שיעור מס' 15
ירידת ערך נכסים
התקנים הקיימים בנושא:
36 IAS(אשר החליף את הפרק שדן בנושא ב- 16 IAS).
121 FASועדכונו ב- 144 FAS
הפרקטיקה בישראל מושפעת מהוראות 16 IAS– כיום קיימת הצעה לתקן 15
כמו כן אימוץ הגישה בא לידי ביטוי ב-
· גל"ד 44
· גל"ד 68
· גל"ד 57
ביוני 98 פורסם תקן בינלאומי 36 בדבר ירידת ערך נכסים. התקן מפרט את הנהלים לבחינת קיומה של ירידת ערך ואת דרישות המדידה והגילוי במקרים אלו.
הגדרות
"סכום בר ההשבה" – הסכום הגבוה מבין:
1. מחיר מכירה נטו.
2. ערך השימוש בנכס.
"עלויות מכירה" – עלויות המיוחסות באופן ישיר למכירת הנכס, למעט מימון ומסים.
"יחידת תזרים עצמאית" – הקבוצה הקטנה ביותר של נכסים מזוהים אשר מייצרת תזרים מזומנים בלתי תלוי בתזרים של נכסים אחרים.
הטיפול החשבונאי
בכל תאריך חתך יש לבחון האם ישנם סימנים, המעידים על קיומה של ירידת ערך (יש לבדוק רק אם קיימים סימנים ולא ירידת ערך).
בין הסימנים האמורים, צריך לתת את הדעת לפחות לאירועים הבאים:
1. במהלך התקופה חלה ירידה בשווי השוק של הנכס.
2. במהלך התקופה חלה התיישנות של הנכס, מעבר למצופה.
3. קיימות ראיות המעידות שתפוקת הנכס פחותה מזו שציפו לה.
4. שיעורי הריבית או שיעורי התשואה השתנו במהלך התקופה.
5. שווי השוק של החברה נמוך מההון העצמי (מחיר המניה מוכפל במס' המניות).
6. קיימות תוכניות להפסקת פעילות או ארגון מחדש בקשר לנכס הספציפי.
[אין מדובר ברשימה סגורה ויש לבחון כל דבר נוסף שמעיד על ירידת ערך]
ערכו של נכס נפגם כאשר הסכום בר ההשבה שלו נמוך מערכו הפנקסני. במקרה זה יש לבצע הפרשה לירידת ערך של הנכס, ולהתאים את ההפחתה התקופתית לעלות החדשה.
סכום בר השבה
מחיר המכירה נטו–
1. המחיר אשר נקבע בהסכם מכירה מחייב בין קונה מרצון למוכר מרצון, ובניכוי עלויות המכירה.
2. בהיעדר הסכם מכירה מחייב, יש לחפש מחיר שוק לנכס, ממנו ייגזר מחיר המכירה.
3. אם אין שוק פעיל לנכס, על ההנהלה לאמוד באופן מהימן את הסכום שהיה מתקבל עבור הנכס, אילו היה עומד למכירה (בתנאים רגילים).
ערך השימוש בנכס–
על מנת לקבוע את ערך השימוש בנכס, על ההנהלה לאמוד את תזרימי המזומנים הצפויים מהנכס וכן, את שיעור ההיוון הרלוונטי כדי לקבל את הערך הנוכחי של זרמי המזומנים (ערך השימוש בנכס).
תזרימי המזומנים יתבססו על תחזיות ותוכניות של ההנהלה לתקופה של עד 5 שנים. מעבר ל- 5 שנים, יש לחשב את תזרים המזומנים לפי שיעור צמיחה הולך וקטן (אלא אם כן יכולה ההנהלה להוכיח שיעור צמיחה קבוע או עולה).
במסגרת התחזיות לזרמי המזומנים, הצפויים מהנכס, יש לכלול זרמי מזומנים, שינבעו מהשימוש הרגיל של הנכס, בניכוי זרמי מזומנים, הדרושים להפעלת הנכס ובתוספת של זרמי מזומנים הצפויים להתקבל (אם בכלל) ממכירת הנכס בתום השימוש בו.
אומדן תזרימי המזומנים צריך להתייחס למצבו הנוכחי של הנכס. לפיכך, אין לכלול זרמי מזומנים אשר ינבעו כתוצאה משינוי מבני עתידי, שהחברה טרם התחייבה עליו, או הוצאות הוניות עתידיות אשר ישפרו את הביצועים המקוריים של הנכס.
