|
לפי חוק איסור הלבנת הון התש"ס - 2000, ותקנות איסור הלבנת הון (דרכי דיווח על כספים בעת הכניסה לישראל או היציאה ממנה), התשס"א - 2001, החל מיום א', ה- 17 בפברואר 2002 חלה חובת דיווח על הכנסת/הוצאת כספים לישראל כמפורט בזה:
"כספים" - כסף מזומן, המחאות בנקאיות, המחאות נוסעים.
1. הסכום החייב בדיווח הינו 90,000 ש"ח ויותר (סך כל שווי הכספים שבידי המדווח, בין אם הוא נכנס ובין אם הוא יוצא).
2. לעולה חדש, בכניסתו הראשונה לישראל, הסכום החייב בדיווח הינו 1,125,000 ש"ח ויותר (סך כל שווי הכספים שבידי המדווח).
רקע
המאבק הבין-לאומי בעבריינות, במיוחד בתחום הסמים המסוכנים ובפשעים חמורים אחרים, מתמקד, בעשור האחרון, בתופעה של הלבנת הון, הננקטת בעיקר בידי סוחרי הסמים ועברייני הפשע המאורגן, בתחכום גדל והולך, כאמצעי לשמור בידיהם את רווחי פעילותם העבריינית.
הלבנת ההון היא עשיית פעולה ברכוש, לעיתים באמצעות המערכת הפיננסית, במטרה להטמיע רכוש, שמקורו בפעילות עבריינית, בתוך רכוש הנושא אופי חוקי ותמים, תוך טשטוש מקורו הבלתי חוקי של הרכוש.
שיטות הלבנת ההון הן רבות ומגוונות, אך המכנה המשותף לרובן הוא ניצול היעילות, המחשוב והגלובליזציה של המערכות הפיננסיות העולמיות לתהליך מובנה של שימוש במערכות אלה, לשם הפקדת כספים והעברתם ממקום למקום תוך הסוואת זהותם של בעלי הזכויות בהם ומקורם של הכספים.
התהליך כולל, בין היתר, פעולות של "מיקום" כספים (לרוב מזומנים בסכומים גדולים) במערכת פיננסית לגיטימית באופן המטשטש טשטוש מרבי את מקורם האסור של הכספים ומקשה את איתורו. כן כולל התהליך פעולות פיננסיות לגיטימיות נוספות, כגון המרה, הפקדה, משיכה ועוד כאלה פעולות הנעשות בין הגורמים הממוקמים במדינות שונות. הפעולות האמורות נעשות בדרך של "הטמעתו" של הרכוש במערכת הכלכלית הלגיטימית, כך שלא ניתן לשחזר את מקורו העברייני.
האמצעים האופייניים להלבנת הון הם:
(1) הברחה של כסף מזומן למדינות שבהן הפיקוח על המטבע רופף, חוקי הסודיות הבנקאית חמורים ואין בהן חובת דיווח על פעולות בנקאיות חשודות;
(2) העברות אלקטרוניות בדויות של כספים, זאת כצעד ראשון למיקומו של הרכוש במערכת פיננסית מוכרת;
(3) "הבניה" או פיצול של הפקדות והעברות לסדרת פעולות פטורות מחובת דיווח ותיעוד, מקום שקיימות חובות כאלה, על פעולות בנקאיות בסכומים מסוימים;
(4) שימוש בחברות בדויות כצינור להעברת כספים, וכן שימוש בחברות חזית, שיש להן עסקים לגיטימיים, בדרך כלל חברות שיש להן תזרים מזומנים גבוה הקשה לשומה, אגב מניפולציות בדיווחיה העסקיים של אותה חברה;
(5) ניפוח רווחי הון בדיווחים לרשויות;
(6) ייבוא ויצוא בחשבוניות מזויפות בשערוך מנופח של הסחורה;
(7) הקמת מערכות בנקאיות מחתרתיות, המאפשרות העברות אלקטרוניות בין-לאומיות של הון;
(8) שימוש בחלפני כספים לפעולות המרה והעברה של סכומי כסף גדולים;
(9) עסקאות "הלוואה" בדויות;
(10) קניית נכסי ערך (יהלומים, זהב, חפצי אמנות, נדל"ן);
(11) השקעות מזומנים בחברות עתירות ממון עסקי (קבלנות, ביטוח, חברות להשקעות);
(12) שימוש באנשי "קש" ובחברות "קש" לביצוע עסקאות מלבינות.
פעולות אלה נעשות תוך ניצול כללי הסודיות הבנקאית וכן תוך ניצול ענינן של מדינות בהשקעות פיננסיות וכלכליות מוגברות בתחומן, עד כדי נכונות לעצימת עיניים באשר למקור הכספים המושקעים.
ההכרה בצורך להלחם בתופעה של הלבנת הון כאסטרטגיה העיקרית למלחמה בעבריינות הסמים המסוכנים והפשע המאורגן, על-ידי שיתוף פעולה בין-לאומי, היא כיום נחלת רוב המדינות בעולם. השקעת אמצעים לנטרול יסוד הרווח מעסקות עברייניות משרתת תוצאה כפולה: האחת - הון המוצא מן המחזור לא ניתן לשימוש חוזר לצורך מימון עסקאות עברייניות נוספות, השנייה - מניעת הרווח מן העבריין מבטלת את התמריץ לעבור עבירה.
