה, ולמעשי הונאה אשר הביאו בסופו של דבר להתמוטטותה של TLC ולהפסד כספי כבד לאסא.

 

ביום 12.7.06 ע"פ החלטת כב' הנשיאה השופטת פוגל, הוחלט לאחד את הדיון בשלושת התיקים הללו ביחד עם שלושת התיקים שאוזכרו לעיל ושאוחדו קודם לכן בתיק עב' 10908/04. (להלן:"פרשת התביעה השנייה").

 

הצדדים –מסגרת היחסים

4. חברת כחילה הינה חברה בע"מ אשר תחום עיסוקה הינו שיווק ומכירת טיונרים למדפסות ומוצרי הדפסה שונים, תוך שימת דגש על מיחזור טיונרים ריקים.

 

בזמנים הרלוונטיים לתביעה עבדו התובעים עופר, אריק ופזית בחברת כחילה. עופר שימש כסמנכ"ל שיווק ומכירות ועבד בחברה בין החודשים אוקטובר 2001 – יולי 2004. אריק שימש בתקופה שבין פברואר 2003 – מאי 2004 כסוכן שיווק ומכירות של חברת כחילה. במסגרת תפקידו היה איש הקשר הבלעדי עם לקוחות מסוימים. פזית עבדה בחברת כחילה כמנהלת תפעול בתקופה שבין 1.7.02 – 29.2.04 . במסגרת תפקידה הייתה אחראית על תיאום מול אנשי שיווק ומכירות, לקוחות, ספקים וכיו"ב.

 

5. בין השלושה לבין חברת כחילה התקיימו כאמור, יחסי עובד – מעביד ונכרתו חוזי העסקה. במסגרת חוזים אלו התחייבו העובדים לשמירת סודיות ונאמנות. הסעיפים הרלבנטיים לעניין זה שנרשמו תחת הכותרת "כללי העסקה" הינם:

סעיף 1: " על העובד למלא את תפקידו במסירות ובנאמנות, בכפיפות למדיניות החברה ולהוראות, נהלים והנחיות של החברה, ולהקדיש לביצוע התפקידים והמטלות האמורים את כל הזמן המרץ ותשומת הלב שיידרשו לשם ביצועם ביעילות ובמיומנות..."

סעיף 4: "מתוך הכרה באינטרס הלגיטימי של החברה להגן ולשמור על סודותיה ועל כל מידע בעל אופי סודי לדעת החברה לרבות מידע מסחרי, מקצועי, טכני וכל מיד אחר (להלן המידע הסודי) אשר יגיע לעובד במהלך עבודתו בחברה, ומתוך ידיעת הנזקים העלולים להיגרם לחברה העובד מתחייב כי לא יעסוק ולא יעבוד, בין כשכיר ובין כעצמאי... בכל עיסוק שטיבו משום עשיית שימוש, בדרך כלשהי, במידע הסודי שירכשו ו/או שיגיע לידיעתו בתקופת עבודתו בחברה, בפעילותה ובתוכניותיה, שלם תחרות ישירה או עקיפה בחברה וזאת במשך כל תקופת עבודתו בחברה והן לאחר מכן כאמור להלן, כמו כן מתחייב שלא לעסוק ולא לעבוד, במישרין או בעקיפין, בכל עסק המתחרה או מתעתד".

סעיף 5: " מבלי לגרוע בכלליות האמור לעיל כמידע סודי יחשבו גם הדברים הבאים:

א.    פרטים על מוצרים, תהליכים, מערכות וידע.

ב.     פרטים על לקוחות, ספקים, שאתם נמצאת החברה בקשרים.

ג.      פרטים על שיטות תמחיר, מחיר המוצרים המשווקים על ידי החברה, השירותים הניתנים על ידה, שיטות עבודה, מבנה ארגון וניהול פעולות החברה,דוחות ונתונים כספיים....".

סעיף 6: " במסגרת עבודתו של העובד בחברה הוא לא יהיה רשאי לעסוק בכל עבודה, משרה, תפקיד או עיסוק אחר, בין בשכר ובין שלא בשכר, שאינם במסגרת העסקתו על ידי החברה...".

סעיף 8: " לא יוציא עובד ציוד או מסמכים כלשהם השייכים לחברה, מהמקום בו הם נמצאים במהלך הרגיל של העבודה אלא אם קיבל אישור הממונה עליו".

סעיף 9: " לא ישאיר עובד בידו לאחר הפסקת עבודתו בחברה, כל חפץ, תוכנית או מסמך, אשר הגיע אליו עקב עבודתו בחברה ".

 

ההסכמים צורפו כנספחים כ' 5, כ' 6 לתצהיר מר מנשה כחילה ונספח א' לתצהיר עופר.

 

6. ביום 3 לפברואר 2004 הוקמה TLC ונרשמה כדין ברשם החברות. תחום עיסוקה של החברה, ייצור ושיווק מחסניות דיו וטיונרים. כל התובעים עבדו ב-TLC בתקופות שונות. פזית רונן ואלקסיס עבדו ב-TLC מיום 1.4.04 ועד ליום 20.4.05; פזית כמנהלת משרד , רונן כמנהל ייצור ואלקסיס כאחראי ייצור.

 

על מעמדתו של עופר ב-TLC יורחב להלן.

אסא הינו בעל המניות היחיד בחברה.

 

7. החל מינואר 2005 נקלעה TLC לקשיים כלכליים ותזרימיים.

 

8. ביום 19.04.05 נחתם הסכם בין TLC לחברת כחילה (כ' 17). במבוא להסכם זה הוגדרה מטרתו. נכתב כי רצון הצדדים לסיים את פעילותה של TLC תוך מזעור נזקיה בסיועה של חברת כחילה. בהתאם לכך הסכימו הצדדים כי חברת כחילה תפעל לרכישת ציוד וסחורות של TLC ומכירת מלאי שלה, וכן תהייה נאמנה לגביית חובות TLC.

 

ביום 20.4.05 כינס אסא את כל עובדי TLC, והודיע כי עקב קשיים כלכליים מפסיקה TLC את פעילותה וכי כל עובדיה מפוטרים לאלתר.

 

טענות הצדדים בתמצית

9. בפרשת התביעה הראשונה בתיק עב' 10908/04 טוען עופר, כי בהתאם להסכם עבודה שנחתם עמו ביום 1.3.03 היה זכאי בין היתר למשכורת חודשית אשר נכון לחודש אוגוסט 2004 עמדה על סכום של 30,770 ₪ ברוטו וכן להפרשות לביטוח מנהלים. עם סיום עבודתו גילה כי ההפרשות לביטוח מנהלים לא בוצעו כדין וחברת כחילה נותרה חייבת לו סכום של 15,518 ₪.

 

עוד לטענתו, פוטר על ידי חברת כחילה ביום 1.8.04, מבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים בסכום כולל של 87,181 ₪.

 

10. חברת כחילה טוענת מנגד, כי הסכם העבודה שמציג עופר כלל לא נחתם עמו, אלא היווה טיוטה במסגרת מו"מ שהתקיים בין הצדדים כשנה וחצי לאחר תחילת העסקתו של עופר. עוד לטענת חברת כחילה, משך כל תקופת עבודתו לא פנה עופר בכל טענה בדבר פגיעה בזכויותיו.

 

באשר לסיום העסקתו – טוענת חברת כחילה כי עופר התפטר מיוזמתו ועל כן אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולחילופין, נסיבות פיטוריו מצדיקות שלילת פיצויי הפיטורים. כמו כן, לאור המידע שנתגלה אצלה אין הוא זכאי לקבל לידיו את פוליסות הביטוח שהונפקו עבורו.

 

11. לטענת אריק בתיק עב' 3922/05, על פי הסכם עבודה שנכרת עמו ביום 10.12.02, התחייבה חברת כחילה, בין היתר, לשלם לו משכורת בסיס חודשית (נטו) בסך 10,000 ₪ וכן אחוזים מהמכירות שבוצעו על ידו. במהלך חודש מאי 2004 או בסמוך לכך, פוטר על ידי חברת כחילה וקיבל מכתב פיטורים. מבדיקת תלושי השכר הסתבר לו שחברת כחילה לא פעלה על פי ההסכם ושילמה לו שכר הנופל בהרבה מהשכר המוסכם.

 

לפיכך בגין הפרשי השכר חייבת לו חברת כחילה לטענתו סך 90,474 ₪.

 

12. חברת כחילה טוענת כי ההסכם שצורף לתביעתו של אריק הוא ההסכם האחרון שנחתם בין הצדדים בחודש דצמבר 2003 ובסמוך לסיום העסקתו ובהתאם לכך השכר שנקבע בו מתייחס לתקופה החל מחודש ינואר 2004 ואילך, ולראיה מציינת חברת כחילה את שתיקתו של אריק משך כל תקופת העסקתו, כאשר השתכר בסכומים נמוכים יותר מ- 10,000 ₪.

 

13. בתביעה שכנגד שהגישה חברת כחילה היא טוענת כי עופר ואריק ביחד עם פזית, היו מעורבים בקנוניה ובקשר להונות את חברת כחילה, ופעלו להקמת חברה מתחרה לה (חברת TLC) תוך כדי עבודתם בחברת כחילה והפרת הסכמי ההעסקה שלהם, ותוך גזילה ושימוש בסודותיה המסחריים וברכושה.

 

לפיכך טוענת חברת כחילה, כי על התובעים להשיב לה את סכומי מענק הפרישה ששולמו להם וכן את השכר ששולם להם בגין חודשי עבודתם האחרונים בחברת כחילה. כמו כן על התובעים לפצותם בגין ההפסדים שנגרמו לה כתוצאה ממכירות TLC בסך 546,027 ₪ , כאשר כל אחד מהשלושה חייב בהשבת שליש מסכום זה קרי סך 182,008 ₪.

 

עוד לטענתה חייבים עופר, אריק ופזית בפיצוי בגין הפרת חוזה העסקה בסך 100,000 ₪, וכן בפיצוי ללא הוכחת נזק עקב גזילת סודותיה המסחריים של חברת כחילה, מכוח חוק עוולות מסחריות בסך 100,000 ₪ לכל עוולה קרי סך של 700,000 ₪ לפחות.

 

14. עופר, אריק ופזית מכחישים את כל טענות חברת כחילה כנגדם. לטענתם, הם פוטרו על ידי חברת כחילה ורק לאחר מכן החלו לעבוד ב TLC כל אחד במועד אחר, ומעולם לא היו מעורבים בכל קנוניה כנגד חברת כחילה.

 

15. באשר לפרשת התביעה השנייה, טוענים פזית רונן ואלקסיס, כי עקב הפסקת פעילותה של TLC, אשר נקלעה לקשיים כלכליים, פוטרו על ידי אסא ביום 20.4.05, כאשר אסא ו-TLC נותרו חייבים להם תשלומים שונים; דמי הבראה, פדיון חופשה, הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים .

 

עוד לטענתם, נהג אסא בעירוב נכסים בין חברת כחילה לבין בית המלון "ארמון ים" המצוי בבעלותו, שכן ציוד השייך ל-TLC כגון מחשב, פקס ומדפסת הועברו לבית המלון אשר ממנו פועלת TLC עד היום. כמו כן לטענתם, ידע אסא על מצבה של החברה מספר חודשים קודם לפיטוריהם, אך בחר שלא לעדכן אותם בדבר מצבה זה, ובכך הציג בפניהם מצג שווא באשר ליכולתה של TLC לעמוד בתשלומים המגיעים להם.

 

מנגד טוענים TLC ואסא כי פזית, רונן ואלקסיס ביחד עם עופר ואריק, היו שותפים לקנוניה אשר במסגרתה נעשו מעשי הונאה, תרמית, עושק וגניבה מ-TLC , מעשים אשר בסופו של דבר הביאו להתמוטטותה של TLC. ועל כן בנוסף להיותם חייבים בפיצוי בגין נזקיהם, יש לשלול מהם את פיצויי הפיטורים.

 

תצהירים ועדויות

16. כל התובעים בתיק זה הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם חברת כחילה הוגשו תצהיריהם של מר מנשה ומר ודוד כחילה בעלי החברה; מר עמיר פיליפס- רו"ח של TLC; מר שמחה לופוביץ'- סוכן מכירות בחברת כחילה; מר ניר הרשקוביץ – סוכן מכירות בחברת כחילה ומי שהחליף את עופר בחברה; הגב' שמואל סיגלית – סוכנת מכירות בחברת כחילה; הגב' טלי עזרא – עובדת בחברת כחילה כפקידה; מר שחר חממי – עובד ייצור ב TLC; מר יונתן חכמי- בעל עסק של ייצור אריזות. כן העידו מטעם חברת כחילה הגב' אסנת שלמה – מנהלת מחלקה עסקית בבנק הפועלים סניף חולון, מר ארז בוטל נציג חברת עמיד יבוא ושיווק המתעסקת בתחום של ציוד מתכלה, טיונרים וראשי דיו ומר ניב תבור- מי ששימש כמנכ"ל TLC.

 

מטעם TLC ואסא הוגשו תצהיריהם של אסא, ושל הגב' שרון גולדנברג- רו"ח.

 

דיון והכרעה

פרשת התביעה הראשונה – תביעת חברת כחילה

17. הטענה המרכזית אשר עלינו לבחון במסגרת פרשת התביעה הראשונה הינה טענתה של חברת כחילה באשר למעורבותם של כל אחד מהתובעים 1-3, עופר, אריק ופזית בהקמת TLC , תוך כדי ובמהלך עבודתם בחברת כחילה, וזאת תוך שימוש ברכושה של חברת כחילה, סודותיה המקצועיים והמסחריים ותוך גרימת נזקים כבדים לחברה.

 

נבחן תחילה את מעורבותם של כל אחד מהשלושה בהקמת TLC.

 

עופר יחזקאל

הקמת TLC

18. בניגוד לטענתו של עופר, כי לא היה מעורב כלל בהקמת החברה המתחרה וכי החל לעבוד ב TLC  רק לאחר פיטוריו מכחילה, שוכנענו כי עופר היה שותף פעיל בהקמת TLC ביחד עם בעל המניות של החברה אסא, וזאת תוך כדי ובמהלך עבודתו בחברת כחילה.

 

בסוף שנת 2003 נפגש עופר עם אסא על מנת להקים את TLC. בתצהירו (סעיפים 8-10 לתצהיר) סיפר אסא אודות תהליך הקמת החברה:

" התפתחו בינינו קשרי ידידות, אשר במהלכם הגה מר יחזקאל רעיון לפיו אני אשקיע כספים בהקמת מפעל למחזור ראשי דיו וטיונרים, כמו המפעל בו עבד מר יחזקאל- ס. כחילה בע"מ".

 

וכן -

" מר יחזקאל סיפר לי, כי המדובר בענף ריווחי ביותר, אשר נמצא בתהליך מואץ של פריחה כלכלית, עוד טען כי הוא מצוי בכל הדרוש להקמה תפעול מכירה ושיווק של העסק. הוא טען כי בנה את העסק בו הוא עבד ומעסיקיו אינם מעריכים כראוי את עמלו, הם נהנים מפירות השקעתו, אולם אינם גומלים לו כראוי ולכן רצונו לעזוב עבודתו ולבנות עסק משל עצמו בצוותא עם אנשים הגונים".

ועוד-

" כך במשך חודשים נהג מר יחזקאל להציף אותי בסיפורים מרתקים על הדרך הקלה לעושר ולאושר, באמצעות המפעל אשר יוקם על ידו בהשקעה שלי"

 

בחקירתו הנגדית העיד כי :

" כל התוכנית התגבשה בשנת 2003 ואז בינואר פברואר 2004 הגענו להחלטה שמקימים את החברה"(עמ' 95). עוד העיד מר אסא :" הזמנתי תוכנית עסקית מעופר שבחן אותה עמיר פיליפס. את הנתונים העביר עופר יחזקאל " (עמ' 91).

 

ואכן רואה החשבון עמיר פיליפס אישר טענה זו בתצהירו (סע' 2) ואף חזר על כך בעדותו בפנינו:

" את התכנית העסקית עליה אני מדבר בתצהירי, הכנתי ביחד עם עופר מבוסס על חומר שהוא העביר אלי ואני עיבדתי אותו " (עמ' 25).

 

וכן –

" הוצגה תחזית די מפורטת עם רשימות של לקוחות וסוג הטיונרים שצריכים להימכר וכמויות של מכירה ועל בסיס התחזיות האלה, בנינו תוכנית שמורכבת מהתחזיות האלה של ההכנסות עם איזה תזרים מזומנים צפוי... " (עמ' 26).

 

ובהמשך:

" כשעופר הביא לי נתונים לבניית התוכנית העסקית, אני זוכר ששאלתי אותו מאיפה התוכנית והוא אמר שזה מהתנהלות שוטפת של התובעת. התוכנית הייתה שמות של לקוחות, סוגי טיונרים וכמויות ביחידות. הייתה את הנגזרת של הכמויות ועשינו את הטבלה שכללה מחיר ועלות" (עמ' 27).

 

התוכנית העסקית הוצגה לבנק המלווה- בנק הפועלים ביום 15.1.04. בפגישה נכחו עופר, אסא ועמיר פיליפס. הפגישה התקיימה בשעות הבוקר, בזמן עבודתו של עופר בחברת כחילה, כעדותו של עופר:

"הפגישה הזו הייתה בבוקר. בשעה הזו הייתי צריך להיות בכחילה " (עמ' 5 ש' 5).

