אש"ל וכיבודים כהוצאות מוכרות למס

אש"ל וכיבודים כהוצאות מוכרות למס

רמי אריה עו"ד רו"ח

עצמאים או שכירים רבים, נוסעים ברחבי ישראל במסגרת תפקידם ועיסוקיהם. חלקם יוצאים מביתם בשעות הבוקר המוקדמות וחוזרים רק בשעות מאוחרות. באופן טבעי נדרשים עובדים אלו לקנות במהלך היום מזון ושתייה, בחלק גדול מהמקרים על חשבונם.

בתקנות מס הכנסה קיים סעיף המאפשר תשלום הוצאות אש"ל לעובדים ועצמאים הפטור ממס הכנסה, כך שיוכלו לאכול ולשתות תוך כדי יום העבודה, בתנאי שימלאו דוח נסיעות בתפקיד מפורט שיפרט את מרחק הנסיעה ממקום העבודה ושעות הנסיעה.

אלא, שתקנות המס בנושא לא עודכנו מאז שנת 1985, והן קובעות כי הסכום המרבי המותר בתשלום פטור למס לעובדים הוא 1 ₪ לארוחת בוקר, 4 ₪ לארוחת צהריים ו- 2 ₪ לארוחת ערב. סה"כ עד 7 ש"ח ליום. מובן כי סכומים מצחיקים אלו אינם מספיקים למזון ושתייה של רבע ארוחה בימינו.

לה"ב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל נקטה יוזמה בתחילת 2009, והגישה בג"צ כנגד שר האוצר בדרישה כי יעדכן את סכומי האש"ל הנקובים בתקנות לערכים הגיוניים שיאפשרו קניית מזון ושתייה לעובדים בתפקיד ללא חבות במס על הוצאות אלו. שכן, מדובר בהוצאות חיוניות לביצוע תפקיד העובדים כשהם שוהים רחוק ממקום העבודה הקבוע שלהם ואין ספק כי מחיר המזון והשתייה במסעדות גבוה הרבה יותר מאשר ארוחה מסובסדת במקום העבודה הקבוע.

אך אפשר לסמוך על רשות המיסים שתימצא פיתרון יצירתי לבג"צ, והוא לא להגדיל את סכומי האש"ל המותרים בתקנות מס הכנסה. ביום 15.11.2009 , בתגובה לבג"צ, פנה שר האוצר ד"ר יובל שטייניץ לועדת הכספים בהצעה לבטל לחלוטין את התקנה להכרה בהוצאות אש"ל. לשיטת רשות המיסים הוצאות אש"ל לא יוכרו בכלל כהוצאות מוכרות למעבידים ולעצמאים וכל סכום שיקבל עובד בשל אש"ל יהיה חייב במס. כמובן שלה"ב מתנגדת למהלך זה של רשות המיסים בטענה כי הוצאות מזון ושתייה של עובדים בתפקיד המחייב אותם להתרחק ממקום עבודתם הקבוע, הם הוצאות מוכרות לכל דבר ויש לעדכן אותם לערכים ריאליים.

אני סובר כפי שכתבתי בספרי "הוצאות מוכרות למס" כי אכן ביטול התקנה יפגע ביעילות הכלכלית של המשק ויגרום למעבידים תוספת עלות מיותרת כדי לעודד עובדים לעבוד רחוק ממקום משרדי המעסיק, כמו סוכני מכירות, טכנאים ועוד. כך או כך, נראה לי כי בית המשפט העליון כפי שפסק בפס"ד ורד פרי בעניין הוצאות השגחה על ילדים יקבע בבג"צ, כי גם הוצאות אש"ל הן הוצאות מוכרות למס. מדובר בהוצאות החיוניות ליצירת ההכנסות של העסק שבו מועסק העובד ואינטגראליות ישירות לעבודתו. דעתי כי אף תעבור בועדת כספים התקנה לביטול הוצאות האש"ל היא לא תעמוד במבחן בג"צ.

אוסיף ואומר כי לדעתי תהיה זו פרשנות סבירה ולגיטמית לטעון כי נישום רשאי לתבוע אש"ל כהוצאות מוכרות על בסיס התקנות, כשהם מתואמות למדד מאז שנת 1985 ועד היום . בפסיקה כבר נקבע כי הוספת הפרשי מדד נובעת מכללא מתכלית החקיקה, אף אם לא נעשה העדכון באופן מעשי בתקנות. זכותו של אדם לתבוע הוצאות מוכרות למס קנויה לו.
לכן, תתבעו את הוצאות האש"ל כשהן ממודדות להיום, ותנו לכך גילוי מלא בהערה בדו"ח השנתי למס הכנסה .

ראו כתבה בנושא :

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3812160,00.html