|
איסור הטלת עיקול מס על בת זוג של נישום
רמי אריה עו"ד (רו"ח)
תא 443/08 מלכה יהודית בלייכר נ' מדינת ישראל - פקיד שומה חיפה (מחוזי - חיפה, א' קיסרי) 21/01/2010.
|
מיסים - גבייה – עיקול - בית המשפט ביטל עיקולים שהטיל פקיד השומה על מכוניתה, בית מגוריה ודירה נוספת של התובעת שבעלה הוא "סרבן מס", לאחר שקבע כי הנתבע לא קיים את התנאים המוקדמים להוכחת היות התובעת "סרבן מס".
בשל חובות כבדים אליהם נקלע בעלה של התובעת לרשויות המס, הוציא כנגדו פקיד השומה הודעת דרישת תשלום כ"סרבן מס", אולם בקשתו להטיל עיקולים על בית המגורים הרשום על שמו, וכן על דירה נוספת ומכונית נדחו, ובכל זאת פעל הנתבע לפי פקודת מס ההכנסה כאשר הטיל עיקולים על נכסים אלו וביקש למוכרם.
לטענת התובעת, אינה "סרבן מס" כהגדרת פקודת מס ההכנסה, ומעולם לא קיבלה דרישת תשלום בטרם הכרתה ככזו, המחויבת לפי הפקודה, והנכסים עליהם הטיל הנתבע עיקולים שייכים לה בלבד, ואין לה כל קשר עם חובות בעלה, ממנו נפרדה.
לטענת המשיב, תיק השומה משותף לתובעת ולבעלה, גם עפ"י רישומי רשות המיסים, והנכסים עליהם הטיל עיקולים שייכים לבעלה, ואילו הסכם הפירוד נעשה למראית עין בלבד.
בית המשפט קבע:
סעיף 5 לפקודת מס הכנסה מחייב משלוח דרישת תשלום לנישום שאינו משלם את דרישת המס ממנו, על מנת להכיר בו כ"סרבן מס", כנגדו ניתן להפעיל את הפעולות לגביית החוב ע"י פקיד השומה, ובהן תפישת מעוקלים. באשר לתפיסת מקרקעין ומכירתם ע"י פקיד השומה, קובע סעיף 8(1), כי זאת ייעשה רק מקום בו אין במכירת המיטלטלין המעוקלים כדי לסלק את החוב.
נקבע כי במקרה זה לא הוכיח הנתבע כי התובעת הינה "סרבן מס", ואין די בעובדה שהינה רשומה ביחד עם בעלה ברישומי רשות המיסים כדי להטיל גם עליה את ההגדרה של "סרבן מס", אלא לכל היותר כי הינה רשומה יחד איתו בתיק השומה.
עוד נקבע, כי לא הוכח כי נשלחה לתובעת הודעת דרישת תשלום לפי הוראת סעיף 4 לפקודה, שמהווה תנאי מוקדם לפעולות גביית התשלום מסרבן המס, ואף לא הוכח כי דרישת התשלום שנשלחה לתובעת עומדת בתנאי הפקודה, משלא נערכה על גבי טופס 1 בתוספת לתקנות המיסים.
לפיכך, קבע ביהמ"ש כי הנתבע ביקש לעקוף את דחיית בקשתו מביהמ"ש לממש את העיקולים על הדירות והמכונית בפעולות לפי פקודת מס ההכנסה, ועם זאת לא ניתן להשלים. לכן נקבע כי פעולות הגבייה שבוצעו כנגד התובעת בלתי חוקיות והן בטלות ביחס לבית המגורים, לדירה נוספת ולמכונית.
התביעה התקבלה.
בשם הצדדים: לא צויין. |
פסק דין
התובעת היא בת זוגו של מר יוסף בלייכר ("בלייכר") אשר, כמסתבר, חייב סכומי כסף ניכרים לרשות המסים.
בשנת 2005 הוציא פקיד השומה שומות מס הכנסה לבלייכר, שלפיהן הוא נדרש לשלם סכום של כ-13,000,000 ₪. בלייכר ערער על השומות ( עמ"ה 747/05 ) וערעורו נדחה.