 

באשר לתוכן הפגישה העידה הגב' אוסנת שלמה, נציגת הבנק:

" הוצגה לנו תוכנית עסקית על ידי אמיר רואה החשבון מטעם החברה. לא ידוע לי מי ערך את התוכנית העסקית. ביררנו מה היו מקורות המידע לעריכת התכנית העסקית. אמיר הציג את התוכנית שהוא התבסס על נתוני שוק שהתבססו על המידע שעופר את התחום . מה שהוצג בפגישות האלה שהאיש המקצועי זה עופר והאיש הפיננסי זה דני. ההתרשמות המקצועית הייתה דרך חוות הדעת של עופר" (עמ' 24).

 

חלוקת המניות ותפקידו של עופר ב TLC

19. בתצהירו ציין אסא :

" הוסכם ביני ובין מר יחזקאל כי יחזקאל ינהל את ההקמה ואת העסק עד אשר תוחזר לי מחצית ההשקעה, או אז יועברו מחצית מהמניות בחברה על שם יחזקאל " (סע' 14 לתצהיר).

בעדותו חזר אסא על הפרטים הללו:

" ההסכם היה עם עופר ועופר בא אלי עם הצעה עסקית. ההסכם היה עופר מנהל את החברה בפועל כמו שציינתי קודם ובמהלך השנה הראשונה של הפעילות שההלוואות שלקחנו מהבנק ירדו ל 50% הוא יקבל 50% מהמניות" (עמ' 94 וכן עמ' 98).

 

גרסה זו אושרה אף על ידי רואה החשבון פיליפס:

"היו דיונים בעניין לתת לעופר עם לוח זמנים מראש הוא יוכל לממש את האופציה ולמיטב ידיעתי זה לא יצא לפועל. התוצאה היא שסוכם 50% עופר ו- 50% דניאל שזה בסופו של דבר לא יצא בפועל. זה היה אמור להיות בסמיכות זמנים לאחר שעופר יעזוב את התובעת ולאחר שההשקעה פחות או יותר תתיישר מבחינת הבנק " (עמ' 27).

 

בעניין זה מעידה הבנקאית הגב' אסנת שלמה :

" ... לפי מה שדווח לנו זה שהתכנון הוא שדני הוא זה שהיה בעל המניות בחברה 100% וישקיע את הכסף.. ובשלבים מאוחרים יותר תעשה חלוקה אחרת של המניות משהו שכבר הובהר בפתיחת החשבון ... חלוקת המניות היה 100% דני שבפתיחת החשבון ודובר שעופר יסיים את קשריו עם התובעת והחברה תתייצב על רמת מכירות מסוימת, תעשה חלוקת מניות של 50% ו- 50%" (עמ' 22).

 

ביום  11.2.04 פתחו עופר ואסא חשבון לחברה בערבות של עופר לחשבון (כ' 18), לעניין זה העידה הגב' אסנת שלמה:

" מפנה לכ' 18 לתצהיר התובעת זוהי ערבות בעלים. דניאל אסא מטעם היותו בעל מניות בחברה ועופר הוחתם כבעל עניין. בנק הפועלים החתים בעלים פרטיים ובעלי מניות מהסיבה שעופר הוא שניהל את החברה בפועל ולקבלת החלטות הייתה השפעה גדולה על התנהלות החברה ולכן היה צורך בחתימה של עופר. אם עופר טוען שהחתמנו אותו כחבר או כערב לדניאל אני משיבה שזה לא נכון. אם היה צריך להחתים אותו כחבר היינו מחתימים אותו על מסמך אחר " (עמ' 22).

 

ובהמשך –

" מה שאני כן יודעת כשעופר הגיע לסניף כל העניין הסתובב סביב זה שהוא לא יכול להגדיר כרגע את עצמו כמנהל בניירת, הואיל והוא עובד בתובעת (חברת כחילה- ש.ט)והוא בשלבים אחרונים בתובעת. הוא ניהל את החברה מבחינתנו הרבה לפני שהוא סיים עבודתו בתובעת " (עמ' 23-24).

 

עדותה של הגב' שלמה, שאינה צד מעוניין בתביעות המתנהלות בין הצדדים, הייתה מפורטת, בהירה ועקבית וככזו הינה מהימנה עלינו.

 

גיוס עובדים

20. בתצהירו העיד אסא לעניין זה:

"מר יחזקאל... הבהיר, כי הוא ידאג להביא לחברה עובדים מיומנים ומקצועיים לצורך הקמתה והפעלתה" (סעיף 11).

 

"במהלך חודש דצמבר 2003 עם גיבוש החברה מר יחזקאל הודיע לי כי כחילה (פזית) מצטרפת לשורותינו ותחל עבודתה עם הקמת החברה ב- 1.3.04 ואכן כך היה" (סעיף 18).

 

 

וכך אף העיד בחקירתו הנגדית :

"את ניב תבור הביא עופר יחזקאל וגם את פזית ועופר הביא את כולם וגם את אריק. עופר סיכם את שכרם"(עמ' 91).

 

ובהמשך-

" עופר אמר לי שפזית תגיע לעבודה ואמר לי שאריק יגיע לעבודה מחברת כחילה... עופר סיכם את השכר של אריק ופזית " (עמ' 92).

 

יצוין כי בעניין הבאת העובדים ל-TLC לא נחקר אסא על ידי מי מבעלי הדין האחרים ועדותו לא נסתרה.

 

בעניין זה העידה אף הגב' אסנת שלמה :

"מה שדובר שם שבעקרון חברת טי אל סי נוצרה באמצעות עופר... ועופר יביא את הלקוחות והקשרים " (עמ' 22).

 

וכן ראה תרשומת שנערכה בבנק (כ' 7) בפסקה שלישית:

" עופר שבא מהתחום (סמנכ"ל של חברת כחילה) יחבור לדניאל אסא (משקיע) להקמת החברה. בנוסף מנהלים משא ומתן עם שלושה אנשי מקצוע – שני אנשי שיווק ואיש תפעול... לוח זמנים להתחלת פעילות החברה: שכירות מקום + גיוס עובדים עד חודש ימים מהיום".

 

אין חולק כי ניב תבור גויס על ידי עופר, וכדבריו:

"את עופר הכרתי בתקופה שהייתי בלייזר פוינט. ביני לבין דניאל אסא שידך עופר" (עמ' 80).

 

 

ולעניין זה העיד אסא:

"ניר תבור בכלל היה הפתעה בשבילי כי הוא לא היה אמור להיות מנכ"ל בחברה כי עופר היה אמור להיות מנכ"ל. יום אחד עופר התקשר אליי ואמר שהוא ממנה מנכל לחברה... זה היה מנכל בובה כמו ששמעתם פה" (עמ' 92 ש' 3) " ההסכם היה עופר מנהל את החברה בפועל (עמ' 94) " ועופר נתן את הסכמתו שהוא עוזב את חברת כחילה ומקים את טי אל סי והרעיון היה שהיא תפתח בחודש מרץ. בחודש מרץ הוא אמר שהוא עוד לא עוזב את חברת כחילה וכנ"ל בחודש אפריל ואמרתי לו למה אתה לא מגיע לחברה... ולטעמי זה לא היה בסדר..." (עמ' 95).

 

מעדותו של ניר תבור נראה כי אכן תיפקד לכאורה כמנכ"ל אולם בפועל תפקידו היה מרוקן מכל תוכן. ניר תבור העיד כי לא השתתף בשום פגישה בבנק ולא היה מעורב בכל נושא כספי אחר לרבות משכורות ושכר לעובדים, כן העיד כי לא היה אחראי לנושאים כמו שכירת רכבים, שכירת המקום וקביעת מחירי מוצרים ללקוחות. הוא לא ידע כי העובדים שגויסו עבדו חודש בהתנדבות, ולא ידע מאיפה ראשי הדיו שהיו במלאי עם הקמת החברה (עמ' 81-85 לפרוט').

 

אמנם העיד מר תבור :" את אריק אני הבאתי לעבודה וגם את פזית אני הבאתי " (עמ' 80)אולם גרסה זו תמוהה לאור העובדה כי פזית החלה לעבוד ב-TLC יום לאחר שהפסיקה לעבוד בחברת כחילה, כשהיא עצמה ביחד עם רונן ואלקסיס אישרו את האמור בסעיפים 15-16 לכתב ההגנה והתביעה שכנגד מטעמם של אסא ו- TLC, בדבר השמתם בחברה ע"י עופר (ראה סע' 13 לכתב התשובה מטעמם).

 

כמו כן הוכח כי גם עובדים אשר גייס לכאורה מר תבור, היו חסרי ניסיון וככל הנראה עמד שיקול נסתר אחר העסקתם, שיקול הקשור בהיכרותם עם עופר. כך לדוגמא העיד רונן מנהל הייצור ב- TLC  :

"אני לא יודע אם זה נורמאלי וזה הפעם הראשונה שהתעסקתי עם הנושא הזה של השחזור. בחודשיים האחרונים של החברה כמעט ולא היה ייצור למרות זאת המשכנו להכניס למחסן כמויות אדירות של טיונרים ריקים וזאת לא הייתה החלטה שלי. בגלל שזה לא היה המקצוע שלי לא ייחסתי לזה " (עמ' 56).

 

 

ובהמשך –

" לשאלתך מדוע נבחרתי להיות מנהל בייצור, אני משיב שאין לי מושג ניב החליט לבחור אותי " (עמ' 59).

 

עוד הוכח כי כל התובעים המעורבים בתיק זה הינם בעלי היכרות קודמת עם עופר ממקומות עבודה קודמים כעלה מהטבלה הבאה:

 

 

על היכרותם הקודמת של העובדים עם עופר ופזית ראה עדויותיהם (עופר בעמ' 5, אריק בעמ' 16, רונן בעמ' 54, אלכסיס בעמ' 60, פזית בעמ' 70, ניב תבור בעמ' 80).

 

עדות נוספת המחזקת את הטענה כי עופר הוא שהיה אחראי על גיוס העובדים ל- TLC היא עדותה של הגב' סיגלית שמואל, אשר העידה בתצהירה :

"עופר אמר לי בתקופת עבודתו בחברת כחילה שבכל מקום יקבלו אותי והציע לי לעזוב את חברת כחילה ולעבוד לבד או איתו במסגרת חברה שיקים או יעבוד בה. לאחר שעזב עופר את חברת כחילה פנה אלי עופר מספר פעמים וביקש ממני והציע לי לעבור לTLC, ושאל לגבי לקוחות בחברת כחילה". (סע' 4,5 לתצהירה).

 

פעילויות נוספות בהן נטל עופר חלק במסגרת הקמת TLC

21. ביום 3.2.04 נרשמה TLC ברשם החברות.

 

ביום 26.2.04 שכרהTLC  מבנה כאשר עופר חתום כערב לביצוע הסכם השכירות (כ' 19). מן הראיות עולה כי עופר הוא זה שהחליט ושכר בפועל את המבנה ששימש את החברה בפתח תקווה. כך מעיד אסא :

"באותה תקופה הייתי גר בראשון לציון והבנק היה בחולון, כי לעופר היה חשבון בבנק הזה ... המבנה בפתח תקווה נשכר כי היה קרוב למקום מגוריו של עופר והוא התעקש שזה יהיה שם " (עמ' 91).

 

כן ראה עדותו של ניב תבור:

" באותה תקופה הייתי גר בראשון וגם דני גר בראשון. משרדי החברה היו בפתח תקווה. עופר באותה תקופה נדמה לי היה גר בפתח תקווה.. " (עמ' 83).

 

 

אף עופר בחקירתו הודה:

"חתמתי על הסכם שכירות בסוף 2/04 עבור טי אל סי " (עמ' 5).

 

אסא העיד, כי החל בסוף חודש פברואר 2004 החל עופר לשפץ את המבנה ובנוסף גם הזמין ריהוט ורכש רכב :

" עופר חיפש מקום לשכירות... לאחר מכן הוא ניהל בפועל את החברה כולל השיפוץ והבנייה של המקום. הזמנות של הציוד מחוץ לארץ ומכונות שהוזמנו. רכישת רכב לחברה.. גם בתקופה שהוא עבד בכחילה הוא מכר בטי אל סי... " (עמ' 93).

 

כן הוכח כי עופר היה הגורם המקשר בין TLC  לבין סניף בנק הפועלים בו פתחה החברה חשבון עסקי, כהסברה של הגב' שלמה:

" מטעם החברה הגיעו דני ועופר ומה שדובר שם שבעקרון של חברת טי.אל.סי באמצעות עופר. עופר ניהל חשבון פרטי בסניף זה וזה הקשר שלהם. הסניף ממוקם בחולון ודניאל לא היה מוכר לנו קודם לכן" (עמ' 22).

 

עוד הוכח כי ביום 23.5.04 שכר עופר כלי רכב עבורו ועבור אריק בעוד שניהם עדיין עובדים בחברת כחילה (כ' 22, כ' 23). מסמך כ' 22 מלמד על השכרת רכב עבור אריק ביום 23.5.04 מחברת טרייד אין דהייטסו. חתימת עופר מופיעה בצד שמאל למעלה ומס' כרטיס האשראי הוא של עופר. מתחתיו פרטי השוכר-TLC ומתחת פרטיו של אריק . בתחתית צד שמאל חתימתם של עופר ואריק. מסמך כ' 23 – טופס השכרת רכב מחברת קל אוטו , כאשר בצד שמאל פרטי חברת TLC ושם הנהג: עופר יחזקאל.

 

פזית  נוימן

22. הקבצים אשר שימשו להכנת התכנית העסקית, נמצאו במחשבי TLC עם פירוקה של החברה (על כך העידו מר מנשה כחילה בסע' 79 לתצהירו ואסא בעמ' 92) והוצגו כמוצג כ' 24. שם המחבר – Author (כפי שהוצג במהלך דיון) המופיע ברובריקת ה"מאפיינים" לגבי כל קובץ שנלקח הינו של חברת כחילה. אף מועד היווצרותם – 2003 מעיד על כי נוצרו טרם הקמת TLC. הקבצים נמצאו בתיקיית העבודה- טי אל סי/ המסמכים שלי פזית/ שולחן עבודה/ פזית ובמקור : (פזית f:\ tlc mydocuments pazit\desktop\ ).

 

הכיצד הגיעו קבצים אלו למחשבי TLC  ?

 

הוכח כי לכל השלושה, עופר אריק ופזית הייתה נגישות למחשבי TLC. כך מעידה פזית:

" זה לא נכון שהאדם היחידי שהיה לו נגישות למחשבים של כחילה וטי אל סי זו אני. לאריק ועופר הייתה נגישות גם למחשבים בכחילה וגם למחשבים בטי אל סי" (עמ' 72).

(ראה גם עדותו של ניר תבור בעמ' 84 ועדותו של עופר בעמ' 12).

 

ובאשר למחשבי חברת כחילה. על השימוש של פזית במחשבים ועל אבטחת המידע העיד מר מנשה כחילה : " פזית היחידה מבין השלושה שהיה לה גישה במחשבים בתובעת והייתה יכולה להיכנס למחשבים אלה " (עמ' 41 וכן סעיפים 82-76 ו- 88-89 לתצהירו).

 

אף הגב' טלי עזרא העידה בעניין זה:

" על המחשב של פזית בתובעת (חברת כחילה – ש.ט.) רק היא עבדה. לא ידוע על כך שמישהו אחר עבד על המחשב. לכל אחד היה מחשב משלו… לכל אחד יש סיסמא משלו לכניסה למחשב " (עמ' 34).

 

ובתצהירה ציינה העדה :

"בתקופת העבודה האחרונה של פזית היא השתמשה המון בתוכנת אקסל והשתמשה בדיסקטים רבים דבר שהינו חריג שכן עבודתה הייתה עד אותה תקופה עם דיסקטים מועטים ובתקופת העבודה האחרונה עלתה כמות הדיסקטים בצורה ניכרת " (סע' 9).

 

עוד הוכח כי ב –TLC עשו שימוש בתוכנת אורן, תוכנה אשר עליה עבדה פזית בחברת כחילה, ככל הנראה על מנת להקל על העתקת הקבצים מחברת כחילה והכנסת מסד הנתונים למחשבי TLC.

מר תבור העיד כי לא הכיר את התוכנה קודם לכן (עמ' 80).

רו"ח פיליפס העיד:

" מי שיזם את רכישת תוכנת אורן לטי אל סי, היה עופר בוודאות כי אני חשבתי שצריך לרכוש משהו שהוא הרבה יותר ידידותי למשתמש מהצד של רואה החשבון ומנהל החשבונות ולרכוש את חשבשבת מה שיש לכולם, אמרו לי שזו התוכנה שעובדים עליה היום במקום השני הכוונה לתובעת ואנשים שעובדים באותו מקום עופר ופזית מכירים את התוכנה ויודעים איך להתנהל איתה" (עמ' 27).

 

ובהמשך:

" עופר פזית ואני דברנו על התוכנה . עופר אמר לי שלפזית מתאימה תוכנת אורן"(עמ' 28).

