בית הדין הארצי קבע, כי הליך השימוע הוא מתן הזדמנות לעובד להשמיע טענותיו בטרם פיטוריו, ואם העובד אינו מנצל הזדמנות זו, לא תישמע טענתו על אי מתן זכות השימוע. במקרה הנדון, סבר בית הדין, כי אם אמנם היה לעובד קושי להופיע בפני ועדת הפיטורים במועד אליו זומן, יכול היה להופיע בפני הוועדה, להסביר את מצבו ולבקש להופיע במועד אחר.
העובדות
חרב והיב (להלן: "העובד") הועסק במועצה המקומית בית ג'אן (להלן: "המעבידה").
בדצמבר 2004 פוטר מעבודתו על רקע פיטורי צמצום, כחלק מתוכנית ההבראה בעקבות גירעון כספי אליו נקלעה המעבידה. במסגרת יישום התוכנית נשלח לעובד מכתב בו הודיע לו המעבידה על כוונתה לפטר 49 עובדים. העובד זומן, יחד עם עובדים נוספים, לשימוע בפני ועדת פיטורים. בתגובה לכך, העובד הודיע בכתב למעבידה, כי הוא נמצא בחופשת מחלה עקב תאונת עבודה שאירעה לו ולפיכך הוא לא יוכל להופיע לשימוע. את המכתב מסר העובד בעצמו במשרדי המעבידה למחרת היום, הוא המועד שנקבע לשימוע.
בית הדין האזורי דחה את התביעה וקבע, כי לא נפל פגם בפיטוריו של העובד, וכי העובד ויתר בהתנהגותו על זכות השימוע. מכאן הערעור.
פסק הדין
בית הדין הארצי דחה את הערעור וקבע, כי המעבידה נקלעה למצוקה כלכלית ונדרשה על ידי משרד הפנים להפעיל תוכנית הבראה. במסגרת צעדי הבראה נאלצה המעבידה לצמצם 49 משרות תוך פיטורי 26 עובדים. במסגרת הליך זה נקבעו קריטריונים לפיטורים ואחד המועמדים לפיטורים היה העובד.
כחלק מהליך הפיטורים זומן העובד לשימוע. הליך השימוע נועד להביא לקבלת החלטה מושכלת ונכונה, בנסיבות העניין, תוך שיקול צרכי המעבידה מצד אחד ועניינו האישי של העובד מצד שני.
ביום שנקבע לשימוע הופיע העובד במשרדי המעבידה אך לא בא למעמד השימוע. לטענתו, הוא היה בחופשת מחלה בעקבות תאונת עבודה שאירעה לו ומסר לועדת הפיטורים מכתב על כך.
הליך השימוע הוא מתן הזדמנות לעובד להשמיע טענותיו בטרם פיטוריו, ואם העובד אינו מנצל הזדמנות זו, לא תישמע טענתו על אי מתן זכות השימוע. בית הדין קבע, כי מהלכיו של העובד תמוהים, אם אמנם היה לו קושי להופיע בפני ועדת הפיטורים במועד אליו זומן, יכול היה להופיע בפני הוועדה, להסביר את מצבו ולבקש להופיע במועד אחר. זאת הוא לא עשה. מעבר לכך, העובד אף לא פנה אל המעבידה לאחר שהתקבלה ההחלטה על פיטוריו. אלו מחזקים את הטענה, כי ויתר על העלאת טענותיו כנגד פיטוריו.
ההחלטה על פיטורי העובד, כמו גם פיטורי עובדים אחרים, נעשתה על בסיס תוכנית הבראה ובהתאם לקריטריונים שוויוניים שנקבעו. הלכה היא שהצורך בצמצום מצבת כוח האדם היא עילה מוצדקת לפיטורים, בכפוף לבדיקת עניינו של כל עובד באופן אישי.
הכותבת – מומחית לדיני עבודה. המחלקה המשפטית "כל עובד", חברת חשבים. לאתר "כל עובד" - http://www.koloved.net
|