בשנת 2008 בגדר ניסיונותיו של פקיד השומה לגבות את חוב המסים מבלייכר, הוא הפעיל את סמכותו לפי פקודת המסים (גבייה) ("פקודת המסים") ועיקל נכסים וזכויות שעליהם נסבה תובענה זו כדלקמן:
(א) מכונית פרטית מסוג BMW שמספר הרישוי שלה הוא 53-365-16 ("המכונית");
(ב) בית מגורים הנמצא ברח' פינלנד 17א' בחיפה, הידוע כחלקות 298 ו-25 בגוש 12257 ("בית המגורים") והמיטלטלין הנמצאים בו;
(ג) דירה הנמצאת ברח' ראול ולנברג 9 בחיפה, הידועה כחלק מחלקה 215 בגוש 10794 ("הדירה");
(ד) שתי דירות נוספות הידועות כחלקה 64 בגוש 10807 וחלקה 17 בגוש 10446 ("הדירות הנוספות").
בנוסף לעיקול על הנכסים האמורים הוטל עיקול גם על המשכורת שהתובעת זכאית לקבל כעובדת של עיריית חיפה.
יצוין כי בהודעות על הפעולות שכוונו כלפי נכסי המקרקעין צוין שאלה נעשות על פי הוראת סעיף 11א(1) לפקודת המיסים הקובעת כי "המס על מקרקעי הסרבן יהיה שעבוד ראשון על אותם מקרקעין". לכאורה, אין ולא כלום בין הוראה זו לבין הטלת עיקול.
התובעת פנתה בבקשה לבית המשפט ( בש"א 5867/08 ) וביקשה לבטל את העיקולים. ביום 2.4.08 החליט השופט ר' סוקול כי פקיד השומה יימנע מביצוע עיקולים או הליכי גבייה אחרים לגבי בית המגורים ולגבי המיטלטלין המצויים בו, וכן על נכסים אחרים של המבקשת, אולם אפשר לפקיד השומה להטיל על נכסים אלה עיקול ברישום.
עיקר טענתה של התובעת הוא שבית המגורים, הדירה והמכונית הם בבעלותה ולבלייכר אין כל זכויות בהם.
עיקר טענותיו של פקיד השומה הן שהפעולות ננקטו לפי סעיף 4 לפקודת המסים והן פעולות גבייה של חוב המגיע מבלייכר, שהוא סרבן מס, ומהתובעת שכן תיק השומה שהתנהל הוא של שניהם. עוד נטען כי הנכסים הם נכסיו של בלייכר, וכי רישום הבעלות בהם על שמה של התובעת אינו סותר עובדה זו. עוד נטען כי הסכם הפירוד הוא הסכם למראית עין בלבד.
תדפיס המחשב של רשות המסים שבו צוין שמה ביחד ולחוד (ו/או) עם בלייכר, איננו ראיה לכך שהיא סרבן מס, אלא לכל היותר, ואף עניין זה בספק, ראיה לכך שברישומי רשות המסים היא נישומה ביחד עם בלייכר. גם הראיה השנייה שעליה הצביע פקיד השומה, היינו דו"ח ההכנסות שהגישה התובעת, איננו תומך בטענתו, מפני שנאמר שם שהדו"ח מוגש בשמה של התובעת ובקשר להכנסותיה שלה.
הכול מסכימים שהתובעת נשואה לבלייכר, ואין גם מחלוקת שהאחרון חייב סכום העולה על 7,000,000 ₪ כמסים המגיעים לאוצר המדינה והתובעת טענה כי אין היא חייבת בחוב זה, שהוא חובו של בלייכר בלבד.
בנוסף לכך טענה התובעת, כי בשנת 2004 נעשה בינה לבין בלייכר הסכם פירוד אשר קיבל, ביום 5.12.04, תוקף של פסק דין בתמ"ש 26670/04 ("הסכם הפירוד"). לפי הסכם הפירוד הועברו לתובעת, בין השאר, זכויותיו של בלייכר במיטלטלין שבבית המגורים (על פי רשימה שצורפה להסכם הפירוד), וכן נקבע כי המכונית, שהייתה רשומה על שמה של התובעת, תישאר בחזקתה ובשימושה הבלעדי. לטענתה, בסעיפים 3.2 ו-3.4 לתצהירה (ת/1), הזכויות בבית המגורים ובדירה היו רשומות בשמה עוד קודם להסכם הפירוד. טענה זו לא נסתרה.
העומד לדיון בהליך זה אינו שאלת תוקפו של הסכם הפירוד ואף לא שאלת חבותה של התובעת בחוב המס של בלייכר, כי אם השימוש שעשה פקיד השומה בסמכותו לפי פקודת המסים והאופן שבו השתמש בסמכות זו, ובעניינים אלה שאלת תוקפו של הסכם הפירוד היא בלתי רלוונטית.
סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת והעיקולים שהוטלו על ידי פקיד השומה על בית המגורים, על הדירה ועל המכונית – מבוטלים.
|