 

וכן העיד כי פזית היא זו שהכניסה את הנתונים לתוך תוכנת אורן: "פזית הכניסה את הנתונים לתוכנת אורן" (עמ' 84).

 

אף פזית עצמה העידה:" אני פתחתי את תוכנת האורן " (עמ' 73).

 

בנוסף הוכח (ועל כך יורחב בהמשך) כי בתאריכים 23.3.04 ו- 19.4.04 רכשה פזית עבור TLC ציוד משרדי באמצעות 126 ראשי דיו ריקים, שהיו שייכים לחברת כחילה (כ' 20, כ' 21).

 

אריק בן כהן

23. באשר לאריק, אמנם לא הוצגו ראיות בדבר מעורבותו הישירה בהקמת TLC  והעברת הנתונים מחברת כחילה אליה. אולם הצטברותן של הראיות הנסיבתיות ועדותו הפתלתלה, הותירו את הרושם כי גם הוא היה חלק מהקנוניה להקמת עסק מתחרה בחברת כחילה, תוך כדי עבודתו שם.

 

באשר לתחילת עבודתו ב- TLC העיד אסא: "אריק התחיל לעבוד בחברת טי אל סי במאי" (עמ' 100). גרסה זו מתיישבת הן עם מועד השכרת הרכבים עבורו ועבור עופר והן עם הראיות המעידות על תחילת המכירות ב- TLC (ראה כ' 26 – חשבוניות ללקוחות של אריק בחברת כחילה ובצמוד להן חשבוניות לאותם הלקוחות במסגרת פעילותה של TLC מחודש מאי) .יש לזכור כי מבין השלושה אריק הוא ששימש כסוכן בכיר בחברת כחילה ובעל קשר ישיר ובלעדי עם הלקוחות של החברה באזור הצפון, ורק סביר שהוא זה שהפנה את לקוחות חברת כחילה ל-TLC . בכך אף תומכת עדותו של ניב תבור: "ברגע שאריק התחיל לעבוד איתנו מן הסתם הוא פנה ללקוחות שלו" (עמ' 82).

 

אל מול גרסה זו הציג אריק גרסה מתפתלת ובלתי עקבית.

 

בתצהירו (סע' 8) ציין כי לאחר פיטוריו מחברת כחילה לא עבד משך חודש ימים ורק לאחר מכן התחיל לעבוד ב- TLC. בתצהירו המשלים (סע' 31-34) מציין אריק, כי לאחר פיטוריו מחברת כחילה, סיכם עם ניב תבור על תחילת עבודתו ב- TLC החל מיום 1.7.04 וכן סוכם כי יועמד לרשותו רכב החל מיום 1.6.04 ולשם כך חתם על מסמך לשכירת רכב מספר ימים קודם לכן. (טענה המתיישבת עם מסמך כ' 22). עוד הוא מוסיף כי ביום 1.6.04 התחיל לעזור לחבר בחברת G3 בכדי לראות אם מעניין אותו התחום, אך לאחר זמן קצר הבין שלא, ואז הודיע למר תבור כי הוא לוקח חופשה ויחל לעבוד ב- TLCכפי שסיכמו.

 

בחקירתו הנגדית העיד :

"קיבלתי הצעה מחברת גי' 3 לאחר שפוטרתי מכחילה וקיבלתי הצעה מחברת ג'י 3 . ניסיתי לעבוד שם תקופה שבוע ולא קבלתי שכר. זה היה ניסיון. זה חבר טוב וזה היה ניסיון" (עמ' 14) .

 

באשר לרכב העיד :

" אין לי מושג אם עופר שכר רכב בטי אל סי אני קבלתי אותו ב 1.6 מטי אל סי. וכן – " לא הלכתי עם עופר יחזקאל ולקחנו שני רכבים ולא נתתי את הפרטים... אני לא יודע מתי טי אל סי לקחו את הרכב " (עמ' 15).

 

 

זאת בניגוד להצהרתו קודם לכן כי חתם על המסמכים להשכרת רכב מספר ימים לפני יום ה- 1.6.

 

בהמשך נשאל הכיצד באוקטובר נראתה מדבקה של G3 על הרכב שהשכיר אם עזב את G3 עוד בתחילת יוני 2004. לשאלה זו השיב כי הרכב שנלקח מקל אוטו היה בהסכם עם G3 . גרסה תמוהה כשלעצמה.

 

הפרת הסכמי העבודה על ידי השלושה

24. כפי שראינו על פי סעיף 4 להסכמי העבודה שנחתמו עם השלושה, עופר, אריק ופזית, התחייב כל אחד מהם כי לא יעסוק בכל עיסוק שטיבו משום עשיית שימוש, בדרך כלשהי, במידע סודי של חברת כחילה. כאשר מידע סודי הוגדר בסעיף 5 להסכמים. עוד התחייבו השלושה, כי לא יעבדו במישרין או בעקיפין בכל עסק המתחרה בחברת כחילה. וכי לא יעשו שימוש בציוד או במסמכים השייכים לחברה , שלא במהלך עבודתם בחברה וללא אישור החברה (סע' 9-8). נבחן איפוא האם הפרו השלושה את הסכמי העבודה.

 

אי תחרות ושימוש בסודות מסחריים סעיפים 4,5 להסכמים – ההיבט המשפטי

25. פסקי הדין המנחים לעניין הגבלת חופש העיסוק הינם, פסק דינו של בית המשפט העליון ע"א 6601/96 AES  SYSTEM UNC  נ' משה סער ואח' פ"ד נד (3),850 (להלן- ענין סער) ופסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ נ. רדגארד בע"מ פד"ע לד' 294 (להלן- ענין צ'ק פוינט).

 

בעניין סער נקבע על ידי בית המשפט העליון, כי תניה בין עובד ומעביד המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו, בלא להגן על אינטרסים לגיטימיים של המעביד (הגבלה "עירומה"), היא בטלה. האינטרס הלגיטימי של המעביד הוא, בין השאר, בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו. עוד נקבע, כי יש להתחשב ביחסי האימון שבין העובד והמעביד, בהלכות מסחר ראויות ובחובת תום הלב. בהיקף ההגבלה יש להתחשב גם בסבירות ובמדתיות. קובע הנשיא ברק (עמ' 878) :

"את עמדתי ניתן לסכם בארבע הפרופוזיציות האלה: ראשית, תניה בין מעביד לעובד המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו בלא להגן על "אינטרסים לגיטימיים" של המעביד, היא בטלה בהיותה נוגדת את "תקנת הציבור"; שנית, "האינטרס הלגיטימי" של המעביד – הנותן תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד – הוא האינטרס ה"קנייני" או "מעין קנייני" של המעביד בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו (עד כמה שהיא סודית). רשימה זו אינה סגורה, בקביעה של רשימת "האינטרסים הלגיטימיים" יש להתחשב ביחסי האמון שבין עובד מעביד, בהילכות המסחר הראויות ובחובת תום – הלב וההגינות שבין עובד למעביד; שלישית, ההגנה הניתנת "לאינטרסים הלגיטימיים" של המעביד אינה מוחלטת.היקפה נקבע על פי מבחנים של סבירות ומידתיות, המתחשבים במועדה, בתחומה ובסוגה של ההגבלה; רביעית, ככלל, אין למעביד "אינטרס לגיטימי" שעובדו לא יתחרה בו לאחר סיום עבודתו. על כן הגבלת חופש העיסוק של המעביד המגשימה אך את האינטרס של המעביד שעובדו לא יתחרה בו ("אי תחרותיות כלשעצמה") נוגדת את תקנת הציבור. בטלותה של הגבלה זו נובעת מהיעדר "אינטרס לגיטימי" ביסודה, ועל כן, ככלל, אין מקום כלל לבחון את סבירותה או את מידתיותה של אותה הגבלה".נ

 

בענין צ'ק פוינט קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי להגבלת חופש העיסוק אין ליתן שלעצמה משקל רב. תינתן להגבלה זו נפקות רק אם היא סבירה ומגינה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים. ניתן להגביל את חופש עיסוקו של עובד בין השאר, במקרים הבאים: משהוכח סוד מסחרי, כשניתנה הכשרה מיוחדת, כשניתנה תמורה מיוחדת וכן כשהופרה חובת תום הלב.

 

בית הדין הארצי מפי הנשיא אדלר קובע, כי בטרם יגביל בית הדין את עיסוקו של עובד, עליו לבחון את הנסיבות הבאות (עמ' 314- 313):

"(א) סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם. "סודות מסחריים" מוגנים מכח החוקים העוסקים בקניין רוחני ובעתיד אף מכח חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999... מכיוון שהנושא מוסדר בחקיקה, אין צורך בתניית הגבלת עיסוק כל מנת לאכוף את זכויות המעסיק הקודם...ב

(ב) הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסויימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסויימת; זאת, כתמורה עבור ההשקעה של המעסיק בהכשרתו. ברי, שאם העובד רכש את ההכשרה במהלך עבודתו הרגילה או על חשבונו ובזמנו הפנוי, אין המעסיק הקודם רשאי להגבילו בשימוש שיעשה בה.ו

(ג) תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד – מעביד.

(ד) חובת תום הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון שחב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום לב. דוגמה להפרת חובת האמון היא התקשרות עובד בזמן עבודתו עם אנשים אחרים כדי להעתיק את תהליך הייצור של מעסיקו...

בהקשר זה נציין, כי חובות האמון המוטלות על בעלי תפקידים בכירים רחבות יותר בהשוואה לעובדים זוטרים יותר. מחובת האמון המוטלת על עובד נגזרות חובות רבות, שרובן מתייחסות לפרק הזמן בו מתקיימים יחסי עובד- מעביד. עם זאת, חובת האמון מתקיימת גם בתום יחסי העבודה, ובדרך כלל קשורה לנושא התחרות של העובד עם מעסיקו הקודם...".

 

מוסיף הנשיא אדלר, כי ארבעת הנסיבות הנ"ל, אינן רשימה סגורה ועל בית הדין לשקול כל מקרה לגופו כאשר הכלל המנחה הוא שאין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אלא אם כן מתקיימת אחת מאותן נסיבות. אין בקיומה של אחת הנסיבות, כדי לחייב את בית הדין ליתן תוקף לתנייה זו וההכרעה תעשה על פי מכלול העקרונות והאינטרסים של הנוגעים למקרה הנדון.

 

בע"ע 189/03 גירית בע"מ נ' אביב ואח' פ"ד לט' 728 דן בית הדין הארצי לעבודה בפרשה בה עובדים בכירים במהלך עבודתם אצל המעסיק קשרו קשר עם הסוכן הראשי של מעסיקם לפתוח עסק מתחרה לאחר סיום עבודתם בחברה. בית הדין קובע, כי בהתנהגותם זו הפרו העובדים את ההתחייבות שנטלו על עצמם בחוזה העבודה והפרו את חובת האימון ותום הלב במהלך תקופת עבודתם.

 

קובע בית הדין:

"12. בפרשה שלפנינו אין אנו נדרשים להגבלת עיסוק בשל "סוד מסחרי", גם לא לפעילות מסחרית מתחרה שלעובד לאחר שפרש מעבודתו בשירות מעסיקו. ענייננו בעובדים בכירים אשר במהלך עבודתם אצל המעסיק קשרו קשר – תרתי משמע - עם הסוכן הראשי של מעסיקם לפתוח עסק מתחרה לאחר סיום עבודתם בחברה. בפועל, התקשרו המשיבים עם קרונה – שהייתה ספק עיקרי של החברה, ובכך נגסו בייצוג הבלעדי של קרונה בישראל על ידי גירית וחברת האם שלה, מזה כארבעים שנה. כנגד התקשרות זו ופריה, עומד לבחינתנו חוזה ההעסקה בו נתנו המשיבים הסכמתם, בין היתר, להימנע מהתקשרות עם ספקים של החברה. השאלה היא, מהו האיזון הראוי להיעשות בנסיבות המקרה, כפי שהובררו, בין חובת קיומם של יחסי אמון במסגרת יחסי העבודה וחובת תום הלב בקיום ההתחייבות החוזית, לבין חופש העיסוק של המשיבים ומידת הגבלתו.

חובת האמון ותום הלב

13. במסכת העובדות כפי שנקבעה על ידי בית הדין האזורי, עליה עמדנו בהרחבה לעיל, נמצא בסיס איתן למסקנתו של בית הדין האזורי, לפיה הפרו המשיבים את חובת תום הלב בה היו חייבים כלפי מעסיקתם גירית, הן בתקופת עבודתם בחברה, ולטעמי, אף ביתר שאת לאחר סיום עבודתם בה.

14. אין חולק על כך, שאין מדובר בעובדים חסרי אונים שחוזה העבודה נכפה עליהם מחוסר ברירה תעסוקתית.

המשיבים היו עובדים בעלי ידע ומעמד מקצועי, הם מילאו – כל אחד בתחומו - תפקידים בכירים ביותר בחברה. מר אביב התקבל לעבודה בגירית כיועץ מומחה וכיהן כמנכ"ל חטיבת ההפצה טכנולוגיה ומר מורגנשטרן הועסק בחברה כעובד טכנולוגי של חטיבת ההפצה טכנולוגיה. חוזה ההעסקה שחתם כל אחד מהם, ביטא אל נכון את בכירותם, את מעמדם ואת נסיונם המקצועי. בהתאם, התחייב כל אחד מהם, בין היתר, שלא לקיים יחסים עסקיים עם ספקים של גירית, שלא על דעת החברה ושלא ברשותה, בתקופת עבודתו בה. במסגרת זו, הסכים מר אביב , שהיה הבכיר מבין השניים, להגבלת עיסוק של 12 חודש בלבד לאחר סיום עבודתו בחברה, בעוד אשר מר מורגנשטרן התחייב להגבלת עיסוק שכזו למשך 24 חודש, מתום עבודתו בחברה.

15. אף אין חולק על כך, שאת הקשרים המיוחדים שרקמו עם קרונה קנו להם המשיבים בזכות היותם עובדי החברה וכישוריהם נחשפו בפני קרונה כתוצאה ממילוי תפקידם עבור מעסיקתם גירית. במצב דברים זה, רשאי המעסיק לצפות לנאמנות גמורה משלוחו – עובדו ובוודאי שאין העובד רשאי לנצל את מעמדו ותחת קורת הגג שקיבל ממעסיקו, לגזול ספק בלעדי וחוזה בלעדיות ממעסיקו, תוך הקמת עסק מתחרה".

(עמ' 739 – 740).

 

26. על פי סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999, "סוד מסחרי", הינו:

"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

 

על פי הלכת צ'ק פוינט, כאמור, על מנת שתהיה הצדקה להגבלת חופש העיסוק של עובד, יש צורך כי המידע שבקשר אליו מוגבל העובד, יהיה בגדר סוד מסחרי השייך למעסיקו הקודם של העובד, וכן כי ההגבלה נועדה למנוע עשיית שימוש שלא כדין בסוד המסחרי, על ידי העובד.

 

ביה"ד הארצי קבע בפסיקתו כי רשימת לקוחות יכול ותהווה סוד מסחרי :

"רשימת לקוחות יכול ותהיה בגדר סוד מסחרי כאשר מדובר בלקוחות ממשיים או בלקוחות קבועים, ולא בלקוחות פוטנציאליים שאת שמותיהם ניתן לדלות, למשל, מ"דפי זהב", במקרים בהם דרוש מאמץ מיוחד להשיג את הרשימה וכאשר יוכח כי יש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה מן המוכן (דב"ע נא/133-3 אלון בע"מ נ' מזרחי פד"ע כג 416, וכן ע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד נד(1) 625). במקרה הנדון, אין ספק שהמשיב חסך לעצמו טרחה רבה בפנייתו אל לקוחות קיימים של החברה ובנסיון לשכנעם לעבור לחברת "נטלי" המתחרה, במקום לגבש רשימת לקוחות חדשה, הכרוכה במאמצים המפורטים לעיל, או במאמצים דומים להם ".

(ע"ע 86/08 שחלטל רפואה נ' רוני תובל, מיום 23.9.08).

 

בע"ע 01141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ נ' פודליין בע"מ ואח' פד"ע לח' 72 , סקר ביה"ד הארצי, את התנאים המהותיים הנדרשים להגדרתה של רשימת לקוחות כסוד מסחרי . כך נקבע בין היתר, כי רשימת לקוחות תזכה להגנה רק אם הינה סודית... וכי מן הראוי להתחשב בהיקף התחרות בין המעסיק הקודם והמעסיק החדש. דהיינו, האם הם מתחרים על אותו פלח שוק ועל אותו מוצר או שמא פועלים באותו ענף בלבד. בדרך כלל, וככל שאין תחרות בין המעסיק החדש לבין המעסיק הקודם, אין ערך מסחרי לרשימת הלקוחות.

 

בנוסף נקבע, כי במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העסקאות עמו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. כך, במקרים רבים ההיבט החשוב לגבי רשימת לקוחות הוא המחירים המיוחדים ותנאי התשלום שניתנים ללקוחות. אמנם, בענפים רבים קיים מחירון הכולל מחירים לפי כמויות הרכישה ותנאי התשלום. אולם במקרים אלה, חשיבותו של המידע על לקוחות המעסיק הקודם נובע מהתנאים המיוחדים והייחודיים הניתנים ללקוח מחוץ ומעבר למחירון. בנושא זה יש להביא בחשבון שינויים במחירון ובתנאים הייחודים, שכן אם, דרך משל, אלו משתנים בכל שלושה חודשים, הרי שעם הוצאת המחירון החדש עיקר הסוד המסחרי איננו עוד בגדר "סוד מסחרי".

