חשבוניות פיקטיביות כהוצאות מוכרות למס או הכנסות בעל חברה

חשבוניות פיקטיביות כהוצאות מוכרות למס או הכנסות בעל החברה

רמי אריה, עו"ד רו"ח

ביום 1.10.2009 קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעמ"ה 525/02, דגמין מוחמד נ' פקיד שומה באר-שבע, כי חשבוניות פיקטיביות כהגדרתן לעניין חוק מע"מ, אינן בהכרח הוצאות לא מוכרות למס הכנסה ולא בהכרח הן מהוות הכנסות של בעל החברה באופן אישי במלואן, כאשר הן נתקבלו בחברה שלו. ככל שפקיד השומה הפריז בהערכותיו ובאומדניו בעת חישוב השומה, מוסמך ביהמ"ש להתערב בשומה ולהפחיתה, כדלקמן:

1. המערער הוא בעל מניות ובעל שליטה בחברת נוף לוד בע"מ (להלן: "החברה"). שלטונות מע"מ פסלו את ספרי החשבונות של החברה, לאחר שקבעו כי בספרי החברה רשומות הוצאות עסקיות המבוססות על חשבוניות מס פיקטיביות שלא שיקפו ביצוע עבודה בעבור החברה.
2. פקיד השומה באר שבע אשר אצלו מתנהל תיק המערער, טען כי כספים בגובה סכומי החשבוניות הפיקטיביות נמשכו ע"י המערער מהחברה, לכן, יש להוסיף 75% מסכומים אלה להכנסותיו המוצהרות של המערער באופן אישי.
3. המערער טען, כי טעה פקיד השומה באר שבע ביחסו 75% מסכומי החשבוניות הפיקטיביות להכנסותיו האישיות. המערער הצביע על העובדה כי פקיד השומה רמלה אשר אצלו מתנהל תיק החברה הפחית רק 13% מהסכום שדיווחה החברה כהוצאה על קבלני משנה. כלומר, לכל היותר יש לייחס אליו כהכנסות אישיות רק 13% מסכומי החשבוניות הפיקטיביות ולא 75% כפי שעשה פקיד השומה באר שבע.
4. בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע, כי ממצאי ביקורת מע"מ יכולים לשמש תשתית עובדתית לקביעת השומה ע"י פקיד השומה ובתנאי שהמידע רלוונטי לקביעת המס. בכל מקרה, נטל השכנוע ונטל הראיה להוכיח, כי החברה אכן העסיקה קבלני משנה או פועלים מטעמה, הינם על המערער. ודוק, במקום בו מדובר בספרים שנפסלו מדובר בנטל כבד מאוד, המחייב את הנישום להמציא ראיות אובייקטיביות, ולא להסתפק רק בעדותו שלו. מעבר לכך, בית המשפט לא יתערב בשומה, אלא במקרים שבהם ניתן להיווכח כי מדובר בשומה שרירותית או מופרכת.
5. בית המשפט קובע, כי המערער עמד בנטל הראיה והשכנוע לגבי שנת המס 1999. זאת לאור הסתירה בין קביעותיו של פקיד שומה באר שבע לעומת קביעותיו של פקיד השומה רמלה. דהיינו, בשנה זו יש לייחס כהכנסות אישיות של המערער רק 13% מסכומי החשבוניות הפיקטיביות. לעומת זאת, היות ובשנת המס 1998 לא הייתה קביעה של פקיד השומה רמלה לגבי החברה, מקבל בית המשפט את קביעתו היחידה של פקיד השומה באר שבע אשר לא נסתרה.

נציין, כי אנו תמהים לתוצאה זו שאליה הגיע בית המשפט, נראה כי אם המטרה להגיע למס אמת על הכנסות המערער, הרי לא יתכן פער גדול כל כך בזקיפת הכנסות החשבוניות הפיקטיביות בין שנת 1998 לשנת 1999. פער הזקיפה שבין 75% בשנת 1998 לבין 13% בשנת 1999, אינו סביר. במטרה להגיע למס אמת היה ראוי, כי בהמ"ש ישתמש באותו קריטריון שבו השתמש לגבי שנת 1999 גם לגבי שנת המס 1998 אף בלא ראיות נוספות אובייקטיביות אלא רק תוך שימוש במבחן הסבירות והצדק.