על זכויות עובדים בעת מחלה

כמידי שנה, הגעתו של החורף מביאה איתה וירוסים, שפעות ומחלות שונות, ועובדים רבים נאלצים להיעדר בשל מחלתם או בשל מחלת בן משפחתם.

מאמר זה מרכז את עיקר זכויות העובדים בהיעדרות בשל מחלה.

מחלה מהי

על פי סעיף 1 לחוק דמי מחלה, תשל"ו-1976 (להלן: "חוק דמי מחלה" או "החוק"), מחלה מוגדרת כ"אי כשרו הזמני או הקבוע של העובד לבצע עבודתו, הנובע, על פי ממצאים רפואיים, ממצב בריאות לקוי".

צבירת ימי מחלה

על פי סעיף 4 לחוק דמי מחלה עובד צובר תקופת זכאות לדמי מחלה של יום וחצי לכל חודש עבודה מלא ולא יותר מ- 90 יום, בניכוי התקופה בעדה קיבל דמי מחלה.

בחודש עבודה חלקי בו העובד עבד רק חלק מימי העבודה יצבור העובד ימי מחלה יחסיים. על פי החוק, יש לחלק את מספר ימי העבודה בפועל של העובד בחודש ב-25, ולהכפיל ב-1.5.

יודגש, כי עובד יהיה זכאי לתשלום דמי מחלה כל עוד עומדים לזכותו ימי מחלה.

תקופת המחלה המזכה בתשלום

עובד במשכורת (עובד חודשי) - על פי סעיף 2 לחוק, תהא תקופת המחלה של עובד במשכורת כל ימי מחלתו, לרבות ימי מנוחה שבועית וחגים.

עובד בשכר (עובד שעתי או יומי) - על פי סעיף 2 לחוק, תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים.

עובד בשכר שמשרתו אינה קבועה (אינו עובד שעות או ימים קבועים) - על פי סעיף 2 לחוק, יש לחלק ב- 75 את מספר ימי העבודה של העובד בשלושת החודשים הרצופים, המלאים ביותר שב- 12 החודשים אשר קדמו למחלתו, ולהכפיל בתקופת המחלה שלו, שבגינה הומצא אישור רפואי ללא ימי מנוחה שבועית וחגים.

קיזוז יום המחלה הראשון מצבירת ימי המחלה

מכיוון שיום המחלה הראשון אינו מזכה בתשלום על פי חוק דמי מחלה, נשאלת השאלה האם יש לנכותו מצבירת ימי המחלה של העובד?

לאור האמור בסעיף 4 לחוק, תיתכן פרשנות, לפיה מכיוון שעפ"י חוק דמי מחלה אין חובת תשלום בעבור יום המחלה הראשון - אין לנכותו מצבירת ימי המחלה של העובד. עם זאת, תיתכן פרשנות שונה, לפיה יש לנכות את יום המחלה הראשון מצבירת ימי המחלה של העובד. פרשנות זו מסתמכת על כוונת המחוקק למנוע מן העובד ניצול לרעה של זכאותו לימי מחלה .

גובה התשלום בגין דמי מחלה

עבור יום ההיעדרות הראשון לא יקבל העובד תשלום. עבור הימים השני והשלישי, דמי המחלה יהיו בשיעור 37.5% משכר יום רגיל. מיום המחלה הרביעי ואילך ישולם לעובד תשלום מלוא דמי מחלה, בשיעור 75% משכר יום רגיל.

יצוין, כי לעניין עובד שמועסק שבוע עבודה לא מלא, נקבע בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, כי מניין ימי המחלה והתשלום בעדם נעשים, לפי תקופת המחלה המצוינת באישור הרפואי, ללא קשר לימי העבודה של העובד.

כמו כן, אין איסור לשלם דמי מחלה לעובד בעבור היום הראשון למחלה. עם זאת, נקבע בפסיקה, כי שינוי צורת התשלום מתשלום שכר מלא מהיום הראשון למחלה לתשלום על פי חוק מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה המאפשר לעובד להתפטר בדין פיטורים.

רכיבי השכר לעניין דמי מחלה

על פי סעיף 6 לחוק, רכיבי השכר, שיובאו בחשבון השכר המשמש בסיס לחישוב דמי מחלה הנם: שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר או פיצוי בעד התייקרות, תוספת משפחה, תוספת מחלקתית או מקצועית.

כאשר מדובר בעובד ששכרו משולם לפי שכר בסיס ועמלות מכירה אישיות, שיעור דמי המחלה ייגזר משכר הבסיס בתוספת עמלות המכירה. יצוין, כי אופן חישוב עמלות המכירה לצורך חישוב דמי מחלה אינו מצוין מפורשות בחוק, אולם ניתן לראות בעמלות המכירה כתשלום לפי תוצרת, שבהתאם לסעיף 5(ב) לחוק, יש לחשב ממוצע ליום של עמלות המכירה בשלושת החודשים שקדמו למחלת העובד.