 

עלינו להתחשב גם בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות. שונה מצבו של מנהל בכיר ממצבו של עובד זוטר, שידיעותיו לגבי הלקוחות מוגבלת. יש להביא בכלל בחשבון גם את ההשקעה של המעסיק הקודם במשיכת לקוחות, ואת החיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי.

 

 

האם נעשה שימוש בסודות מסחריים של חברת כחילה?

27. במחשבי TLC נמצאו קבצים רבים שחוברו על ידי חברת כחילה , קבצים אלו כללו בין היתר: דוחות כספיים, רשימות תמחור, דוחות בדבר צריכה בפועל של לקוחות כחילה, רשימות ופרטי לקוחות, דוחות כספיים שונים ומספרים קטלוגיים כדלקמן:

א. חשבוניות (כ' 26). הוצגו חשבוניות הן של חברת כחילה והן של TLC לאותם הלקוחות, כאשר החשבונית של TLC הינה ללא לוגו ובצמוד חשבונית על נייר הלוגו של חברת כחילה לאותו הלקוח. כך לדוגמה חשבונית מיום 5.5.04 למדיה מחשבים מלמדת על תחילת פעילות המכירה של TLC לאותו לקוח שעבד קודם לכן עם חברת כחילה (ראה חשבונית מס' 4691 מיום 26.4.04).

הסוכן המטפל ע"פ החשבונית הינו אריק בן כהן והדבר מלמדנו כי בחודשים אפריל מאי 2004 כבר מכר הנ"ל ללקוחות חברת כחילה באמצעות TLC.

 

ראה בעניין זה עדותו של ניב תבור:

" ברגע שאריק התחיל לעבוד אתנו מן הסתם הוא פנה ללקוחות שלו. מפנה לכ' 26 חשבונית מס' 11 מיום 5.5.04- אפשר להניח שתחילת השיווק ללקוחות התחיל בסמיכות לחשבונית הזאת " (עמ 82 ).

 

ב. רשימת לקוחות שעברו מחברת כחילה ל- TLC (כ' 25) ודוחות סיכום המכירה לכל לקוח באותה עת. מר ארז בוטל העיד כי בעבר עבד עם חברת כחילה מול עופר וכי :

" סיימתי לעבוד עם התובעת כי אני עבדתי עם עופר והוא עבר חברה והוא הציע לי מוצרים מחברה אחרת ועברתי לעבוד אתו " (עמ' 20 ).

 

כך גם העידו השלושה כי במסגרת עבודתם ב TLC סיפקו שירות ללקוחות של כחילה. ראה עדותה של פזית :

"היו לקוחות של שעבדו בטי אל סי שעבדו קודם לכן בכחילה. במידה והתבקשתי מסוכן להוציא ללקוח שלו רשימה של הצעות מחיר אז הוצאתי. חלק מהצעות המחיר היו גם ללקוחות שעבדו קודם לכן עם כחילה" (עמ' 71).

 

כך גם העיד עופר :

" לקוחות של כחילה עברו באמצעותי לטי אל סי אני לא חושב שנגרמו נזקים לכחילה בגלל זה " (עמ' 4).

 

ועדותו של אריק:

"במה שאני טיפלתי חלקם היו של כחילה ". (עמ' 16)

 

ג. דוחות צריכה לכל לקוח (כ' 24). על גבי הדוחות מופיע תאריך יצירת הקבצים מהם עולה כי הקבצים נוצרו החל מחודש דצמבר 2003, דהיינו טרם הקמת TLC, והמועד לגביו הצהירו אסא ורו"ח פיליפס כי קיבלו לידיהם תוכנית עסקית מעופר ובה נתונים שנלקחו מחברת כחילה.

 

ד. קבצי דוחות הכוללים: דוחות כספיים, רשימות תמחור, רשימות ופרטי לקוחות, הרגלי צריכה של כל לקוח ומספרים קטלוגיים (כ' 35).

 

28. השלושה אישרו את הטענה בדבר העברת לקוחות בחברת כחילה ל-TLC.

 

מעידה פזית:

" היו לקוחות שעבדו בטי אל סי שעבדו קודם לכן בכחילה. במידה והתבקשתי מסוכן להוציא ללקוח שלו רשימה של הצעות מחיר אז הוצאתי. חלק מהצעות המחיר היו גם ללקוחות שעבדו קודם לכן עם כחילה... ראיתי לקוחות של כחילה אצל טי אל סי ולא ראיתי בעיה..." (עמ' 71).

 

 

עופר מציין:

" לקוחות של כחילה עברו באמצעותי לטי אל סי אני לא חושב שנגרמו נזקים לכחילה בגלל זה"(עמ' 4).

אריק מעיד:

" במה שאני טיפלתי חלקם היו של כחילה " (עמ' 16).

 

בעדותו אומר ניב תבור:

"ברגע שאריק התחיל לעבוד איתנו מן הסתם הוא פנה ללקוחות שלו" (עמ' 82).

 

29. אנו סבורים כי המסמכים שפורטו לעיל, הכוללים רשימת לקוחות ומידע ונתונים מדויקים אודות צרכיהם ודרישותיהם המיוחדות של לקוחות אלו, אופן הטיפול בהם ע"י חברת כחילה, תנאי העסקאות עמם, המחירים הייחודיים ותנאי התשלום, עונים לדרישות הפסיקה ומהווים סוד מסחרי. אין ספק כי נטילת המסמכים ועשיית שימוש בהם תרמו רבות לפעילותה של TLC , מכירותיה, גיבוש קהל לקוחותיה והצלחתה עד לחשיפת הפרשה על ידי חברת כחילה.

 

30. כפי שראינו, הוכח כי מסמכים אלו שימשו בין היתר, להכנת התוכנית העסקית המפורטת של TLC  בידי רו"ח פיליפס, כפי שזה העיד:

"הוצגה תחזית די מפורטת עם רשימות של לקוחות וסוג הטיונרים שצריכים להימכר וכמויות של מכירה ועל בסיס התחזיות האלה, בנינו תוכנית שמורכבת מהתחזיות האלה של ההכנסות עם איזה תזרים מזומנים צפוי... לשאלתך איך לחברה שעוד לא קמה יש רשימת לקוחות אבל לעופר היתה רשימת לקוחות פוטנציאלים. הוא אמר שאלה לקוחות שלו שבאותו זמן הוא נמצא בתובעת אבל הקשר עם הלקוחות זה הקשר שלו. הוא אמר שהם יעברו אתו לטי.אל.סי אחרת אף אחד לא היה לוקח סיכון אם לא הייתה וודאות ..." (עמ' 26 וכן ראה עדותה של הגב' שלמה בדבר נתוני התוכנית העסקית בעמ' 24).

 

תכנית זו הוצגה בפני המשקיע אסא ובפני הבנק. לולא אותם מסמכים ייתכן כי התוכנית העסקית לא הייתה כה מדויקת ולא הייתה מציגה אפשרות של רווחיות כך שהן אסא והן הבנק היו מסרבים להשקיע בחברה וליתן לה אשראי ובכך הייתה מסוכלת הקמת חברת TLC .

 

31. כמו כן, הפניה ללקוחות ספציפיים אשר הרגלי הקניה שלהם וצורכיהם המיוחדים ידועים מראש,אין ספק שחוסכת בעלויות ומשאבים הנדרשים לצורך פילוח השוק, איתור אותם לקוחות, ושיווק המוצרים. כך גם הידע המקדים בדבר הרגלי הצריכה והתמחור של כל לקוח, אפשר ל-TLC לתמחר את מוצריהם באופן מוזל יותר. מהחשבוניות שהוצגו במסגרת כ' 26, אנו למדים כי קיים טווח מחירים למכירת המוצרים, כאשר בפני TLC עמדו רשימות התמחור והחשבוניות של חברת כחילה, אין ספק כי היא יכולה הייתה לנהל מו"מ גמיש יותר, להפחית רק במעט את המחיר ללקוח תוך ויתור מועט על אחוזי הרווח, ולזכות באמונו של אותו לקוח על חשבונה של חברת כחילה.

 

אף השימוש באותה אריזה בה השתמשה חברת כחילה, מלמד על כך כי השלושה ניצלו את הידע והמשאבים שהשקיעה כחילה בהתקשרות עם ספקים שונים.

 

בתצהירו ציין מר מנשה כחילה כי המידע הנ"ל נאסף על ידי חברת כחילה במשך שנים רבות תוך יצירת קשרים בחו"ל עם ספקים, יצירת קשרים עם לקוחות ותוך השקעת מחשבה רבה וממון רב. (סע' 90).

 

מעבר לכך, השלושה אף לא הכחישו היותם של מסמכים אלו בגדר סודות מסחריים של חברת כחילה. ראה בעניין זה עדותה של פזית :

" מוסכם שרשימת הלקוחות הספקים והמחירים הם סודיים" (עמ' 70).

 

ולעניין זה העיד עופר :

" מוגדר בהסכם שלי עם כחילה מהם הסודות המסחריים" (עמ' 6).

 

אריק אף הודה בחקירתו כי השימוש בדוחות שהועתקו מכחילה היווה בפניו יתרון משמעותי :

" יש יתרון אם אני יודע רשימת מחירים של כחילה שאני בא ללקוחות של טי.אל.סי " (עמ' 16).

 

למעלה מכך, אף אם נקבל את הטענה כי לא נעשה שימוש בסודות מסחריים של חברת כחילה – הלכה היא כי מחובת הנאמנות וחובת תום הלב של עובד כלפי מעבידו, נובעת אף החובה לשמור על מידע סודי של המעביד אף אם אין הוא בגדר סוד מסחרי.

 

בפרשת ורגוס נקבע בעניין זה כך:

 

"מעבר לחובה שלא לחשוף סוד מסחרי, מוטלת על העובד חובת אמון כלפי מעבידו. מכוח חובת האמון מנוע העובד מלחשוף כל מידע קונפידנצאלי שנמסר לו במסגרת עבודתו, אף אם אין המידע בגדר סוד מסחרי

...

מחובת האמון נגזרות חובות רבות, אשר רובן מתייחסות לתקופת קיומם של יחסי עובד מעביד ולאופן ביצוע העבודה על ידי העובד, כגון: האיסור על שידול לקוחות המעביד לעבור לעבוד עם העובד לאחר שיעזוב את מקום העבודה, עוד בתקופת עבודתו אצל המעביד, או איסור על ניגוד עניינים. חובת האמון אינה מוגבלת רק לתקופת העבודה אצל המעביד. ענייננו הוא דווקא בחובות הנגזרות מיחסי האמון לאחר שהסתיימו יחסי העבודה. עם זאת, מטבעם של דברים קשורות חובות האמון, הנוגעות לתקופה שלאחר סיום יחסי העבודה, בדרך-כלל, לתחרות של עובד עם מעבידו לשעבר.

....

מקום שבו העובד עושה שימוש בסוד מסחרי של המעביד או במידע קונפידנציאלי אחר, בין בתקופת עבודתו אצל המעביד ובין לאחר שהסתיימו יחסי עובד-מעביד, עשויה לקום למעביד זכות תביעה שעיקרה הפרת חובת האמון האמורה. הגבלה זו על העובד חלה ללא צורך באיסור הסכמי מפורש על תחרות או בסעיף שמירת סודיות..."

(ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ ואח' נ' כרמקס בע"מ ואח' פ"ד נא(3), 421)

 

32. כאמור הוכח בפנינו כי השלושה פנו ללקוחות להם נתנו שירות כעובדיה של חברת כחילה ולמעשה עשו שימוש במידע סודי שנמסר להם. הוכח כי עקב הימצאות המידע בידיהם נחסכו מהם זמן, הוצאות ועבודה לשם השגתו של המידע וכי השימוש במידע השיג להם יתרון בלתי הוגן.

 

נדגיש כי השלושה לא הציגו ולו ראשית ראיה כי השקיעו כספים משלהם בהוצאות פרסום.

 

מסקנת הדברים היא כי עופר, אריק ופזית עשו שימוש במידע סודי של חברת כחילה וחסכו זמן, טרחה והוצאות ובכך הפרו את חובות האמון ותום הלב שהם חייבים לה כעובדיה וכעובדיה לשעבר.

 

שימוש ברכוש של חברת כחילה שאינו בגדר סוד מסחרי – סעיפים 8,9 להסכמים

33. חברת כחילה טענה נגד השלושה כי גזלו ראשי דיו וטיונרים ריקים שהיו אמורים לחזור לחברה שכן הוצאו ללקוחות זיכויים תמורתם ללא כל אסמכתאות.

 

כפי שהוסבר במהלך הדיון, לקוחות מקבלים מספקי ראשי הדיו והטיונרים זיכוי כספי שכן ראש הדיו או הטיונר ממוחזר וממולא בשנית. חברת אופיס דיפו לדוגמא מזכה בעבור ראשי דיו ריקים בסכום כספי.

 

הוצגו ראיות כ' 20 א' ב' ו- כ' 21 א' ב' – טפסי פקס מיום 11.3.04 להזמנה מהירה של ציוד משרדי ל-TLC באמצעות מאות ראשי דיו ריקים , וזאת בשלב ש-TLC עוד לא התחילה את פעילותה העסקית ועל כן טרם מכרה ראשי דיו.

 

הזמנות אלה בוצעו על ידי פזית (החתומה על טפסי ההזמנות), כאשר ראשי הדיו, כך נראה, נלקחו מחברת כחילה. מר מנשה כחילה העיד כי בבדיקת מחסני TLC לא הייתה כלל התאמה בין המלאי להנהלת החשבונות. תצהירו של מר מנשה כחילה לא נסתר.

 

אף מנהל הייצור ב-TLC, רונן העיד בעניין זה:

" מפנה לנספח כ/20 – לשאלתך, כיצד קיים טופס הזמנה לאופיס דיפו החל מ- 11.3.04 כשמדובר באיסוף ראשי דיו 197, 107, 52 וכו' כל זה מבלי שמכרנו טונר אחד ויש לנו שני ראשי דיו ריקים, אין לי תשובה " (עמ' 59 ש' 12).

 

גם עדותו של מנכ"ל TLC מעידה על התנהלות בלתי כשרה :

" מפנה לכ' 20 ואילך- לשאלתך, כיצד ייתכן לפני אותה חשבונית כבר היה לנו מלאי של כ 400 טונרים ריקים- אני משיב שהיו דברים שהגיעו בתחילת ההקמה. יש דברים שקיבלנו בהתחלה כנראה שזה היה שם... זה הגיע לחברה ככה" (עמ' 82).

 

עדותה של טלי עזרא אף היא תומכת במסקנה כי ראשי הדיו הריקים הגיעו כך ל-TLC לאחר שנגזלו מחברת כחילה :

"במהלך עבודתו עופר דרש ממני להנפיק זיכויים ללקוח בשם אוריקון ללא אסמכתא, ונעניתי לדרישתו שכן הוא היה בדרג ניהולי למרות שהורה לי לעשות כן ללא אסמכתא: תעשי מה שאני אומר לך ואל תשאלי שאלות" (סע' 8 לתצהירה).

 

כן העיד ניר הרשקוביץ בתצהירו, כי הייתה קיימת מחלוקת עם לקוחות חברת כחילה שכן אלו לא היו מוכנים לשלם את חובותיהם בטענה כי נפלו קורבן למעשי מרמה של עופר ואריק שנטלו מהם טונרים ריקים ולא זיכו אותם תמורתם.

 

במחשבי TLC אף נמצאו תעודות משלוח וטפסי קבלת מיכלים ריקים של חברת כחילה, המלמדים על ניסיון הסוואת עניין זה – ראה כ' 28.

 

ראה אף סעיפים 10-11 לתצהירה של רו"ח גולדנברג; בדבר אי התאמות בספרי הנהלת החשבונות להספק הייצור של החברה.

 

נמצא איפוא כי חודשיים טרם החלה TLC במכירת ראשי דיו וטיונרים ללקוחותיה כבר היו בידה מאות ראשי דיו ריקים שלא הייתה להם אינדיקציה בספרי הנהלת החשבונות של החברה.

34. הוכח כי חברת כחילה הזמינה אריזות בתבנית מיוחדת עבור מוצריה (הכוללת חלוקה מיוחדת בחלק הפנימי של האריזה, חריצים באריזה וצורת סגירה מסוימת). אריזה זו בדמותה יוצרה במיוחד עבור חברת כחילה בייצור נפרד תמורת תשלום הולם. אריזה זו הועתקה על ידי TLC באמצעות עובדיה לשעבר של חברת כחילה.

 

מר יונתן חכמי, ייצרן האריזות, העיד בתצהירו כי פזית ועופר הזמינו ממנו אריזות עבור TLC  אשר היו דומות לאריזות שהוא מספק לכחילה רק ששם החברה היה שונה (סע' 4-5 לתצהירו). במסגרת מוצג כ' 35 הוצגו הזמנות לאריזות שביצעה פזית בעשרות אלפי שקלים עוד טרם החלה TLC בפעילותה העסקית.