ההבנה הבין-לאומית בדבר האסטרטגיה החדשה למלחמה בעבריינות סמים ופשע מאורגן באה לידי ביטוי בשורה של צעדים שננקטו במישור הבין-לאומי, בסטנדרטים משותפים לפעולה ובאימוץ חקיקה המאפשרת את יישומם של אותם סטנדרטים. ההכרה הבין-לאומית האמורה, יחד עם ההכרה כי מדינת ישראל משמשת גם היא בסיס נוח לפעולות של הלבנת הון וכי בהעדר צעדי התארגנות מעשיים בישראל להתמודדות עם התופעה, עלולה ישראל לשמש כר נרחב להלבנת הון, דבר העלול לפגוע קשות במוניטין של המערכת הכלכלית והבנקאית של ישראל, וכן באמון הציבור בישראל במערכות אלה - הם אשר הובילו לחקיקת חוק איסור הלבנת הון התש"ס2000- (להלן: "החוק") מודל ההיערכות אשר נבחר, תואם בשינויים מסוימים, את המודל של הקהילה האירופית, המתבסס על חובת דיווח של עסקאות חשודות ועל חובת דיווח מוגבלת של עסקאות לפי אפיונים מסוימים, וזאת לעומת המודל האמריקני שיש בו חובת דיווח גורפת וכללית.
אגף המכס קיבל על עצמו לטפל בהעברות כספים באופן פיזי אל תוך ישראל ומישראל, תוך יצירת מנגנון דיווח באמצעות תקנות, שעל פיהן חייבי הדיווח ידווחו למכס באמצעות טופס דיווח, שיועבר למאגר שבמשרד המשפטים.
חובת הדיווח
החוק מחייב כל אדם הנכס לישראל או היוצא ממנה עם כספים (לעניין זה "כספים": מזומנים, המחאות בנקאיות והמחאות נוסעים), לדווח עליהם בעת הכניסה לישראל או היציאה ממנה אם שווי כל אחד מהם או שוויים יחד הוא בסכום 90,000 ש"ח או יותר (אם האדם נכנס לראשונה למדינת ישראל על-פי אשרת עולה לפי חוק השבות התש"י 1950, חייב לדווח אם שווי כל אחד מהם או שוויים יחד הוא בסכום 1,125,000 ש"ח או יותר).
הפרת חובת הדיווח
החוק קובע כי המפר את חובת הדיווח דינו מאסר שישה חודשים או קנס בשיעור האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, או פי עשרה מהסכום שלא דווח עליו, הכל לפי הסכום הגבוה יותר. כמו-כן החוק הסמיך שוטרים ופקידי מכס לתפוס את הכספים העולים על הסכום הפטור מדיווח, וכן הסמיך את מנהל המכס להקים ועדה להטלת עיצום כספי בשל הפרה כאמור.
אופן הדיווח
1. הדיווח יבוצע בטופס מכס 84 "דיווח בדבר כניסה ויציאה של כספים".
את הטופס ניתן לקבל בכל אחד מבתי המכס, ביחידות המכס שבמעברי הגבול, וכן יישלחו הטפסים באמצעות הדואר או הפקס לכל דורש שיפנה למוקד הארצי בטלפון : 02-6511911.
כמו כן ניתן להוריד את הטופס מאתר זה.
2. כאשר הכסף מוכנס/מוצא כמטען-נלווה:
ביציאה מישראל - על הנוסע למלא את טופס הדיווח ולהגישו לפקיד המכס באולם היוצאים.
ביציאות בהן אין עמדת מכס - על הנוסע למלא את הטופס ולהגישו לפקיד המכס הנמצא בעמדת הכניסה לישראל.
בכניסות לישראל, שבהן נהוגה השיטה הדו-מסלולית "אדום ירוק" - על הנוסע לפנות לפקיד המכס במסלול האדום, למלא ולהגיש את טופס הדיווח. בכניסות אחרות - על הנוסע למלא את הטופס ולהגישו לפקיד המכס במקום.
במקומות הבאים, יוגש הטופס לפקיד ביקורת הגבולות: שדה התעופה שדה-דב, המרינה באשקלון, המרינה בהרצלייה, והמרינה בת"א.
3. כאשר הכסף מוכנס/מוצא בדואר או בכל דרך אחרת של משלוח:
הטופס יוגש לפקיד המכס העובד במקום הקבלה/השיגור של המשלוח/הדואר. כאשר אין פקיד מכס במקום, הטופס ימולא ויישלח בדואר רשום (עם אישור מסירה), למוקד הארצי להלבנת הון של המכס כלהלן:
בעת הוצאת הכספים מישראל - הטופס יישלח לפני מועד הוצאת הכספים מרשות השולח.
בעת הכנסת הכספים לישראל - הטופס יישלח תוך 72 שעות, משעת קבלת המשלוח.
המידע לקוח מפרסומי רשות המיסים בישראל
|