מחיקת עברות מכתב אישום אינה מונעת חיוב במישור האזרחי

מחיקת עברות מכתב אישום אינה מונעת חיוב במישור האזרחי

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

ביום 1.7.10, ניתן ע"א 4202/08 עאמר אלסאנע ואח' נ' מנהל מע"מ , בו קובע בית המשפט העליון, כי עצם העובדה כי עברות מסוימות שיוחסו למערערים בכתב האישום נמחקו בעקבות הסדר טיעון, אינה מונעת ממנהל מע"מ להטיל חיוב בשומת תשומות על אותן עברות, כדלקמן

1. המערער היה בשנים 1995-1998 בעל מניות בחברה וכיהן כמנהלה. החברה עסקה באספקת שירותי כוח אדם.

2. בעקבות חקירה שנערכה ע"י רשויות מע"מ התגלה כי בשנים האמורות הגישו המערער והחברה דוחות כוזבים אשר בהם הצהירו על תשומות שהיו להם לכאורה בעסקם כתוצאה מעבודות שביצעו עבור ספקים שונים וזאת על סמך חשבוניות מס שהוצאו שלא כדין על שם עוסקים שונים. כך, שנוכה מס תשומות בסך 2,330,070 ש"ח שלא כדין.

3. הוגש כתב אישום נגד המערער והחברה ובמסגרת הסדר הטיעון הם הודו בחלק מעברות שיוחסו להם. בין היתר, בעבירה של הוצאת מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס מבלי לעשות עסקה לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק מע"מ. בימ"ש הרשיע את המערערים בין היתר, בקבלת החשבוניות הפיקטיביות.

חיוב בכפל מס

4. לפי סעיף 50(א) לחוק מע"מ מוסמך מנהל מע"מ לחייב אדם שהוציא חשבוניות מס בלא שהיה רשאי לעשות כן בתשלום כפל המס המצוין בחשבונית, לפי סעיף 47 לחוק מע"מ .

5. רשויות המע"מ הוציאו דרישה למערער לתשלום כפל מס בטענה שהחשבוניות הפיקטיביות הוצאו על ידו והתקבלו ע"י החברה. וכן, הוצאה לחברה דרישה לתשלום כפל מס בגין הוצאת חשבוניות שלא כדין לחברה נוספת בבעלות המערער.

6. לפי סעיף 38 לחוק מע"מ יש לאפשר ניכוי תשומות רק במקרים שבהם המס כלול בחשבונית מס או במסמך אחר שהוצא כדין ואין מדובר בדרישה טכנית גרידא. תכלית הדרישה לחשבוניות מס הינה לתת אינדיקציה לקיומה של עסקה אמיתית בין צדדים אמיתיים לעסקה ויצירת מכשיר פיקוח על מנגנון הגבייה המאפיינת את מע"מ, ראו ע"א 4069/0003 מ.א.ל.ר.ז שיווק מתכות בע"מ נ' מנהל מכס ומע"מ.

מהי חשבונית מס כדין

7. בפסק הדין מובאת הגדרה מתי חשבונית מס תחשב "כדין". נקבע, כי היא צריכה להיות מוצאת ע"י עוסק מורשה שהיה מוסמך להוציאה, ועליה לשקף עסקה שאכן בוצעה במציאות ושהמע"מ עליה שולם.

טענות המערער

8. המערער טען כי כתב האישום המקורי נגדו ייחס לו עברות שעניינן הוצאת חשבוניות מס. אך, עברות אלו נמחקו מכתב האישום בעקבות הסדר טיעון, ומשכך לא הואשם המערער בביצוען. המערער טען כי מאחר ובסופו של דבר לא הורשע על קבלת חשבוניות פיקטיביות, לא ניתן לייחס לו את הוצאת החשבוניות כשלעצמן.

9. המערער הוסיף וטען כי לא קיבל את החשבוניות כאדם פרטי אלא כמנהלה של החברה וכי החברה הינה בעלת אישיות משפטית נפרדת ועצמאית המאפשרת לה לנקוט פעולות בנפרד ממנהליה או בעליה.

10. בנוסף, טען המערער כי נוכח תיקון 26 לחוק מע"מ (שמכוחו הוסף סעיף 50(א)(1) לחוק מע"מ), הטלת כפל מס על אדם גם כמוציא וגם כמקבל חשבוניות פיקטיביות יחשב "כפל של כפל מס".

החלטת בית המשפט

11. בית המשפט קבע כי לא ניתן לייחס משמעות ראייתית במישור האזרחי להיעדר או למחיקת האישום הפלילי, ואין בכך כדי לשלול הטלת כפל מס על המערער כמי שהוציא חשבוניות כוזבות.

12. כמו כן, נקבע כי מאחר והמערער הינו אורגן, באופן המאפשר ייחוס תכונות ומעשים שלו לתאגיד, אין מניעה לייחס לו פעולות המבוצעות על ידו כאורגן בתאגיד גם לו באופן אישי. זו לפי גישת הכובעים שנהוג ליישמה בחברות לגבי האורגנים שלהם. הוצאת חשבוניות כוזבות מהווה פעולה שמטרתה להונות את רשויות מס ערך מוסף. משכך, אין כל קושי מושגי בכך שהמערער הוציא חשבוניות כוזבות לחברה שבניהולו.

13. בימ"ש דחה גם את הטענה השלישית של המערער מאחר וחויב בסנקציה אזרחית רק בגין הוצאת חשבוניות המס . בימ"ש הותיר את שאלת החיוב בגין קבלת חשבוניות לעתיד לבוא. ופסק כי אין להימנע מלייחס לאדם במקביל את שתי הפעולות של "קבלת" חשבוניות ו"הוצאת" חשבוניות פיקטיביות.

14. הערעור נדחה .