 

משמעות הדבר היא כי מוצרים הזהים למוצרי חברת כחילה נמכרו עתה על ידי TLC בידי אותם סוכנים, אריזות דומות ובאמצעות הצעות מחיר וחשבוניות מאותה תוכנת ניהול שהייתה בחברת כחילה, בכך הציגו השלושה מצג מטעה כלפי לקוחות חברת כחילה.

 

הפרת חובת תום הלב- סעיף 1 להסכמים

35. בית דין זה ובית המשפט העליון בהלכתו הפסוקה, כמו גם מלומדי משפט בכתביהם (ראו: דב"ע נה/145- 3 מדינת ישראל, משרד השיכון נ' יעקב בוכריס, פד"ע לו 1 ; דב"ע נג/17-3 טוני טועמה נ' טכנו גומי ליסיצקי בע"מ ואח', פד"ע כה 227; בג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז (4) 702; בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע נ' בית הדין הארצי, פ"ד לה(1) 828; עס"ק 400024/98 הסתדרות העובדים החדשה נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ, פד"ע לו 97; א. גולדברג, "תום לב במשפט העבודה" בתוך: ספר בר ניב (הוצאת רמות,תשמ"ז) עמ' 139; אלישבע ברק "עיקרון תום הלב במשפט העבודה" בתוך: ספר ברנזון (חלק שני, הוצאת נבו, תש"ס) עמ' 499; רות בן ישראל, דיני עבודה (כרך ב', בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ב) בעמ' 541.) , עמדו על ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, על כך שההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו. חובת הנאמנות, חובת תום הלב, וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה, מהוות את התשתית ליחסי העבודה הוגנים. העובד והמעביד אינם יריבים הניצבים משני עברי המתרס וחובתם ההדדית היא שלא להימצא בניגוד אינטרסים. יפים לענייננו דבריה של סגנית הנשיא אלישבע ברק :

"יחסי עובד ומעביד הם יחסים קרובים ומתמשכים. הם דורשים תום לב ונאמנות מוגברים. תום הלב הוא כזה בו כל צד לא רק דואג לאינטרסים של עצמו, אלא גם נמנע מלפגוע באינטרסים של זולתו......" (עע 1303/00 אלונה ליפשיץ נ' מדינת ישראל משרד החינוך והתרבות, ניתן ביום 23.11.2003).

 

נוסיף, כי יש להבחין בין מקרה בו מבקש עובד לעזוב את מעסיקו ולעבוד אצל מעסיק אחר לבין מקרה, הדומה לענייננו, בו מבקש עובד לנצל את הידע המסחרי שרכש אצל מעסיקו על מנת להקים בית עסק מתחרה, שאז מדובר בנסיבות מחמירות יותר (ע"ע 292/99 עמיחי נ' חברת יוסי גולדהמר בע"מ פד"ע לה' 204 בעמ' 215). התייחסות מפורשת לחובת הנאמנות של העובד בתקופת קיומם של יחסי עובד ומעביד מצויה בפסק דינו של בית הדין הארצי דב"ע לו/67-3 פלג נ' קבוצת הטרקטורים בני ברק בע"מ פד"ע ח' 281 בעמ' 287.

 

36. כפי שפירטנו לעיל, הוכח כי החל מסוף שנת 2003, עוד בזמן עבודתם בחברת כחילה ועל חשבון זמן העבודה, דאגו השלושה לקדם את ענייניהם ואת ענייני TLC על מנת לעשות לביתם. כדי שלא לחזור על האמור לעיל, נסכם בקצרה את עיקרי פעילות השלושה בתוך תקופת עבודתם בחברת כחילה.

 

בסוף שנת 2003 עופר משדל את אסא להקים חברה מתחרה. אריק ופזית מגויסים לעבודה ב- TLC. בדצמבר 2003 פזית מעתיקה קבצים ממחשב חברת כחילה, על בסיס החומר המועתק מתגבשת תוכנית עסקית. בינואר 2004 מתקיימת פגישה בבנק ומוצגת התוכנית העסקית ורשימת לקוחות פוטנציאלים שיגיעו מחברת כחילה. בפברואר 2004 TLC נרשמת באופן רשמי ופזית מתפטרת מעבודתה בכחילה. עוד בחודש זה נשכר מבנה עבור TLC , המבנה משופץ ונרכש ציוד וריהוט כמו כן נפתח חשבון בנק. במרץ 2004 מוזמן ציוד מאופיס דיפו באמצעות ראשי דיו ריקים שנלקחו מחברת כחילה. במאי 2004 נשכרים רכבים עבור עופר ואריק באמצעות TLC וכן מתחילות המכירות ללקוחות חברת כחילה באמצעות TLC. ביוני 2004 מסיים אריק את העבודה בחברת כחילה ומתחיל לעבור ב-TLC.

 

37. לעניין פעילותו של עופר למען TLC על חשבון זמן עבודתו בכחילה ראה עדותו:

" הפגישה הזו הייתה בבוקר. בשעה הזו הייתי צריך להיות בכחילה " (עמ' 5).

 

הכוונה לפגישה בה הוצגה התוכנית העסקית לבנק המלווה.

 

וכן -

" כשעובדים הרבה שעות בעסק אין זמן לסידורים פרטיים ובין לבין עשיתי את הסידורים הפרטיים כמו ערבויות שציינתי קודם ופגישה עם הרואה חשבון " (עמ' 6)." העבודה מתבצעת חמישה ימים בשבוע משעה 8:30 עד 18:00 לא קיבלתי אישור לעשות את הסידורים הפרטיים שאני מדבר עליהם בזמן עבודתי בכחילה " (עמ' 7).

 

ראה אף עדותו של אסא :

" ידעתי שהוא עזב את חברת כחילה בחודש יוני 2005. עד לחודש יוני 2005 הוא עבד בשתי החברות ללא ספק"(עמ' 95).

 

לאחר שבחנו את מכלול הראיות הגענו לכלל מסקנה, כי עופר, אריק ופזית הפרו את חובות האמון, ההגינות ותום הלב שהם חייבים לחברת כחילה כעובדיה וכעובדיה לשעבר.

 

ראשית, במהלך עבודתם אצל חברת כחילה הם פעלו להקמת TLC שעתידה להתחרות עם חברת כחילה על אותו פלח שוק.

 

שנית, הם עשו שימוש במידע סודי וברכוש של חברת כחילה וכך חסכו זמן, טרחה והוצאות.

 

ושלישית, השלושה פנו ללקוחות חברת כחילה במסגרת עבודתם ב-TLC  ושיווקו מוצרים לאותם לקוחות תוך הצגת מצג מטעה.

 

נסיבות סיום העסקתם של פזית, אריק ועופר

38. אין חולק כי השלושה עזבו את חברת כחילה בהפרש של חודשיים זה מזה. כזכור, TLC הוקמה ביום 3.2.04 ונרשמה ברשם החברות.

 

 

39. פזית – שוכנענו כי בניגוד לטענתה של פזית כאילו פוטרה מחברת כחילה, הרי שהיא התפטרה מרצונה. את הסיבה להתפטרותה בחרה לייחס לכישלון הריונותיה בשל לחץ בעבודה .

 

מר מנשה כחילה הצהיר כי ביום 2.2.04 הודיעה פזית כי ברצונה "לסיים את התפקיד לאחר כישלון בשני הריונות וכי העבודה בחברת כחילה מלחיצה אותה" (סע' 22 לתצהירו).

 

בעניין זה העידה הגב' טלי עזרא :

" פזית סיפרה לי כי אינה יכולה להמשיך לעבוד בלחץ אצל כחילה וכי היא עומדת להתפטר מעבודתה אצל כחילה מסיבה זו בהתאם להחלטה שקיבלה יחד עם בעלה. פזית הודיעה לי לאחר יציאתה מן המשרד של מנשה כי הודיעה לו שהיא מתפטרת" (סע' 5-6 לתצהירה).

 

אף עופר בכתב הגנתו ציין:

"פזית עזבה את התובעת שכנגד לאחר שחוותה כשלון בשתי הריונות. הגב' נוימן ייחסה את הכשל בהריונותיה ללחץ הרב שהופעל עליה בתובעת שכנגד על ידי דוד כחילה " (סע' 20.1 לכתב ההגנה).

 

בנוסף, העובדה כי הקבצים שנמצאו ב- TLC במסגרת כ' 24 הועתקו עד לתום חודש פברואר 2004 המועד בו סיימה פזית את עבודתה בחברת כחילה , מלמדת אף היא על נסיבות עזיבתה ותומכת במסקנה כי פזית התפטרה לאחר שסיימה את פעילותה בחברת כחילה עבור TLC. ממילא הסיבה להתפטרות אינה זו שניתנה על ידה בזמנו.

 

40. אריק – בסוף חודש אפריל 2004, חודשיים בלבד לאחר סיום עבודתה של פזית, סיים אריק את עבודתו בחברת כחילה. חרף טענתו של אריק כי פוטר, בחרנו ליתן אמון בגרסתו של מר מנשה כחילה (סע' 27 לתצהירו) לפיה אריק הוא זה שהודיע לכחילה כי הוא מבקש לעזוב את החברה שכן קיבל לדבריו הצעה מפתה לעבוד בחברת סלקום .

 

על כך העיד גם מר לופוביץ' שמחה:

"כאשר התפטר אריק מעבודתו אצל כחילה, הוא הודיע לי כי הוא מעוניין לעבור לענף התקשורת הסלולארית, ומתחיל לעבוד בחיפה וכי זוהי הסיבה להתפטרותו " (סע' 6 לתצהיר).

 

אף עופר מחזק גרסה זו כאשר במסגרת תגובתו לבקשת איחוד התובענות מיום 24.11.5 מציין :

"למיטב ידיעתו של המשיב – עזב כל אחד מהעובדים לשעבר את עבודתו במבקשת מסיבותיו הוא – פזית – עזבה את המבקשת לאחר שחוותה כישלון בשני הריונות ואילו למר אריק בן כהן – הוצעה בתחילה עבודה בחברת G-3 – חברה העוסקת בשיווק מוצרי חברת סלקום ואל TLC הגיעו רק בשלב מאוחר יותר... ".

 

41. עופר – בסוף חודש יוני 2004,חודשיים לאחר סיום עבודתו של אריק, סיים עופר עבודתו בחברת כחילה. שוכנענו כי עופר לא פוטר אלא שעזיבתו הייתה מוסכמת על שני הצדדים, לאחר שזה פעל מאחורי גבה של חברת כחילה להקמת עסק מתחרה.

 

מעבר לראיות ולעדויות שהוצגו לעיל בדבר עזיבתו של עופר את חברת כחילה על מנת להקים חברה מתחרה, הרי שאף עופר עצמו מודה בכתב ההגנה מטעמו כי לא פוטר, ובלשונו:

" מוכחש בתוקף הנטען בסעיף 32 לכתב התביעה שכנגד למעט הסכמת הצדדים על הפסקת עבודתו של הנתבע שכנגד " (סעיף לכתב ההגנה).

 

אשר למכתב הפיטורים אשר הציג עופר, הרי שזה העיד:

" לא עזבתי מרצוני את כחילה אבל ביקשתי ממנשה מכתב פיטורים בשביל הביטוח " (עמ' 12).

 

בהודאה זו של עופר קיימת סתירה פנימית שכן אם לא עזב מרצונו, הרי שהיה זכאי מכוח הדין למכתב פיטורים ולא היה צורך בבקשה מיוחדת להוצאת מכתב זה, ללמדנו כי סביר יותר שעופר עזב מרצונו ועל כן ביקש מכתב פיטורים לצורכי ביטוח.

 

אף הגרסאות השונות בדבר תחילת עבודתו של עופר ב- TLC, תומכות במסקנה כי המעורבים ניסו להסתיר את עובדת היותו של עופר חלק מרכזי ופעיל בהקמתה של TLC, חברה שבעקבות הקמתה ביקש לעזוב ביוזמתו את חברת כחילה. בעוד שאריק בסע' 35 לתצהירו טען כי עופר הגיע לחברה באוגוסט 2004, עופר עצמו העיד כי התחיל לעבוד שם רק באוקטובר (סע' 4 לתצהירו) . הגב' שלמה העידה כי עופר הוצג בפניה במסגרת פגישות הקמת TLC  עוד בינואר 2004 וכן הוצגו מסמכים רבים המעידים על פעילותו למען החברה בתקופה שבין ינואר למאי 2004.

 

42. מעבר לכך ייאמר כי מכלול הנסיבות כפי שנפרשו בפנינו: הודעתו של עופר חודשיים לאחר הודעתו של אריק, שבאה חודשיים לאחר הודעתה של פזית, הימצאות השלושה ב- TLC, עדותו של אסא, עדויות עובדי חברת כחילה, תאריכי העתקת הקבצים, טפסי ההזמנה מאופיס דיפו, טפסי הזמנת הרכבים, דוחות המכירה – כולן מעידות על נסיבות עזיבת השלושה. לגבי כולם אין מדובר בפיטורים.

 

הסעדים

43. בתביעתה טענה חברת כחילה כי יש לחייב כל אחד מהשלושה בפיצוי בגובה 1/3 מהנזק אשר נגרם לה כתוצאה מפעילותם המתוארת, ואשר עומד על סך של 3,211,097 ₪ ובניכוי מס ע"ס 546,024 ₪ .

 

להוכחת הנזק הציגה חברת כחילה את כ' 25 – גרף המשקף לכאורה מכירות של TLC ללקוחותיה של חברת כחילה, את כ' 26 – חשבוניות מחברת TLC ומחברת כחילה לאותם לקוחות. וכן הגישה חוות דעת של רואה חשבון בעניין הרווח הגולמי של החברה בשנת 2005 שעמד על שיעור 17.7% לעומת שנת 2004 שאז היה 19% .

 

סבורים אנו שבנתונים אלה אין די להוכחת הנזק לו טוענת חברת כחילה. רואת החשבון שהגישה את חוות הדעת כלל לא התייצבה לדיוני ההוכחות ומשכך לא נחקרה על חוות דעתה. באשר לגרף כ' 25, המדובר במסמך סתמי שנערך על ידי חברת כחילה מבלי שצורפו לו מסמכים מקוריים כמו דוחות כספיים או מסמכי הנהלת חשבונות אשר יכולים לאמת את הנתונים המופיעים בו.

 

יתרה מכך, בחקירתו הנגדית, טען מר מנשה כחילה כי:

" מפנה לכ/25 – כנראה פזית הפיקה את המסמך בנתבעת. אני לא יודע מתי הופק המסמך. זה היה לפני ההסכם בזמן שפזית עבדה אצלנו " (עמ' 41).

 

עדות זו מלמדת כי גם חברת כחילה אינה יודעת להסביר את הנתונים המוצגים בגרף

כ' 25 ועל מה הם מסתמכים.

 

44. פיצוי ללא הוכחת נזק – חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999 קובע כדלקמן:

 " עוולה בנזיקין

11. הפרת הוראה מהוראות פרקים א' ו-ב' היא עוולה בנזיקין, ופקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - פקודת הנזיקין) תחול עליה, כפוף להוראות חוק זה.

פיצוי בלא הוכחת נזק

13. (א) בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.

^{(ב) לעניין סעיף זה יראו עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת".}

משקבענו כי עופר, אריק ופזית פעלו באופן בלתי חוקי, גזלו את סודותיה המסחריים של חברת כחילה ועשו בהם שימוש לא הוגן, לצורך הקמתה של חברה מתחרה ופעילותה השוטפת של חברה זו, מצאנו כי יש לחייב את עופר אשר היה "מוביל" הקנוניה וממייסדי TLC במקסימום הפיצוי הקבוע בחוק ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ₪, פזית בסך 40,000 ₪ ואריק בסך 30,000 ₪.

 

יש לציין כי חברת כחילה טוענת כי יש לחייב כל אחד מהשלושה בסך 700,000 ₪ מכוח חוק זה בגין 7 עוולות שעוולו כלפיה. אולם אנו סבורים כי את העוולות שביצעו השלושה יש לראות כמסכת אחת של מעשים אשר דינה כביצוע עוולה אחת וזאת על פי סעיף 13(ב) לחוק עוולות מסחריות.

 

 

45. התביעה להשבת שכר עבודה – חברת כחילה לא הוכיחה כי השלושה לא ביצעו את המטלות שהוטלו עליהם במסגרת תקופת עבודתם אצלה. על אף טענתה כי חלה ירידה בהיקף המכירות של אריק ועופר, היא לא הציגה נתונים של ממש להוכחת טענותיה. נספח כ' 10 אשר אמור לשקף את היריד במכירות, הינו מסמך סתמי. המסמך אינו חתום, לא ידוע מי ערך אותו ובהתבסס על אילו נתונים, הנייר עליו הודפס אינו נושא כל נתונים מזהים כגון לוגו החברה , תאריך וכיו"ב.

46. התביעה להשבת מענק הפרישה – פזית ואריק קיבלו עם סיום עבודתם בחברת כחילה, מענק פרישה, ככל הנראה בגובה פיצויי הפיטורים להם היו זכאים אילו היו מפוטרים. הדבר המעיד על שביעות רצון מעבודתם ועל סיום יחסי העבודה ברוח טובה, נכון לאותה עת.