אין לכלולתזרימי מזומנים מפעילויות של מימון ומסים (בדיקת הערך הנוכחי נעשית לפי זרמי המזומנים התפעוליים).
שיעור הריביתאשר ישמש להיוון יחושב לפני מס והוא צריך לשקף את הערכות השוק ביחס לסיכונים המיוחסים לנכס/לחברה.
רצוי ששיעור ההיוון ייקבע ע"פ השיעור הגלום בעסקאות בנכסים דומים או ע"פ ממוצע משוקלל של מחיר ההון של חברה נסחרת בעלת נכס דומה. כנקודת מוצא באומדן שיעור ההיוון, יש להתחשב בכל אחד משיעורי הריבית הבאים:
1. ממוצע משוקלל של מחיר ההון של החברה.
2. שיעור הריבית שמשלמת החברה על ההלוואות שלה.
3. שיעור הריבית במשק (ריבית חסרת סיכון – לפי ריבית על אג"ח ממשלתי).
חשוב לציין כי, סיכונים שנלקחו בחשבון באומדן זרמי המזומנים – יש להתעלם מהם בחישוב שיעור ההיוון.
יחידת תזרים מזומנים עצמאית – לעיתים, אין זה אפשרי או לא נכון לאמוד את הסכום בר ההשבה של נכס בודד. במקרה כזה, בדיקת ירידת הערך תבוצע ברמה של יחידות תזרים עצמאיות (מגזר או חלק ממגזר).
בביצוע בדיקה לירידת ערך של יחידה עצמאית יש לייחס ליחידה נכסים כלליים, המזוהים עימה (מוניטין למשל).
הפסד מירידת ערך של יחידת תזרים עצמאית ייוחס ראשית למוניטין והיתרה תיוחס ליתר הנכסים, באופן פרופורציונלי.
למרות האמור לעיל, נכס בתוך היחידה לא יופחת מתחת לסכום בר ההשבה שלו. יתרת ההפסד שנובעת מתנאי זה תיוחס שוב באופן פרופורציונלי בין יתר הנכסים.
דוגמא:
ערך פנקסני הפחתה
200 50
300 75
400 100 50
500 125
600 150
2,000 500
500 500 מוניטין
2,500 1,000
נניח שהסכום בר ההשבה הוא 1,500 =">" יש לבצע הפרשה לירידת ערך של 1,000.
ראשית נפחית את המוניטין בסך 500 ואת יתרת ה- 500 נפחית באופן פרופורציונלי משאר הנכסים.
נניח לצורך העניין שסכום בר ההשבה של הנכס בעל הערך הפנקסני 400 הוא – 350. חלה מגבלה שלא ניתן להפחיתו ב- 100 אלא רק ב- 50. את ה-50 הנותרים נפחית משאר הנכסים באופן פרופורציונלי.
ירידת ערך המוניטיןתיבדק בשני שלבים (התקן מגדיר זאת כמבחן "מלמטה-למעלה" ומבחן "מלמעלה-למטה").
המבחן הראשון קובע כי יש לייחס את המוניטין ליחידת התזרים הקטנה ביותר האפשרית, ואז לבצע ביחידה זו את מבחן ירידת הערך.
כאשר לא ניתן לייחס את המוניטין ליחידת תזרים מזומנים אחת, יש לחפש את הקבוצה הקטנה ביותר של יחידות תזרים אליה ניתן יהיה לייחס את המוניטין.
ביטול הפרשה בתקופות עוקבות
הפרשה לירידת ערך, שבוצעה בשנים קודמות, תבוטל אם בתקופות מאוחרות יותר חלה עליית ערך. יש להדגיש, כי עליית הערך צריכה להביא את הנכס לערך הפנקסני שהיה מתקבל אילולא בוצעה ההפרשה.
דוגמא:
נכס 10,000 פחת 10%
לאחר שלוש שנים הנכס עומד על 7,000.
חלה ירידת ערך של 2,100 ולכן הנכס הועמד על 4,900.
בשנה החמישית הנכס יעמוד על 3,500 = 5/7 * 4,900
עתה סכום בר ההשבה של הנכס הוא 8,000. אילו לא היינו מבצעים הפחתה בגין ירידת הערך אזי הנכס היה צריך לעמוד על 5,000 = 5/10 * 10,000
לפיכך, ניתן להעלות את יתרת הנכס מקסימום ל- 5,000 (עלייה מ- 3,500 ל- 5,000).