חובת הפקדה לגמל בגין דמי מחלה

על פי סעיף 7 לחוק דמי מחלה, דין דמי מחלה המשתלמים על ידי המעביד כדין שכר עבודה. לפיכך, חלה על המעביד חובה להפקיד לגמל בגין דמי מחלה המשולמים על ידו.

החובה להמציא אישור רפואי ומועד תשלום דמי המחלה

תקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל"ז-1976 (להלן: "התקנות") קובעות, כי חלה חובה על המעביד לשלם לעובדו דמי מחלה במועד שהיה משלם לו שכר עבודה אילו עבד, ובלבד שתעודת המחלה הוגשה לו לפחות שבעה ימים לפני המועד האמור.

נקבע, כי אם לא הוגשה תעודת המחלה שבעה ימים לפני המועד האמור, ישולמו דמי המחלה במועד הקרוב לתשלום שכר העבודה שלאחר הגשת תעודת המחלה.

על עובד הפונה למעביד לקבלת דמי מחלה בעד ימי העדרו עקב מחלה, להמציא תעודת מחלה מאת רופא חתומה בידו, שבה מצוינים הפרטים הבאים: שם החולה ומספר זהותו; אבחון המחלה; התקופה שבה לא היה העובד מסוגל לעבודה עקב מחלה; ואם עדיין אינו מסוגל לחזור לעבודה, התקופה המשוערת שבה לא היה מסוגל לעבודה; שם הרופא ומענו; תאריך הוצאת התעודה.

בהתאם ל תקנות, תעודת המחלה, לגבי עובד החבר בקופת חולים, תהיה מאת קופת חולים או מאושרת מטעמה. אולם, אם מדובר בתעודת מחלה שלא מאת קופת חולים והתעורר ספק אצל המעביד לגבי תוכנה רשאי הוא להעמיד את העובד לבדיקה רפואית ועל העובד להיענות להזמנת המעביד ולהיבדק.

שלילת הזכאות לדמי מחלה

עובד המקבל תשלום מכוח חוק אחר

סעיף 11 לחוק דמי מחלה קובע, כי עובד הזכאי לתשלום מכוח חוק אחר, בעד תקופת אי כושר לעבוד מטעמי בריאות, אינו זכאי לדמי מחלה, ביחס לתקופה שבעדה הוא זכאי לתשלום מכוח החוק האחר. עם זאת, לא תישלל זכאות עובד לדמי מחלה, כאשר הוא מקבל תשלום בעד נכות, גמלה במסגרת ביטוח תאונות אישיות או פיצויים לפי פקודת הנזיקין.

עובד המקבל שכר ממקום עבודה אחר

סעיף 10 לחוק דמי מחלה קובע, כי עובד שעבד תמורת תשלום בתקופת מחלתו לא יהיה זכאי לדמי מחלה עקב אותה מחלה, ואם כבר שולמו, רשאי המעביד לתבוע החזרתם או לנכותם מכל סכום שהם חבים לעובד.

הגבלת פיטורי עובד הנעדר בשל מחלה

בהתאם לסעיף 4א לחוק דמי מחלה חל איסור על מעביד לפטר עובד, שנעדר מעבודתו עקב מחלה כל עוד העובד זכאי לנצל את התקופה הצבורה לו ל דמי מחלה , וזאת עד לתקופת הזכאות המקסימאלית כמשמעותה בסעיף 4 לחוק.

הכלל האמור, לא יחול כאשר מקום העבודה של העובד פסק מלפעול או אם המעביד פשט את הרגל ואם הוא תאגיד, ניתן בעניינו צו פירוק. כמו כן, הכלל לא יחול במצבים שבהם המעביד הודיע על כוונתו לפטר את העובד, בהודעה מוקדמת כמשמעותה בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, בטרם נעדר העובד מעבודתו עקב מחלתו.

היעדרות בשל מחלת בן משפחה

מחלת ילד

סעיף 1 לחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), תשנ"ג-1993 (להלן: "חוק דמי מחלת ילד") קובע, כי עובד זכאי לזקוף עד 8 ימי היעדרות בשנה, בשל מחלת ילד, שטרם מלאו לו 16 שנים, על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו, ובלבד שבן זוגו עובד ולא נעדר מעבודתו בשל מחלת הילד.

עובד, שהילד נמצא בהחזקתו הבלעדית, או שהוא הורה יחיד, זכאי לזקוף, בשל מחלת ילדו, על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו, 16 ימי היעדרות בשנה.

היעדרות בשל מחלה ממארת של ילד

סעיף 1א לחוק דמי מחלת ילד קובע, כי עובד, שעמו ילד שלא מלאו לו 18 שנה, ועבד שנה לפחות אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה, זכאי לזקוף עד 90 ימי היעדרות בשנה, בשל המחלה הממארת של ילדו, על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו או על חשבון ימי החופשה המגיעים לו, לפי בחירת העובד.