 

בנסיבות שהוכחו אשר פורטו בהרחבה לעיל, פזית ואריק אינם זכאים לפיצויי פיטורים. פזית ואריק לא התפטרו ועל כן, לא היו זכאים לפיצויי פיטורים מכח החוק. פיצויי הפיטורים ששולמו להם, שולמו על סמך נתונים שהוכחו כלא נכונים. מדובר בטעות מצד חברת כחילה אם לא בהטעיה לה היו שותפים פזית ואריק. משכך, זכאית חברת כחילה להחזר הסכומים ששולמו בגין מענק הפרישה אשר כאמור ניתנו בטעות. נוסיף ונציין, כי גם אם היה מדובר בפיטוריהם של פזית ואריק, הרי היה מקום להשבת פיצויי הפיטורים וזאת על סמך המפורט להלן בסעיפים 46 – 47 באשר לשלילת פיצויי הפיטורים במקרה של הפרת משמעת חמורה וגרימת נזק למעסיק.

 

נוכח האמור, תחזיר פזית לחברת כחילה את מענק הפרישה בסך 10,254 ₪ (כ' 9) ואריק יחזיר לחברת כחילה את מענק הפרישה בסך 23,580 ₪ (כ' 11).

 

באשר למענק שקיבל עופר – חברת כחילה לא הוכיחה כי המענק שולם במקום פיצויי פיטורים וכי גובהו היה זהה לסכום פיצויי הפיטורים אילו היו משולמים. בתלוש השכר לחודש יולי 2004 צוין התשלום כ"מענק" ולא כ" מענק פרישה", וכמו כן לא הוכח כי חברת כחילה דיווחה על תשלום המענק כעל פיצויי פיטורים באמצעות טופס 161 למס הכנסה (כפי שאכן דיווחה במקרה של פזית- כ'9).

התביעה של עופר

47. במסגרת תביעתו תובע עופר פיצויי פיטורים בסך 87,181 ₪ וכן סכום נוסף של 9,917 ₪ בגין הפרשות לביטוח מנהלים בחסר. לטענתו לא התקבלו בידו תלושי שכר עבור כל תקופת העבודה וכן חברת כחילה לא המציאה לו מכתבי שחרור לביטוח מנהלים.

 

פיצויי פיטורים – כפי שציינו לעיל, סבורים אנו כי עופר עזב מרצונו את חברת כחילה ולא פוטר. אמנם כחילה הוציאה לעופר מכתב פיטורים, אלא שהנסיבות בכללותן כפי שתוארו כמו גם מכתב ההמלצה שניתן בידיו ובו נאמר כי " אנו מצטערים על עזיבתו ומאחלים לו הצלחה בהמשך" מתיישבות יותר עם המסקנה כי עופר עזב מרצונו ובהסכמה של חברת כחילה. תמיכה לכך אף מצאנו בכתב ההגנה מטעמו : " מוכחש בתוקף הנטען בסעיף 32 לכתב התביעה שכנגד למעט הסכמת הצדדים על הפסקת עבודתו של הנתבע שכנגד" (סעיף 4). באשר למכתב הפיטורים אף העיד עופר "ביקשתי ממנשה מכתב פיטורים בשביל הביטוח " (עמ' 12).

 

יש לציין בנוסף, כי עופר הציג מספר גרסאות באשר לנסיבות ביום עבודתו : בתביעתו טען כי "ביום 1.8.04 הופסקה עבודתו של התובע בנתבעת, לאחר תקופה בה פגעה חברת כחילה בזכויותיו ובסמכויותיו" (סע' 4) בכתב ההגנה טען כאמור כי הפסקת עבודתו הייתה בהסכמת הצדדים (סע' 34) בתצהירו מחודש פברואר 2007 טען כי פוטר בשל מחלוקות שנתגלעו בינו לבין חברת כחילה בנוגע להעלאת שכר (סע' 6) ובחקירתו ייחס את הפיטורים לעובדה שמנשה כחילה רצה להכניס את אחיו כשותף וכתוצאה מזה נלקח פלח השוק שלו (עמ' 7).

 

48. מכל מקום, אף אם הייתה מתקבלת גרסתו של עופר בדבר פיטוריו, מקובלת עלינו טענת חברת כחילה כי בנסיבות הענין יש לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים.

 

שלילה (מלאה או חלקית) של פיצויי הפיטורים, במקרה של פיטורים אמורה להעשות על פי הוראות סעיף 16 או על פי הוראות סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (שייקרא להלן: "חוק פיצויי פיטורים").

 

סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים עוסק בענף שיש בו הסכם קיבוצי. סעיף 17 לאותו חוק עוסק בענף שאין בו הסכם קיבוצי.

 

  בענייננו, לא נטען, כי קיים הסכם קיבוצי החל על הצדדים. על כן, יש להחיל את סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, שבו נאמר:

"בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים.".

 

 

בהתאם להלכה הפסוקה, עלינו להיות מונחים בעניין זה על פי הוראות תקנון העבודה הכלול בהסכם הקיבוצי הכללי שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית. (לתקנון זה ייקרא להלן: "התקנון").

 

התקנון כולל פירוט של הפרות משמעת שונות, המנוסחות באורח כללי ביותר, עם מדרג עונשים הנע בין הסנקציה הקלה ביותר - "התראה" לבין הסנקציה החמורה ביותר, שהיא "פיטורים בלא הודעה מוקדמת ובלא פיצויי פיטורים". סנקציה זו, ניתנת להפעלה על פי סעיף 53 לתקנון. כך, בין השאר, נאמר בסעיף 53 לתקנון:

"עשה העובד אחת מאלו -

א. הפר משמעת באופן חמור;

ב. ...

ג. גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה;

ד. ...

ה. בזבז חומרים בזדון;

ו. ...

ז. ...

ח. עבד במקום אחר ללא רשות מאת ההנהלה ויש בכך משום גרימת נזק למפעל;

ט. ...

יהיה צפוי:

א. להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום;

ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים;

ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים.".

 

בנסיבות שהוכחו בדבר הקנוניה להקמת חברה מתחרה שהוביל עופר, השימוש שעשה במידע שצבר במשך תקופת עבודתו בחברת כחילה לטובת אותה חברה, תוך הפרת הסכם העבודה וחובת הנאמנות למקום עבודתו, יש להפעיל את הסנקציה החמורה של שלילת פיצויי פיטורים.

 

49. הפרשות לביטוח מנהלים – עופר מסתמך בתביעתו על הסכם עבודה מיום 1.3.03 שצורף כנספח א' לכתב התביעה ושעל פיו לטענתו, היה זכאי לשכר בגובה 30,770 ₪ ברוטו (נכון לחודש אוגוסט 2004) וכן להפרשות לביטוח מנהלים. בתצהירו ערך עופר תחשיב (בהתבסס על תלושי השכר ועל דו"ח התקבולים מחברת הביטוח) המפרט את שכרו, תגמולי המעביד בשיעור 5% כפי שהיו צריכים להיות מופרשים והסכום שהופרש בפועל.

 

חברת כחילה טוענת כי הסכם זה כפי שניתן לראות, לא נחתם בידי התובע, והיווה טיוטה במסגרת מו"מ בין הצדדים שהתקיים כשנה וחצי לאחר תחילת העסקתו של עופר. עוד טוענת חברת כחילה כי אי עמידתו של עופר על זכויותיו משך כל תקופת העסקתו כמוה כהסכמה שבשתיקה לויתור על זכויות אלה.

 

כמו כן מפנה חברת כחילה לעדותו של עופר במסגרת חקירתו הנגדית שם אישר כי שיעור ההפרשות בגובה 5% לא נקבע בהסכם (עמ' 8) וכן לא ידע להשיב לשאלה מדוע לא תבע את הפרשי ההפרשות לכל תקופת העסקתו אלא רק מיוני 2002 , בעוד שטען כי ההסכם שהציג תחולתו מיום תחילת העסקתו.

 

טענתה של חברת כחילה לפיה ההסכם היווה טיוטה במסגרת מו"מ אינה מקובלת עלינו נוכח העובדה כי החברה חתמה על ההסכם. אין חולק שבפועל הפרישה חברת כחילה לטובת עופר כספים לביטוח מנהלים, מבלי שחברת כחילה הצביעה על מקור אחר לחובתה זו. כמו כן לא הוצגה גרסה סופית אחרת להסכם או כל הסכם שונה מתאריך אחר.

 

אמנם ההסכם אינו קובע את שיעור ההפרשות, אך נראה כי כוונת הצדדים הייתה להחיל על היחסים ביניהם את ההסדר המקובל במשק, שאם לא כן הדברים אמורים היו להאמר במפורש.

 

50. כאמור, טענה חברת כחילה כי עופר לא עמד על זכויותיו משך כל תקופת העסקתו ובכך למעשה ויתר עליהן, תוך שהיא מפנה לפסיקת בתי הדין בנושא.

 

אלא שפסיקה זו, בשונה מהמקרה בו עסקינן, עוסקת במקרים בהם סעיף זה בחוזה העבודה לא קוים מעולם, שאז התפרשה התנהגות העובד כהסכמה שבשתיקה לשינוי החוזה. (ראה אסמכתאות להלן בסעיף 52). בענייננו כפי שעולה מתלושי השכר שהוצגו (לתקופה שבין 6/02 – 7/04) הפרישה חברת כחילה בכל חודש וחודש סכומים עבור ביטוח מנהלים אלא שסכומים אלה, על פי תחשיב עופר שלא נסתר, הופרשו בחסר. (יש לציין כי העובדה שהתובע גדר את תביעתו לתקופה שמחודש 6/02 ולא מתחילת העסקתו, אין בה לשנות מאומה מהתוצאה אליה הגענו).

 

לאור האמור, זכאי התובע לפיצוי בגין הסכומים שהופרשו בחסר בסך של 9,917 ₪. סכום זה יקוזז מהסכומים אותם חויב עופר לשלם לחברת כחילה.

התביעה של אריק

51. בכתב התביעה תבע אריק סכום של 216,000 ₪ בגין הפרשי שכר להם הוא זכאי. סכום זה תוקן מאוחר יותר והועמד על סך 90,474 ₪. לטענת אריק נחתם עמו הסכם עבודה אישי (נספח א' לתצהיר) לפיו בין היתר זכאי הוא לשכר חודשי של 10,000 ₪ נטו וכן לקבל אחוזים מהמכירות שיבוצעו על ידו.

 

חברת כחילה טוענת מנגד, כי אריק השתכר בתחילת דרכו סך של 3,500 ₪ בחודש. לאחר כשנה בה עלה שכרו מעת לעת, הועלה שכרו ל- 10,000 ₪ נטו. על כן בחרה לתקן את הסכם ההעסקה לסמן על גבי הסכום המקורי X ולציין את השכר המעודכן 10,000 ₪ נטו תוך שהיא ואריק חותמים לצד התיקון.

 

52. נתוני תלושי השכר של אריק לאורך תקופת העסקתו, מלמדים כי בשנת עבודתו הראשונה קיבל אריק סכומים משתנים אשר עלו מעת לעת, ואשר כללו בחובם שכר יסוד ופרמיות.

רק החל מחודש ינואר 2004 החל אריק להשתכר שכר קבוע בסך 10,000 ₪ נטו מבלי להתחשב בשכר יסוד ובפרמיות.

 

נתונים אלה מתיישבים יותר עם גרסת חברת כחילה לפיה בתחילה נהגו הצדדים לפי ההסכם שהוצג טרם בוצעו בו התיקונים, וכעבור שנה בוצעו התיקונים ואז הועלה שכרו של אריק תוך ביטוח רכיב הפרמיות בשכרו.

 

53. יש לציין שאריק לא הציג כל אסמכתא לכך כי במהלך תקופת עבודתו פנה לחברת כחילה והעמיד אותה על טעותה ועל הפגיעה בזכויותיו (כאשר לכאורה המדובר בתשלום שכר בחסר המהווה פגיעה מהותית) . לכשנשאל על כך השיב, כי רק לאחר קבלת תלושי השכר עם סיום העסקתו, פנה לרואה חשבון והתברר לו כי פגעו בזכויותיו. אולם כשב"כ חברת כחילה הקשה עליו ושאל כיצד מתיישבת גרסה זו עם העובדה כי כל חודש בוצעה הפקדה לחשבונו, השיב:"פניתי וקיבלתי תשובה שזה יסתדר בחודש הבא" ובהמשך: "כל חודש התרעתי בעל פה ולא סידרו את זה" (עמ' 14).

 

תשובה זו אינה משכנעת. אין זה סביר כי עובד בכיר, אשר אמור להשתכר שכר של 10,000 ₪ נטו, ישתכר סכומים נמוכים בהרבה משך תקופה של שנה וישב בחיבוק ידיים (או כטענתו יסתפק באמירה כזו או אחרת שהדברים יסתדרו). שתיקתו של אריק ואי עמידתו על יישומו המלא של הסכם העבודה לטענתו, מעידה על כך כי באותה תקופה הסכימו הצדדים על שכר נמוך יותר וכי רק מאוחר יותר שונה השכר והועמד על 10,000 ₪ נטו בחודש. לחילופין גם אם ההסכם במקור קבע שכר של 10,000 ₪ בחודש, אך בפועל לא שולם סכום זה משך שנה, ואריק לא עמד על יישומו של ההסכם, הרי שניתן לראות בשתיקתו כויתור על ידי התנהגות לשינוי תנאי עבודה (ראה: דב"ע לז/ 26-2 מחטבי סלמן נ' קרן קימת לישראל, פד"ע ט' 102 , דב"ע מו/29 עיריית תל אביב נ' מוטס, פדע יט 180, דב"ע נד/ 86-3 יוחנן גולן נ' אי.אל.די בע"מ, פד"ע כז' 270).

 

לאור האמור, תביעתו של אריק נדחית.

 

פרשת התביעה השנייה

54. כפי שציינו, הוכח כי עופר יזם והקים בפועל את TLC. כמו כן שוכנענו כי עופר הוא שניהל את החברה, בעוד שניב תבור שימש כמנכ"ל להלכה בלבד ללא סמכויות של ממש.

 

(כזכור אישר מר תבור בעדותו כי לא היה מעורב בפגישות בבנק, לא ערך הסכמי עבודה עם העובדים, לא פעל בשום נושא כספי, לא עסק בהשכרת הרכבים , המשרדים, לא ידע מי חתם על הסכם השכירות, לא ידע מה מסגרת האשראי בבנק, לא היה מעורב בהכנת התוכנית העסקית ועוד כהנה וכהנה (עמ' 81-86)).

 

55. הגענו לכלל מסקנה, כי עיקר מעורבותו של אסא בהקמת TLC וניהולה הייתה בתחום הכספי, דהיינו השקעתו בחברה, לרבות מתן בטחונות כספיים, זכות חתימה בלעדית על צ'קים וביקור שנערך אחת לכמה שבועות בעסק. הוא לא היה מעורב בניהול היומיומי של החברה, שכן לא היה מצוי כלל ועיקר בענף מיחזור הטיונרים.

 

עופר הודה כי "דני אסא עוסק במלונאות. אין לו ניסיון בתחום הטיונרים לפני טי אל סי". בהמשך מנסה עופר לייחס את הידע שהיה לכאורה מצוי בידי אסא לניב תבור

 "את מקורות המידע של דני לגבי הקמת העסק לגבי התחום הזה של הטיונרים עלויות ועובדים וכו' היה מניב תבור" (עמ' 11) אולם בהמשך עדותו הודה, כי מר תבור לא היה נוכח בפגישות ההקמה וכי הוא לא יודע איך הוא נתן את המידע. זאת בנוסף לעדותו של מר תבור עצמו כי לא היה מעורב בתכנית העסקית (עמ' 84), ולעדותם של אסנת שלמה ורו"ח פיליפס בדבר מעורבותו הפעילה והאינטנסיבית של עופר לעומת פעילותו השולית של אסא, בהקמת החברה וכדבריו:

" הפגישה התקיימה בחדר של עופר ומי שיותר ישב בצד לעניות דעתי בכל הפגישות היה דני ועופר היה מעורה בפרטים… את כל הפגישה לא הוביל דני " (עמ' 23).

 

אף לגרסת רונן, פזית, אלקסיס וניב תבור, ביקר אסא לכל היותר, פעם בשבועיים ב- TLC (סע' 15 לכתב התשובה לתביעה שכנגד של עדותו של רונן בעמ' 55, עדותו של ניב תבור בעמ' 85). אלקסיס שהסתבך בגרסתו כשטען בתחילה כי אסא היה המנהל בפועל ומי שנותן את ההוראות ומפקח על העבודה, הודה לבסוף כי דיבר עם אסא פעמים בודדות בלבד (עמ' 61-62). מצב עובדתי זה איננו יכול לאפיין ניהול יומיומי של מפעל יצרני, מתן הוראות ביצוע ופיקוח על ייצור.

 

56. זאת ועוד. שוכנענו כי פזית, רונן ואלקסיס גויסו לעבוד ב- TLC על ידי עופר. אין חולק כי לשלושתם היכרות מוקדמת עמו וכן יחסיים חבריים . כפי שניתן לראות , תחילה וככל הנראה בטרם תואמו הגרסאות, הודו השלושה (סעיף 16 לכתב ההגנה מטעמם) כי גויסו על ידי עופר . לאחר מכן בתצהירים ובעדויות הכחישו גרסתם הראשונה. אלא שנסיבות העסקתם מתיישבות יותר עם גירסתם הראשונית בדבר מעורבותו של עופר בגיוסם.