ביטול הפרשה לירידת ערך של מוניטין– לא יבוצע, אלא אם ירידת הערך עומדת בשני הקריטריונים הבאים:
1. ההפסד מירידת הערך, אשר נוצר בעבר, נובע מאירוע ספציפי וחריג.
2. התרחש אירוע חיצוני, אשר ביטל את השפעת האירוע כאמור לעיל.
חשוב לציין, שהצעה לתקן 15 אינה מאמצת את החריג לכלל זה.
הערה: במקרים רבים של בדיקה של הפסד מירידת ערך, יכול להתברר כי יש לשנות את אומדן אורך החיים הכלכלי של הנכס, או את שיטת ההפחתה, ללא קשר אם הייתה ירידת ערך או שלא הייתה.
144 FASירידת ערך וגריעה של נכסים לז"א
144 FASפורסם באוקטובר 2001. מדובר בתקן שאינו חדשני וברובו מהווה אימוץ של 121 FAS, אשר דן באותו נושא.
החידושים בתקן:
1. התקן מוציא מתחולתו את הטיפול במוניטין ונכסים בלתי מוחשיים, אשר טופלו בנפרד ב- 142 FAS.
2. הפרדה בין נכס המיועד למכירה לבין נכס המיועד לגריעה.
3. התקן פותר את ההתנגשות, שהייתה בין 121 FASלבין 30 APB, בכל הנוגע לגריעת נכסים.
נכסים לזמן ארוך בשימוש החברה
התקן מאמץ את כללי 121 FAS, כלומר יש להכיר בהפסד מירידת ערך רק כאשר ערך הנכס אינו בר השבה, מבחינת תזרים המזומנים הלא-מהוון (הכוונה לסכום תזרימי המזומנים בלבד בכדי שלא לקחת בחשבון סיכונים תפעוליים – מבחן הטריגר). במקרה זה ההפסד מירידת הערך יהיה ההפרש בין הערך בספרים לשווי הנאות שלו.
הכוונה היא שהמבחן לירידת הערך הוא ההשוואה בין סיכום תזרימי המזומנים לערך הפנקסני. רק אם התוצאה היא שהערך הפנקסני נמוך יותר, אזי יש לבצע ירידת ערך בגובה ההפרש שבין הערך הפנקסני לשווי השוק.
כמובן שגם לפי התקן האמריקאי, עקב חוסר המעשיות, יש לבצע מבחני ירידת ערך רק כאשר חלו אירועים או השתנו נסיבות המעידים כי הערך הפנקסני אינו בר השבה.
[האמריקאים שמרניים יותר בקשר לירידת ערך נכסים משום שמבחינתם לא מעלים את הערך חזרה]
נכסים לזמן ארוך העומדים לגריעה ולא למכירה
[גריעה – חלוקה לבעלים, החלפת נכסים, נטישה של נכס, פיצול וכו']
במקרה של כוונה לגרוע נכס, יש להמשיך ולטפל בנכס כמוחזק לשימוש עד לגריעתו בפועל. הגריעה מתייחסת לקבוצת נכסים, אשר מהווים מגזר או רכיב של מגזר. הגריעה תטופל כפעילות מופסקת.
נכסים לזמן ארוך העומדים למכירה
נכס לזמן ארוך העומד למכירה יסווג ככזה בספרי החברה, ומאותו הרגע תופסק הפחתתו התקופתית, והוא יימדד לפי הנמוך מבין שוויו ההוגן לערכו הפנקסני (בדומה למלאי).
שאלה 8 (מהדף)
נדרש 1 – תקן בינלאומי 36
ערך פנקסני 45
מחיר מכירה נטו 34.5 = 0.5 – 35
ערך שימוש =">" ע.נ. של
זרמי המזומנים 36.5
הנחה: שיעור הריבית שניתן 7% הוא שיעור ההיוון לאחר מס. לפיכך, שיעור ההיוון האפקטיבי הוא 10% = (30% - 1) / 7%
ניתן לראות שהסכום בר ההשבה הוא 36.5 (הגבוה מבין השניים) ולכן ההפרשה לירידת ערך תהיה
8.5 = 36.5 – 45
נדרש 2 – תקן אמריקאי 144
תקבולים צפויים 48
ערך פנקסני 45
ניתן לראות שלפי המבחן הנ"ל אין ירידת ערך.
נניח שבמקום 48 סכום התזרימים היה 40 –
ירידת הערך שהיינו מודדים היא:
10.5 = 34.5 – 45