משתכנים בהרחבות מושבים וקיבוצים זכאים להחזר מס רכישה

רשות המסים אינה מיישמת את הלכות בתי המשפט והנישומים משלמים לשווא מס עודף. אם רשות המיסים הייתה מיישמת את הלכות בתי המשפט כפי שניתנו, הן לעניין ההלכות המשפטיות שניתנו והן לעניין עניינים דומים, היינו משלמים הרבה פחות מיסים. כך למשל, בעניין משתכנים בהרחבות מושבים וקיבוצים ששילמו מס רכישה בשל שווי מלא של ההוצאות הנלוות לרכישת המגרש ולא רק בשל התשלום למינהל מקרקעי ישראל. הם רשאים לדרוש החזר מס רכישה ששילמו המתייחס להוצאות נלוות אלו. זאת אף אם חתמו על הסכמי שומה עם מנהל מיסוי מקרקעין.

פסק הדין החדש של בית המשפט העליון בעניין עמוס גולן ( ע"א 5332/08, עמוס גולן נ' מנהל מס שבח ) שניתן ביום 16.8.2010 קובע נחרצות כי משתכנים בהרחבות במושבים וקיבוצים שקנו את המגרש תוך תשלומים נלווים לחברה היזמית שאיתה התקשר המשתכן עבור הפיתוח ושרותי בנייה ולאגודה החקלאית, ישלמו מס רכישה אך ורק בשל שווי המגרש כפי שנקבע על ידי מינהל מקרקעי ישראל.

למעשה, בפסק דין זה אין כל תקדים משפטי, שכן, כפי שמפורט בו, בית המשפט העליון כבר נתן את דעתו בעניין זה, בפרשת ההרחבה של קיבוץ מפלסים ( ע"א 4071/02, קיבוץ מפלסים ואח' נ' מנהל משרד מיסוי מקרקעין, באר שבע ) שניתן עוד ביום 2.9.2006. כבר בפרשת מפלסים נקבע כי מנהל מיסוי מקרקעין לא יטיל חיוב מס רכישה על תשלומי המשתכנים בהרחבות המושבים והקיבוצים בשל שווי הפיתוח ושירותי הבנייה או התשלומים לאגודה ששילמו אלא רק בשל התשלומים למינהל מקרקעי ישראל וזאת ללא קשר לשווי הכלכלי הכולל של הרכישה. זאת מכיוון ומדובר בשווי כלכלי משולב של רכישת זכות במקרקעין וזכויות חוזיות נוספות שאינן זכות במקרקעין.

השאלה המהותית בעניין חבות המס הוכרעה אם כך כבר בשנת 2006, אם כן, מדוע ולמה נדרש בית המשפט העליון לדיון באותה שאלה עצמה מחדש ? מדוע היה צורך לדון מחדש בשאלת החבות במס רכישה על הוצאות פיתוח, שירותי בנייה ותשלומים לאגודה כאשר שאלה זו כבר הוכרעה כאמור בשנת 2006 ?

התשובה לשאלה זו כרוכה לצערו של כותב מאמר זה, בשיטת רשות המיסים להימנע מיישום הלכות משפטיות של בתי המשפט, בין אם ניתנו בבתי המשפט המחוזיים ובין אם ניתנו בבתי המשפט העליון. לא רק שרשות המיסים מתעלמת פעמים רבות מההלכות שניתנו על ידי בתי המשפט בעניין שאלות מיסוי, היא אף ממשיכה לדבוק בפרשנות שסותרת לפעמים חזיתית את קביעות בתי המשפט. פרשנות סותרת כזו גורמת להטלת שומות לפי מיטב שפיטה על נישומים שהן גבוהות מאלו שהיו נקבעות אם היו מיושמות הכרעות בית המשפט שהן בבחינת הדין המחייב.

אין הדברים אמורים בעלמא, משרדנו מטפל ממש בימים אלו בערר שהוגש לועדת ערר מס שבח שעל יד בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על שומות מס רכישה שהוצאו למשתכנים בהרחבה של מושב במרכז הארץ, אשר הוטלו גם על ההוצאות הנלוות לתשלומים למינהל. לו היה מנהל מיסוי המקרקעין שכנגדו הוגש הערר, מאמץ את הלכת מפלסים שניתנה ביום 2.9.2006 הרי כלל לא היה צורך בהגשת הערר, בהוצאות המשפטיות ובעינויי הדין הנלווים אליו (שטרם נסתיימו).

נציין כי למרבית המשתכנים באותה הרחבה במושב במרכז הארץ, לא הייתה הסבלנות, הכוחות והאמצעים הכספיים להגיש ערר ולכן הסכימו לשלם את מס הרכישה המלא על מלוא שווי המגרש, הפיתוח, שירותי הבנייה והתשלום לאגודה למנהל מיסוי מקרקעין. הסכמה בכפייה ועושק שנכפתה עליהם למעשה.

נציין, כי דבקות זו של רשות המסים בישראל בפרשנותה היא ולא בהלכות בתי המשפט, היא לא רק בענייני מיסוי מקרקעין אלא גם בחוקי המס האחרים (מס הכנסה ומע"מ למשל). דבקות שהיא לא חוקית ולא חוקתית תוך ניצול שררה וכוח.

אנו מציעים לכל המשתכנים בהרחבות מושבים וקיבוצים ששילמו מס רכישה בשל שווי מלא של ההוצאות הנלוות לרכישת המגרש ולא רק בשל התשלום למינהל מקרקעי ישראל לדרוש החזר של מס הרכישה ששילמו המתייחס להוצאות נלוות אלו. זאת אף אם חתמו על הסכמי שומה עם מנהל מיסוי מקרקעין. הסכמים שדינם להתבטל גם לפי הוראות דיני החוזים. זאת לפחות לגבי הסכמים כאלו שנחתמו מעת שניתנה הלכת קיבוץ מפלסים כאמור.

למעשה יפה תעשה רשות המיסים עצמה אם תיזום מהלך עצמאי כזה בעצמה, ותחזיר למשתכנים החזרי מס רכישה עודפים שגבתה לפי הסכמים שנעשו משנת 2006. יפה תעשה רשות המיסים אם לאחר כל הכרעה משפטית תוציא הנחיות ברורות לפקידי השומה, מנהלי מיסוי מקרקעין ומנהלי מע"מ על הדרכים ליישום ההלכה. לעניין זה, ראוי גם לקבוע מנגנון של הקפאת דיוני שומות שלגביהם ניתנו הכרעות בבתי המשפט המחוזיים כל עוד נמשכים לגביהם הליכי ערעור בבית המשפט העליון, כדי למנוע עינויי דין מיותרים לנישומים.