 

כך לדוגמא, טענה פזית כי נודע לה על הקמת TLC כשפגשה במקרה בניב במגרש הספורט השכונתי במהלך חודש מרץ 2004 (עמ' 66), וכי באמצע חודש מרץ הגיעה למספר ימים לעזור והחלה עבודתה באופן רשמי ב- 1.4.04 (עמ' 71). רונן העיד כי התקבל לעבודה ע"י ניב תבור, אך הקשר נוצר דרך פזית (עמ' 54) בהמשך הודה כי התחיל לעבוד ב- TLC כבר בחודש מרץ (אמנם ללא שכר, נושא עליו יורחב בהמשך) (עמ' 59). גרסאות אלה של השניים אינן מתיישבות האחת עם האחרת, שכן כיצד הביאה פזית את רונן ל- TLC, אם פגשה בניב במהלך חודש מרץ 2004 כאשר רונן כבר עבד בחברה.

 

57. אסא טען גם כי פזית, רונן ואלקסיס החלו לעבוד ב-TLC ב-1.3.04 כאשר הוסכם שהחודש הראשון יהיה ללא שכר ומעמדם כעובדי החברה המקבלים שכר יחל בחודש אפריל 2004. רונן הודה בכך בחקירתו הנגדית, אולם מיד ניסה לחזור בו :

" בחודש הראשון בטי אל סי לא קיבלתי שכר. הכוונה לחודש מרץ. אם לא קיבלתי שכר במרץ אז התחלתי לעבוד ב- 1.4 " (עמ' 59).

 

אף פזית הודתה כי הגיעה לעבודה ב- TLC כבר בחודש מרץ, אך תרצה זאת בכך שבאה לעזור ללא שכר (עמ' 66).

 

58. פזית רונן אלסיס ואריק, לאורך כל ההליך, עשו ככל יכולתם לשכנע את בית הדין כי עופר הגיע ל- TLC רק באוקטובר 2004 ולא היה היזם והמנהל מלכתחילה, וכן ניסו למזער את תרומתו ל- TLC. בהתחשב במכלול הראיות לפיהן, עופר היה ה"רוח החיה", היוזם, המקים, המתכנן, המגייס והמנהל בפועל של TLC, וכי ניב תבור גויס על ידי עופר ושימש כמנכ"ל "קש", ללא סמכויות של ממש, הרי שתמיכתם הבלתי מסויגת בעופר, מרמזת היא לבדה, על כך שחברו לעופר, אשר היה מוביל המהלך שמטרתו נישול אסא והשתלטות על החברה, כפי שיפורט בהמשך.

 

59. בסוף חודש דצמבר 2004 התפטר ניב תבור מתפקידו. אסא העיד כי תחילה הודיע מר תבור שנוצר בחברה מצב שלא מאפשר לו לתפקד כמנכ"ל אולם לאחר שנקבעה פגישה בנוכחות עופר ועובדים בכירים בחברה, טען כי מצבו הבריאותי אינו מאפשר לו להמשיך בעבודה. גרסה זו של אסא מקבלת תמיכה מעדותו של אריק אשר העיד:

"ניב התפטר לטענתו עקב בעיות רפואיות, נראה לי שזה היה עקב תקלות רבות בחברה " (עמ' 16).

60. טרם התפטרותו של ניב תבור ועד לינואר 2005 היה מצבה של החברה בסדר, כפי שהעידו אסא: "מצבה של החברה לפני ינואר 2005 היה בסדר" (עמ' 95).

 

וניב תבור:

" כשסיימתי את העסקתי בטי אל סי מצבה הכלכלי היה קצב מכירות טוב והבנתי שהחברה עובדת בסדר" (עמ' 85).

 

אלא שמצבה הפיננסי של החברה הלך והתדרדר החל מינואר 2005. לטענתו של אסא לכשנודע לו על ההתדרדרות ניסה להבין את פשרה, אך כל ניסיונותיו לקבל מידע מעופר ומאריק עלו בתוהו. משנוכח כי אלו פני הדברים פנה לרואת חשבון מטעמו גב' שרון גולדנברג, וביקש ממנה כי תכנס לחברה ותבדוק את התנהלותה.

 

 

61. רו"ח גולדנברג העידה לעניין זה:

"אני בעשר שנות ניסיון לא נתקלתי בדבר כזה ספרים כל כך לא מאורגנים" (עמ' 49). מצאתי שהוצאו חשבוניות זיכוי ללקוחות כאשר סכום הזיכוי ליחידה היה גבוה מהסכום שהיחידה נמכרה מלכתחילה " (עמ' 52) , "גיליתי אי סדר יוצא דופן, כמות אדירה של תעודות זיכוי שהוצאו כנגד חשבוניות, על מנת לאפס חובות של לקוחות, חשבוניות מפורטות של סחורה, אשר סכומן הינו אפס והתנהלות תמוהה ביותר " (סע' 11 לתצהירה). אסמכתא לטענותיה ניתן למצוא בנספח ז' לתצהיר אסא מיום 27.11.07, בדמות חשבוניות אפס וחשבוניות זיכוי.

 

לשיטתה של העדה, היא בדקה את הספק הייצור של עובדי הייצור לפי התוצרת בפועל ומצאה שפועל ייצור מייצר בחברה בממוצע 7 טיונרים ליום (סע' 10 לתצהיר וכן עדותו של רונן כי עובדי הייצור לא יצרו אפילו מחצית מהתוצרת הסבירה- עמ' 57), בעוד שקצב ייצור סביר צריך לעמוד על 20-25 טיונרים ליום. (ראה עדותו של אלקסיס בעמ' 61 וכן תרשומת ביקור בחברה- נספח ג' לתצהיר אסא מיום 27.11.07).

 

62. במקביל החלו להגיע מכתבי תלונה של לקוחות המלינים על איכות ירודה של סחורה, פגמים ותקלות. אותם לקוחות סירבו לשלם את חובם לחברה וטענו טענת קיזוז בגין נזקיהם. (מכתבי התלונה צורפו כנספח ה' לתצהירו של אסא מיום 27.11.07).

 

63. אסא הצהיר כי על מנת לנסות ולחלץ את החברה ממצבה, ובנוסף למינויה של רו"ח גולדנברג, נטל הלוואה נוספת מהבנק ע"ס 150,000 ₪ בערבות אישית, בכדי לשלם משכורות לעובדים (נספח יב לתצהיר אסא מיום 2.5.06). גרסה זו לא נסתרה והינה מקובלת עלינו.

 

אסא העיד כי מהלכיו לא נשאו פרי. רו"ח גולדנברג ביקשה לסיים את תפקידה, באשר לכך העידה :

"מראשית עבודתי בחברה נתקלתי בחוסר שיתוף פעולה מצד רונן כהן. כל פניה שלי אליו נתקלה בעוינות והתחמקות ממתן תשובה. אף כי היה מנהל הייצור במפעל, הוא היה נעדר באופן תמוה למשך שעות ארוכות " (סע' 7 לתצהיר)... "פזית סירבה לשתף עמי פעולה, או למסור לי מידע כלשהו שביקשתי, סירבה ללמד אותי כיצד להפעיל את התוכנה ונהגה בכל כבעסק משלה " (סע' 8) וכן העידה - "הסיבה להתפטרותי היא לא הגעתו של פישביין. הסיבה היא שהגעתי למצב שכל מה שאני עושה שמי שמנהל החברה היה עופר והגענו למסקנה שלא נוכל לפעול ולכן החלטנו להפסיק את עבודתי" (עמ' 52).

 

אסא אישר גרסה זו:

"אחרי שהיא הלכה לשם ואמרה שהיא לא יכולה לבדוק והכל מתנהל בצורה שגויה ופזית לא משתפת איתה פעולה וצועקים עליה " (עמ' 97).

 

כמו כן בשל החשדות הכבדים שהחלו להתעורר כנגד עופר וחבריו, הופסקה עבודתו של עופר ביום 28.3.05, תוך שנשלח לו מכתב ובו מועלות החשדות שעלו בקשר אליו (נספח ו' לתצהיר אסא מיום 27.11.07 ). כן הותקנו מצלמות וטלויזיה במעגל סגור במשרדי החברה ובמפעל (ראה נספח יד' לתצהיר אסא מיום 2.5.06 – העתק חשבוניות בגין התקנת מצלמות ומעגל סגור) .

 

64. עוד העיד אסא, כי בשל חוסר ידע מקצועי והבנה בתחום עיסוק החברה, פנה לאדם בשם מר פישביין והציע לו לנהל את החברה על מנת לבדוק את פעילותה ולסייע בהבראתה. לאחר בדיקה ראשונית התריע פישביין כי התנהלות החברה לוקה באופן קשה. כן הוסיף כי במקביל לרכישת מוצרים מוגמרים בכמויות גדולות ובמחירים גבוהים שלא לצורך, מופסק הייצור במפעל, מצטברים מלאים גדולים במחסנים, ולא נמכרים. (סע' 50-51 לתצהיר אסא). מר פישביין שהה בחברה למשך שבועיים בחודש אפריל 2005, אולם לאור אי שיתוף הפעולה עמו ואי ההצלחה בגביית חובות החברה, הופסקה פעילות ואסא נכנס לנעליו בניסיון לשקם את החברה.

 

לשם כך טען אסא, פנה לעופר במחצית חודש אפריל 2005, בבקשה לחזור לחברה אך ורק במטרה לגבות חובות הלקוחות, אשר הסכימו לדבר רק עם עופר. עופר אכן פעל כאמור, אולם מאוחר יותר נתגלה כי תוך שיתוף פעולה בין עופר, פזית ואריק, הוצאו ללקוחות חשבונות זיכוי בסך כולל של 32,000 ₪ מבלי שהוחזרו סחורות כלשהן למחסן החברה. (ראה נספח ז' לתצהירו של אסא מיום 21.11.07, וכן ראה ריכוז זיכויים צורף כנספח יג' לתצהירו מיום 2.5.06).

 

65. לגרסתו של אסא, באותם ימים פנה אליו אדם בשם פרנק שהינו בעלים של חברה בשם לייזרלינק בע"מ אשר עבדה עם TLC, והציע לו לרכוש את TLC כולל ציוד, מכונות, עובדים, לקוחות ומלאי וללא חובותיה, בתמורה לסך של 100,000 ₪ ובקיזוז חובה של TLC ללייזרלינק בסך 40,000 ₪ , דהיינו בתמורה לסך כולל של 60,000 ₪. לימים נודע לו כי לייזרלינק וחברת יניב טכנולוגיות הינן חברות קשורות, באמצעותן נעשו הברחת זכויות, ציוד ורכוש של TLC ע"י עופר, אריק ובסיועה של פזית. עוד לטענתו, מחודש פברואר 2005 עבד עופר במקביל לעבודתו ב- TLC גם בחברת יניב טכנולוגיות, העביר את לקוחות TLC לחברה זו וביקש באמצעות פרנק להשתלט על TLC.

 

אסא מוסיף כי הדבר נתגלה לו במקרה – לאחר שמנהלי חברת כחילה, אשר גילו את תרגיל העוקץ שבוצע כלפי חברת כחילה ושמעו שמועות בענף על מעלי השלושה החוזרים על עצמם – פנו אליו והזהירו אותו. בשלב הזה הבין שנפל שולל למעשי תרמית והונאה והחליט לסיים את פעילות החברה תוך הקטנת נזקים, גביית חובות, מכירת ציוד וכד'.

 

לשם כך נחתם ביום 19.4.95 הסכם בין TLC באמצעותו ובין חברת כחילה לפיו, חברת כחילה תפעל לרכישת ציוד וסחורות ומכירת מלאי, ציוד וסחורות של TLC, ותהיה נאמנת לגביית חובות החברה (כ' 17).

 

גרסתו של אסא נתמכת בתצהירו של מר מנשה כחילה המאשר את הדברים.

 

66. ביום 20.4.05 פוטרו עובדי TLC. (נספחים ב-1 – ב-3 לתצהירי פזית, רונן ואלקסיס) לטענת אסא, במכתב הפיטורים לא נימק את חשדותיו למעשה הקנוניה, שכן בשלב זה לא היו בידיו ראיות חד משמעיות לחשדות וכן משום שידע כי יזדקק לסיועה של פזית בגביית חובות מלקוחות ובכלל בשלב הפסקת פעילותה של החברה.

 

67. על הממצאים שנתגלו בידי חברת כחילה ואסא במחשבי ובמחסני TLC , העידו הן אסא והן מר מנשה כחילה, בתצהירי העדות הראשית מטעמם (סע' 19 לתצהיר מר מנשה כחילה, סע' 69 לתצהיר אסא) :

א.    במחסני החברה נמצא מלאי של טיונרים ריקים שאינו סביר לנוכח מחזורי המכירות של החברה. עובדה זו מאששת את ההשערה כי נעשה ניסיון למוטט את החברה תוך רכישת מלאים גדולים שלא לצורך כאשר בסופו של דבר תימכר החברה במינימום תמורה כאשר יש בה מקסימום מלאי.

ב.     במחשבי החברה נמצא חומר רב שהועתק ממחשבי חברת כחילה.

ג.       מרבית רכישות הטיונרים הריקים בכמויות גדולות בחודשים שקדמו לסיום פעילותה של החברה היו מיניב טכנולוגיות מדיה בע"מ ולייזרלינק בע"מ שהינן חברות קשורות (בעל 25% מהמניות בלייזרלינק הינו בעל מניות יחיד ביניב טכנולוגיות).

ד.     במחסני החברה נמצא מלאי גדול של טיונרים מלאים אשר במקום להימכר אוחסן במחסנים.

ה.    נמצא כי נרכשו מיניב טכנולוגיות כמויות גדולות של ראשי דיו ממוחזרים, בעת שהיה מלאי גדול של ראשי דיו ממוחזרים במחסני החברה.

ו.       נמצאו עדויות לעסקאות תמוהות בהן נרכשו טיונרים מלאים במחיר גבוה מהמחיר בו נמכרו.

ז.      נמצא כי סחורות הוצאו מהחברה ללא תעודות משלוח ו/או חשבוניות.

ח.    "אור –חקירות" חברה בה עובדת אחות של פזית, רכשה ראשי דיו ממוחזרים בסך 450 ₪. ביום בו נסגרה החברה 21.4.05 הוציאה להם פזית זיכויים ע"ס 300 ₪ (כאשר אין זה מקובל לתת זיכוי גורף אלא זיכוי של ראש אחד בתמורה לרכישת אחד אחר).

ט.    נמצא כי TLC רכשה מחנות "ליאב" (חנות אשר נהגה לרכוש מ- TLC ראשי דיו ממוחזרים בודדים מדי פעם בפעם) 50 ראשי דיו בסך שנע בין 50-60 ₪, מחיר הזהה למחיר שבו נוהגת TLC למכור את אותם ראשים. עסקה זו תמוהה עוד יותר שכן TLC נהגה לרכוש מיניב טכנולוגיות ראשי דיו ממוחזרים בעלות של 18 ₪.

י.       אחוזי הטיונרים הריקים ביחס לסך מכירות הטיונרים הממוחזרים היה בלתי סביר. בעוד שהמקובל הוא יחס של 10% , בפועל נמצא יחס של מעל 50%.

יא. נמצאו זיכויים וחשבוניות אפס. הלקוחות הללו הפכו מאוחר יותר ללקוחות של לייזר לינק.

 

באי כוחם של עופר, אריק, פזית, רונן ואלקסיס אף לא חקרו את מר מנשה כחילה ואת אסא על תצהיריהם בעניין זה. כך שממצאים אלו לא נסתרו.

 

מעורבות פזית, רונן ואלקסיס בקנוניה

68. בעוד שמחומר הראיות ניתן ללמוד על מעורבות אינטנסיבית המגיעה עד כדי ניהול ושליטה בפועל של עופר ב –TLC ועל הקשר הישיר בין פועלו לבין התדרדרותה של החברה מבחינה פיננסית, הרי שכנגד שלושת התובעים האחרים ובעיקר כנגד רונן ואלקסיס, לא מצאנו ראיות ישירות הקושרות אותם למעשי המרמה וההונאה אשר הביאו את החברה למצבה הקשה. אולם הצטברותן של הראיות הנסיבתיות, מספיקה, לדעתנו, בכדי להגיע למסקנה כי השלושה ביחד עם עופר ואריק חברו יחד בקנוניה , על מנת לפגוע ב – TLC ובאסא מי במעשים ומי בשתיקה וסיוע מהצד.

 

הוכח כי פזית הועסקה כמנהלת המשרד של TLC ואף הייתה אחראית על הזמנת ציוד, הוצאת חשבוניות, תעודות זיכוי וכיו"ב (ראה עדותה בעמ' 68 ועדותו של עופר בעמ' 12). מן הראיות שהוצגו, עולה כי פזית פעלה שלא לטובת החברה והפרה את חובת הנאמנות וחובת תום הלב שלה כלפי החברה. פזית הנפיקה חשבוניות שסכומן אפס וכן תעודות זיכוי פיקטיביות, מבלי שסיפקה הסבר מניח את הדעת לכך.