אם בן הזוג של העובד לא נעדר מעבודתו מכוח זכאותו כאמור או שהעובד הוא הורה יחיד, או שהילד נמצא בהחזקתו הבלעדית, זכאי העובד לזקוף עד 110 ימי היעדרות בשנה, בשל המחלה הממארת של ילדו, כאמור.

יצוין, כי בחישוב מספר ימי ההיעדרות לפי סעיף 1א לחוק דמי מחלת ילד, יבואו בחשבון ימי ההיעדרות, שזקף העובד לפי סעיף 1 לחוק זה.

היעדרות לצורך מתן סיוע אישי שאדם עם מוגבלות נזקק לו

על פי סעיף 1ב לחוק דמי מחלת ילד, עובד, שהוא הורה לאדם עם מוגבלות, שעבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה שנה לפחות, יהיה זכאי לזקוף עד 15 ימי היעדרות בשנה, על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו או על חשבון ימי החופשה המגיעים לו, לפי בחירת העובד, לצורך מתן סיוע אישי לאדם עם המוגבלות. כאשר בן הזוג עובד ולא נעדר מעבודתו מכוח זכאות זו, או שהעובד הוא הורה יחיד, או שהאדם עם מוגבלות נמצא בחזקתו הבלעדית, העובד זכאי לזקוף עד 15 ימי היעדרות נוספים בשנה, בשל ההשגחה או הליווי המיוחדים של האדם עם המוגבלות, כאמור.

יצוין, כי ב חישוב מספר ימי ההיעדרות לפי סעיף 1ב לחוק דמי מחלת ילד, יבואו בחשבון ימי ההיעדרות, שזקף העובד לפי סעיף 1 או 1א לחוק זה, בקשר עם מחלת ילדו שהוא אדם עם מוגבלות.

הוראות אלה יחולו, בשינויים המחויבים, לגבי עובד שהוא אפוטרופוס של אדם עם מוגבלות, ובלבד שאין אדם אחר המטפל באדם עם המוגבלות, ואין אפוטרופוס אחר, שניצל את זכותו להיעדר כאמור.

משפחת אומנה

הוראות סעיפים 1-1ב לחוק דמי מחלת ילד, המפורטות לעיל, יחולו, בשינויים המחויבים, גם על עובד, שהוא הורה לילד במשפחת אומנה, אשר הורהו הטבעי או הורהו המאמץ של הילד, לא ניצלו את זכאותם להיעדרות, כאמור.

לעניין זה, "משפחת אומנה" - משפחה שאושרה בידי מי, ששר הרווחה והשירותים החברתיים הסמיכו לכך.

היעדרות בשל מחלת בן זוג

סעיף 1 לחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת בן זוג), תשנ"ח-1998 קובע, כי עובד זכאי לזקוף עד 6 ימי היעדרות בשנה, בשל מחלת בן זוגו, על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו.

יראו את בן הזוג כחולה, אם הפך להיות תלוי לחלוטין בעזרת הזולת, בביצוע פעולות יום-יום כהגדרתם בסעיף 223 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

בהתאם לתקנות דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת בן זוג), תשנ"ט-1999, "פעולות יום-יום" מוגדרות כ-"לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית".

היעדרות בשל מחלה ממארת של בן זוג

עובד המועסק אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה שנה אחת לפחות, ושבן זוגו חלה במחלה ממארת יהא זכאי לזקוף עד 60 ימי היעדרות בשנה על חשבון ימי המחלה שנצברו לו, או על חשבון ימי החופשה המגיעים לו, לפי בחירתו.

היעדרות בשל מחלת הורה

סעיף 1 לחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה), התשנ"ד-1993 קובע, כי עובד, שלו או לבן זוגו הורה, שמלאו לו 65 שנים, זכאי לזקוף עד ששה ימי היעדרות בשנה, בשל מחלת ההורה, על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו, ובלבד, שבן זוגו הינו עובד ושלא נעדר מעבודתו מכוח זכאותו לפי חוק זה. בנוסף, הזכאות לדמי מחלה מותנית בכך, שההורה תלוי לחלוטין בעזרת הזולת לביצוע פעולות יום-יום (לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית).

עם זאת, על פי תקנות דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה), התשנ"ד-1994, עובד, שהורהו נמצא במוסד סיעודי כמשמעותו בסעיף 223 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, אינו זכאי לזקוף על חשבון המחלה הצבורה שלו, היעדרות לשם טיפול בהורה כאמור.

* הכותבת – מומחית לדיני עבודה. מנהלת המחלקה המשפטית "כל עובד" מבית "חשבים"- מרכז המידע לדיני עבודה ושכר.

התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן.