אין לייחס רווחי חברת החזקות לבעלי מניותיה

אין לייחס רווחי חברת החזקות לבעלי מניותיה

חנן כהן, עו"ד

המערערת בעמ"ה 812/06 חב' תצפיתן בע"מ נ' פקיד שומה חיפה (בפני כב השופט רון סוקול ניתן ביום 21/12/09), היא חברה שהוקמה על יד שלוש חברות בשיעורי החזקה שונים בה, לצורך הקמת חברת בת משותפת לה ולחברת רב בריח , אשר תעסוק בתחום איתור כלי רכב.

בשל מחלוקות בין המערערת לבין רב בריח, הוחלט בסופו של דבר כי היא תמכור את חלקה בחברת הבת לשותפתה רב בריח.

המערערת, לא דווחה בדוחותיה על הכנסותיה ממכירת המניות בחברת הבת, וטענה כי מאחר ולא הייתה לה כל פעילות אמיתית, וכי כל הפעולות בוצעו באמצעות שלוש החברות בעלות השליטה בה, לא קמה לה חובת דווח.

עוד טענה המערערת כי סוכם עם פקיד השומה שההכנסות ממכירת המניות ייוחסו לבעלי השליטה בה על פי חלקם בשליטה בה מאחר והם אלה שבפועל ניהלו את הפעילות.

פקיד השומה טען, כי יש לייחס את ההכנסה ממכירת המניות למערערת וזאת מאחר והיא זו שמכרה את אחזקותיה בחברת הבת, וכן רוב מכריע של התקבולים בגין המכירה התקבל אצלה.

בית המשפט קבע, בהתייחסו לסעיף 4 לחוק החברות, התשנ"ט -1999 ולפקודת מס הכנסה, כי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה בתחום דיני המס אומץ גם על ידי ביהמ"ש בסדרה ארוכה של פסקי דין . כך למשל צוטט עניין "אולפני הסרטה" שם נאמר

..." כידוע, רואים גם בחברת מעטים ובחברת יחיד הפרדה גמורה בין החברה שהוא גוף משפטי לבין אוצו יחיד שבידו – או אותם מעטים שבידם הבעלות והשליטה על החברה....הלכה זו משמשת בידי נישומים לתכנן את עסקיהם גם מבחינה פיסקלית על הצד הכי טוב. אחרים רואים באותה הפרדה דבר מלאכותי...מכל מקום זו ההלכה ולא נסטה ממנה בין שהיא פועלת לטובת הנישום ובין שהיא תועלת, כמו כאן כשהמדובר בהפסד ולא ברווח לרעתו.

ביהמ"ש קבע עוד, כי הטעמים להתאגדות באמצעות חברה הינם רבים ומגוונים, כמו יצירת חיץ בין בעלי השליטה להתחייבות החברה כלפי נושים (עקרון הערבות המוגבלת) , שיקולי מס ומתן כלים נוחים לגיוס הון.

ביהמ"ש הוסיף, כי ההחלטה לניהול עסק נתון בידי בעלי העסק ומשבחרו לפעול באמצעות חברה , יש להניח שערכו איזון ראוי בין היתרונות והחסרונות של דרך התאגדות זו.

ביהמ"ש הזכיר את העובדה, כי ישנם מקרים חריגים בהם הביע המחוקק את דעתו במפורש כאשר ביקש לייחס הכנסות התאגיד לבעליו כמו בחברה שקופה לנישום המייצג (סעיף 63 לפקודה ) כך, בחברה משפחתית (סעיף 64 לפקודה), וכן בחברת משלח יד זרה (סעיף 5(5) לפקודה) ואולם המקרה שלפנינו אינו נופל בתחום אחד החריגים.

במקרה דנן, קבע ביהמ"ש, כי המערערת מבקשת להרחיב את רשימת החריגים שהוזכרו לעיל, ולקבוע שדי בכך שחברה אינה פעילה וכי בעלי השליטה הם שפעלו והשקיעו בחברת הבת כדי לייחס את הכנסות החברה לבעליה. נקבע כי טענה כזו דינה להידחות.

נקבע, כי המערערת היא למעשה חברת החזקות שהוקמה כדי לאגד את שלושת השותפים בה כמסגרת להחזקה בחברת הבת, וכי אחד ממאפייניה של חברת החזקות הוא שפעילותה מצטמצמת להחזקת מניות ואין בכך לשנות ממהותה כחברה עצמאית בעלת אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה.

טענה נוספת שהעלתה המערערת הייתה כי סוכם עם פקיד השומה בע"פ במהלך השנה השוטפת בה בוצעה מכירת המניות, כי ההכנסה תיוחס לבעלי השליטה, ואולם לא הובאה כל ראיה כי כך היה. נציג המערערת טען כי אינו זוכר את שם הפקיד וכי הכין בעצמו פרוטוקול (שלא הוצג) ושלח אותו לפקיד השומה.

בית המשפט קבע, כי לאור הנהלים הברורים שנקבעו למוסד הפרה - רולינג ולאור העובדה כי אין כל ראיה התומכת בטענה לפיה קיים מסמך , הוא דוחה גם טענה זו.

לפיכך נדחה הערעור על כל מרכיביו.