 

בתקופת היותה של פזית בחופשת לידה, הגיעה זו למשרד החברה מספר פעמים בשבוע על מנת לעבוד . לטענתה של פזית אסא כפה עליה להגיע למשרד והיא נענתה בשל החשש כי תפוטר (סע' 31 לכתב התשובה לתביעה שכנגד).אסא מנגד טען שפזית לא נתבקשה להגיע לעבודה שכן שכר שירותי שתי עובדות מחליפות, וכי זו הגיעה מרצונה החופשי וכשהגיעה הגיעה עם התינוק.

 

בעניין זה העיד אריק: "כשפזית יצאה לחופשת לידה היו שתי עובדות שעבדו על המחשב שלה שלה שרית ומרי" (עמ' 17) אף פזית אישרה זאת " היו לי שתי מחליפות שרית ומרי " (עמ' 66). פזית אף אישרה כי העבירה חפיפה למחליפתה חודשיים טרם יציאתה לחופשת לידה (שם) וכי כמוה גם שרית ידעה להוציא חשבוניות (עמ' 67) . לאור זאת, מצאנו את גרסתו של אסא לפיה פזית בחרה להגיע למשרד מרצונה ובאופן וולונטרי כסבירה ואמינה יותר. ככל הנראה חששה פזית שמישהו אחר מלבדה יחדור לטריטוריה שלה במשרדי החברה והתעקשה להמשיך ולנהל את המשרד גם בתקופת חופשת הלידה, וזאת ביודעה כי הדבר הינו בניגוד לחוק.

 

69. עוד העידו רו"ח גולדנברג (עמ' 51) והעובד שחר חממי (עמ' 30) כי פזית נהגה להיפגש עם עופר ואריק בשעות הערב, לאחר שכל העובדים סיימו והלכו. וכי למחרת אותן פגישות מחסני החברה נמצאו שלא כפי שהושארו בסוף יום העבודה שקדם.

 

70. בתצהירו ציין אסא, כי לאחר פיטוריה בתקופת ההודעה המוקדמת, נתבקשה פזית להגיע למשרדי החברה, לשם סיום הנהלת החשבונות וסיוע בגביית חובות. לאחר שנודע לה כי נציגי חברת כחילה נמצאים במשרדי החברה סירבה, בטענה שמתנהל בינה לבינם הליך משפטי. כך גם לטענתו נתבקשה להגיע למשרד רו"ח סמינובסקי בבני-ברק לשם הועברה פעילות החברה לאחר סגירת משרדיה, על מנת לתקן חשבוניות מוטעות או חסרות שהנפיקה ברשלנות, אך למעט ארבע פעמים, סירבה להגיע (כרטיסי חניה, וכן מכתבו של רו"ח סמינובסקי בעניין זה – נספח י' לתצהיר אסא מיום 21.11.07).

 

עוד הוכח כי פזית תיקנה מספר פעמים חשבוניות של לקוח גדול- אומניטק- שחב לחברה מעל 300,000 ₪, אולם היו בהן טעויות רבות והלקוח סרב לשלם. בסופו של דבר נאלץ אסא לקזז מחובו של הלקוח 30,000 ₪ בשל הפרטים החסרים והטעויות בחשבוניות. (ראה מכתבו של רו"ח סמינוסקי לעיל).

 

71. רונן שימש כמנהל הייצור במפעל וכאחראי על המחסן (ראה עדותו בעמ' 55) על אף שלא היה לו כל ניסיון בתחום והוא עצמו הביע פליאה על בחירתו לתפקיד (עמ' 59). מתוקף תפקידו זה היה אחראי על כניסה ויציאה של סחורות למפעל. בחקירתו הנגדית העיד:

"בחודשיים האחרונים של החברה כמעט ולא היה ייצור ולמרות זאת המשכנו להכניס למחסן כמויות אדירות של טיונרים ריקים וזאת לא הייתה החלטה שלי. בגלל שזה לא היה המקצוע שלי, לא ייחסתי לזה . אני לא זוכר אם שאלתי את הממונים עלי על ההתנהלות... הייתה רכישה של טיונרים מלאים למרות שהיה לנו במלאי טיונרים מלאים שאנחנו ייצרנו ואני מסביר שבגלל חוסר בחומרי גלם לייצור של טיונרים מסוימים אז נאלצנו לרכוש את הטיונרים האלה.... אין לי מה להגיד על עדותם של כחילה וסמי ולפיה היתה כמות בלתי סבירה של טיונרים במחסנים לעומת המכירות"(עמ' 56- 57).

 

 

מעדותו זו כמו גם מראיות נוספות עולה, כי רונן התרשל בתפקידו ונהג בחוסר אחריות וחוסר תום לב במילוי תפקידו. על אף שחשד, או ידע, כי קיימים אי סדרים בהליך הייצור ואחסון המוצרים לא פנה לממונים עליו, כפי שהיה מצופה מעובד סביר לעשות. רונן נהג לכל הפחות בעצימת עיניים אם לא ששיתף פעולה עם עופר בכוונתו לפגוע ב-TLC ובאסא.

 

רונן אף אישר כי לאחר פיטוריו של עופר, קיבל הוראה מאסא שלא לדבר עמו, אך בחר שלא להישמע להוראה זו ושוחח עמו גם בענייני עבודה (עמ' 56).

 

72. רונן ביחד עם אלקסיס ששימש כאחראי על העובדים בייצור וכמדריך המקצועי של כל עובדי הייצור בחברה, מעלו באמונו של אסא, כאשר המשיכו לנהל שישה עובדי ייצור בחודשי העבודה האחרונים של החברה, למרות שהמפעל – כך הודו – כמעט ולא ייצר. (עמ' 62). הם לא התריעו ולא דיווחו על כמות הטיונרים הריקים המצטברת במחסני החברה, ללא שנעשה בהם שימוש. על אף הממצאים שנתגלו במחסני החברה ופורטו בתצהיריהם של מר מנשה כחילה ואסא, בחר רונן במודע שלא להתייחס לנושא (עמ' 57).

 

רונן ואקלסיס הודו, כי בנוסף לתפוקת הייצור הנמוכה (מחצית מהכמות הסבירה- עמ' 57 עדותו של רונן) איכות המוצרים שייצרו הייתה ירודה ובלתי תקינה, וסחורה רבה הוחזרה על ידי הלקוחות, דבר שהסב נזק כספי כבד לחברה, אך ההסבר היחיד שסיפקו לכך היה כי לא היו מספיק חומרי גלם לייצור (עדות אלקסיס בעמ' 62 ועדותו של רונן בעמ' 57). טענה זו לא גובתה במסמך רשמי כלשהו או בפניה בכתב למי ממנהלי החברה ובה מתריעים השניים על הנושא. אלקסיס אף אישר כי אסא היה פונה אליו ומבקש לקבל מידע לגבי התפוקה, אך הוסיף כי דיבר עמו פעמים בודדות בלבד (עמ' 61).

 

73. כפי שציינו לעיל, העובדה כי השלושה בחרו לתמוך בגרסתו של עופר ללא עוררין, על אף שזו הוכחה במהלך הדיונים כבלתי אמינה, מרמזת היא כשלעצמה, על ניסיונם להסוות פעילות בלתי כשרה בה היו מעורבים.

 

74. לאור האמור, במעשיהם ובמחדליהם הפרו פזית, רונן ואלקסיס את תנאי התקשרותם עם TLC, מעלו באמון החברה, הפרו את חובת האמונים של עובד למעבידו, והיו שותפים למעשי הונאה ותרמית. משכך (ומהטעמים שפורטו בעניין שלילת פיצוייו של עופר – סעיפים 46-47 לעיל), אין הם זכאים להודעה מוקדמת ולפיצויי פיטורים.

 

באשר לתביעת TLC נגד פזית רונן ואלקסיס, הרי שחרף האמור לעיל, לא הוכח די הצורך סכום הנזק שנגרם ל-TLC על ידי מעשיהם של אותם שלושה. TLC לא הגישה חוות דעת חשבונאית מפורטת או חישוב מבוסס אחר באשר לנזקים שנגרמו לה. אין בפנינו ראיה של ממש לסכום הנזק הנתבע על ידי TLC. בנסיבות אלו, נדחית התביעה של TLC.

 

נוכח מכלול הנסיבות דלעיל, אנו דוחים את ההודעה לצד ג' שהגישה פזית כנגד TLC ואסא.

 

התביעה לפדיון חופשה ודמי מחלה

75. אין חולק כי פזית ורונן עבדו ב- TLC החל מיום 1.4.04 ועד ליום 20.4.05. לטענת TLC החל אלקסיס לעבוד בחברה ביום 7.4.04 ולא ביום 1.4.04 כטענתו. אין בידינו לקבל גרסה זו של TLC , הואיל ובמכתב הפיטורים שקיבל אלקסיס צוין כי תחילת עבודתו הייתה ביום 1.4.04 . TLC לא הציגה כל מסמך רשמי המוכיח אחרת. (נספח ב' לכתב התביעה).

 

76. שלושת התובעים תבעו דמי הבראה בגין 6 ימים ובסך 1,806 ₪ כל אחד. TLC לא הכחישה זכאותם לדמי הבראה אלא שלטענתם הינם זכאים לדמי הבראה בגין 5 ימים בלבד.

ע"פ ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום דמי הבראה מיום 13.7.98, שבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה קצובת ההבראה תינתן בשיעורים הבאים :

 

עובד בניסיון ולא יותר משנה אחת לעבודה במפעל - 5 ימי הבראה.

 

נוכח תקופת עבודתם זכאים פזית רונן ואלקסיס כל אחד לדמי הבראה בגין 5 ימים ובסך 1,530 ₪ (לפי 306 ₪ ליום).

 

77. פזית טענה כי הינה זכאית ל- 12 ימי פדיון חופשה .רונן ואלקסיס תבעו פדיון חופשה בגין 14 ימים .

 

הנתבעים מנגד טוענים כי השלושה ניצלו חלק מימי החופשה ולכן זכאי רונן ל- 10.8 ימי חופש בלבד; פזית ל – 6.13 ימים ואלקסיס זכאי ל- 3.4 ימי חופש.

 

78. כלל ידוע הוא כי:

"מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לתת לעובדו וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים כאמור בסעיף 26 לחוק חופשה שנתית, תשי"א- 1951, ובתקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה), תשי"ז – 1956 " (דב"ע לא/ 3-22 צ'ק ליפוט נ' חייב קסטנר, פד"ע ד' 215 עמ' 219).

 

בעד"מ 19/07 עמוס 3 בע"מ נ. סלוצקי שי , (מיום 25/11/08) הבהיר בית הדין את נושא נטל ההוכחה בכל הקשור לחופשות, עת קבע כי:"נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה של העובד חל אמנם על המעביד. עם זאת הצגת תלוש השכר מהווה "ראשית ראיה בכתב" למאזן ימי החופשה המגיע לעובד, בהיעדר ראיה לסתור זאת" (דב"ע נה/ 193-3 חנן זומרפלד נ' מלון זוהר בע"מ , ניתן ביום 1.5.96).

 

ואכן מתלושי השכר שהוצגו בפנינו עולה כי TLC  ניהלה את מאזן ימי החופשה באופן שהדבר מוצג בתלוש השכר של העובד. בכל תלוש מופיעים הנתונים הבאים: חופש קודם, תוספת חופש, ניצול ויתרה חדשה. במעקב אחר 12 חודשים מצאנו כי חשבון החופשה של התובעים התעדכן בכל חודש וחודש.

 

פזית, רונן ואלקסיס מעולם לא טענו כל טענה כנגד הרישום המופיע בתלושי השכר ועל שזה אינו תואם את ימי החופשה אותם קיבלו במשך תקופת העסקתם.

 

בדיון שהתקיים ביום 11.5.06 הוסכם כי שכרו של רונן עמד על 7,213 ₪. שכרה של פזית 6,431 ₪ ושכרו של אלקסיס 6,500 ₪.

 

  מתלושי השכר עולה כי פזית ניצלה 9.13 ימי חופשה, אלקסיס ניצל 7 ימי חופשה ואילו רונן לא ניצל כלל את ימי החופשה שעמדו לרשותו. לפיכך ובהתאם לתקופת עבודתם זכאים השלושה לפדיון יתרת חופשה כדלקמן:

 

פזית- הייתה זכאית ל- 14 ימי חופשה , לאחר שניצלה 9.13 ימים, חייבת לה TLC  פדיון חופשה בגין 4.87 ימים. אולם במהלך הדיון מיום 11.5.06 הודתה חברת כחילה כי פזית זכאית ל- 6.13 ימי חופשה ולפיכך עליה לשלם לתובעת סך 1,791 ₪.

 

רונן- זכאי ל-14 ימים ובסה"כ ל- 3,366 ₪ ברוטו . (ייתכן והפער בין 14 ימים ל- 10.8 ימים להם טוענת חברת כחילה, נובע מספירת ימים ברוטו לעומת ספירת ימים נטו).

 

אלקסיס- היה זכאי ל- 14 ימים ובהפחתת 7 ימים שניצל, עודנו זכאי ל- 7 ימים ובסה"כ לסך 2,068 ₪.

 

79. התביעה של פזית ליתרת שכר בגין עבודתה בחודש מרץ 2005 נדחית, משהוכח כי הגיעה לעבודה באופן וולונטרי ומבלי שנתבקשה לכך , ככל הנראה ממניעים לא כשרים ואף קיבלה דמי לידה בגין תקופה זו.

 

התביעה האישית כנגד אסא

80. לא מצאנו כי יש לחייב את אסא בגין חובות TLC לפזית רונן ואלקסיס. אין חולק כי החברה הייתה מעסיקתם של השלושה ולא נתקיימו יחסי עובד – מעביד בינם לבין אסא עצמו.

 

הוכח כי אסא נהג בתום לב ועשה ככל יכולתו כדי להציל את החברה. אילו היה אסא יודע כי החברה צפויה להיסגר או לחדול מפעילות ואילו תכנן את הפיטורים, כפי שטענו השלושה, הרי לא סביר שהיה נוטל הלוואה בסך 150,000 ₪ 20 יום קודם לכן ב- 31.3.05. וכן סביר היה כי לא היה ממתין שתמלא שנה לעבודתם של השלושה, תקופה המזכה אותם בזכויות נוספות כגון דמי הבראה ופיצויי פיטורים.

 

81. אף את הטענה בדבר "עירבוב נכסים" בין TLC לבין חברת "ארמון ים" שבבעלות אסא, יש לדחות. בכתב התביעה טענו השלושה כי פעילות TLC הועברה למלון ארמון ים ושם נאלצה פזית לעבוד לאחר פיטוריה. כמו כן טענו שציוד החברה ומחשביה הועברו לשם.

 

טענה זו לא הוכחה ולא גובתה בכל ראיה שהיא. בחקירתה הנגדית חזרה בה פזית והעידה: " אני לא יודעת שב- 2006 טי אל סי פעלה בארמון ים כנראה שלא דייקתי " (עמ' 70). רונן ואלקסיס אף העידו כי ביקרו במלון ארמון ים פעם אחת בלבד במסגרת מסיבת סוף שנה של החברה טרם הפסיקה פעילותה (עדות אלקסיס בעמ' 62 , עדות רונן בעמ' 56) . מעבר לכך, הנתבעים הציגו חשבונית ומכתב של רו"ח סמינובסקי המאשרים כי מלון ארמון ים רכש במהלך סגירת המשרדים והמפעל שולחן, כסאות ורכב באופן חוקי ובתמורה מלאה (נספחים י' ו- יא' לתצהיר מיום 2.5.0). הוכח כי החברה לא פעלה מתוך מלון ארמון ים אלא שלאחר יום ה- 20.4.05 כל פעילותה הועברה למשרדו של רו"ח סמינובסקי בבני- ברק.

 

לפיכך התביעה האישית כנגד אסא נדחית.

 

סיכום

82. הננו מחייבים את התובעים הבאים לשלם לחברת ס. כחילה בע"מ את הסכומים כדלקמן:

 

א. עופר יחזקאל סך 100,000 ₪ בקיזוז סך 9,917 ₪ ובסה"כ סכום של 90,083 ₪.

ב. אריק בן כהן סך 53,580 ₪.

ג. פזית נוימן סך 50,254 ₪.

 

לכל הסכומים דלעיל, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העבודה של כל אחד מאותם תובעים בחברת ס. כחילה בע"מ ועד ליום התשלום בפועל.

 

עופר יחזקאל ישא בהוצאות חברת ס. כחילה בע"מ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

 

אריק בן כהן ישא בהוצאות חברת ס. כחילה בע"מ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

 

פזית נוימן תשא בהוצאות חברת ס. כחילה בע"מ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

 

83. הננו מחייבים את חברת TLC מוצרי איכות בע"מ לשלם לתובעים הבאים את הסכומים כדלקמן:

פזית נוימן סך 3,321 ₪.

רונן כהן סך 4,896 ₪.

אלקסיס וולקינד סך  3,598 ₪.

 

לסכומים דלעיל, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העבודה של כל אחד מהתובעים בחברת TLC.

אין צו להוצאות במסגרת התביעות שבין חברת TLC ואסא לבין התובעים דלעיל.

 

 

84. יתר התביעות שבין הצדדים נדחות.

 

ניתן היום ט"ז באב, תשס"ט (6 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.

 

 

אתי/