ערעור מס ערך מוסף על החלטות מנהליות

פעמים רבות, ואף רבות מדי, נישומים/עוסקים מוצאים עצמם בפני החלטות מינהלתיות אשר לכאורה הינן פרוצדורליות ובשל כך לא ברור מה דרך התקיפה של החלטות אלו של פקיד השומה ו/או מנהל מע"מ במבחן שיפוטי.

כך למשל נישומים רבים נתקלים בסירובו של פקיד השומה ליתן פטור מניכוי מס במקור במיוחד שמדובר בעסק חדש כאשר, לא קיימת הצדקה עסקית לכך שכן, העסק במהלך שנת פעילותו הראשונה צפוי להפסדים.

זאת ועוד, לא אחת כאשר נישום מבקש פטור מניכוי מס במקור מתשלומים לתושב חוץ בהתאם לסעיף 170 לפקודת מס הכנסה, מערים פקיד השומה קשיים רבים עד לקבלת הפטור המיוחל, אם בכלל. אם לא די בכך, קבלת האישור מפקיד השומה עלולה להארך זמן לא מבוטל וכרוכה בטרחה בירוקרטית רבה. לא אחת, תושב ישראל המעוניין לקבל שירותים באופן מיידי מתושב זר נאלץ לשאת בחבויות המס בשל סירובו של פקיד השומה ליתן לו פטור מניכוי מס במקור או בשל הימשכות הטיפול בנושא זה.

החלטות מסוג דא אינן נחלתו הבלעדית של פקיד השומה. באופן דומה גם מנהל מס ערך מוסף, מסרב לפתוח תיקים לעוסקים בשל חובות מס קודמים שלהם, מסרב להכיר בתשומות שנתבעו בשל חשדות לא מבוססים כדבעי לאי תקינות התביעה, מסרב להשיב לעוסק החזרי מע"מ וכיוצא באלו. המשותף לכל אלו הוא כילכאורה מדוברבהחלטות פרוצדורליות של רשות מנהלית אשר אינן מצדיקות את המשאבים הכרוכים בניהול הליכים משפטיים לבחינת שיקול הדעת שלה.

לאחרונה בע"מ 34136-05-10בוקובזה נ' מנהל מס ערך מוסף אשדוד (ניתן ביום 1.2.2011) בחן בית המשפט את שיקול הדעת של מנהל מס ערך מוסף בסרבו לפתוח תיק לעוסק אשר היו לו חובות בעבר למנהל מס ערך מוסף, כדלקמן:

1. מנהל מס ערך מוסף אשדוד (להלן – "הממונה") דחה את בקשת המערער (בוקובזה) לרושמו כעוסק בהתבסס על סעיף52 (ג) לחוק מס ערך מוסף התשל"ו – 1975. הממונה נימק החלטתו בעובדה כי המערער לא הגיש דוחות רבים לשנים 1993-1995 וכי סגר את התיק והותיר חובות רבים. כמו כן, הוסיף וטען הממונה כי במשך השנים 2008-2009 המערער היה פעיל ללא רישום במע"מ.

2. טענתו העיקרית של המערער הייתה כי הממונה חרג בהחלטתו מסמכותו שבסעיף 52 (ג) לחוק. שכן, סמכות של הממונה על פי אותו הסעיף ענינה בהימנעות מרישום כעוסק כאשר מתקיים יסוד סביר שיפעל בעסקו בפעולות בלתי חוקיות. ומאחר והמערער עתיד לעסוק בעבודות חשמל, הרי לא קיים קיים יסוד סביר לחשוש שמדובר בעיסוק "בלתי חוקי".

3. בית משפט קבע, קיבל את עמדת המערער כי סעיף 52(ג) הדן הסמכותו של המומנה לסירוב רישום אדם כעוסק מורשה יחול רק כאשר קיים יסוד סביר לחשוש שהמבקש יעסוק בעתיד בפעולה בלתי חוקית ולא בעבר. כמו כן, הוסיף בית המשפט את טעמיו:

· בסעיף 52(א) לחוק מע"מ נקבעה חובתו של "עוסק", דהיינו "מי שמוכר נכס או נותן שרות במהלך עסקיו", ברישום במע"מ. לצד חובה זו קמה למערער זכותו עפ"י סעיף 52 (ב) להירשם כעוסק במע"מ. "רשותו" זו של העוסק להירשם מהווה מצידו השני של המטבע את חובת הממונה לרושמו.

· חובה זו מתבקשת מלשון הסעיף וכן מתוך העובדה הפשוטה כי סירוב לרשום עוסק כמוהו כשלילת זכות היסוד שלו לחופש העיסוק.

· סמכויותיו של הממונה שלא לרשום עוסק מכוח העילות המפורטות בסעיפים 52 (ג) ו- 52 (ד) לחוק יש לפרשםבצמצמום הנדרש והמתבקש לענין הפעלת סמכות מנהלית שתוצאותיה פגיעה בזכות היסוד של חופש העיסוק.

· במקרה דנן, קובע בית המשפט, שיקוליו של המשיב בגינן סירב לרשום את המערער כעוסק היו מחדליו של המערער בניהול ספריו ודוחותיו למע"מ בשנים 1993-95– דהיינו למעלה מ- 15 שנים בטרם החלטת הסירוב.

· "אי החוקיות" בה עוסק הסעיף הינה אי החוקיות של העיסוק בו מתעתד מבקש הרישום לעסוק. אין ענינה בעיסוק שהוא חוקי ובחששו של הממונה שמא העוסק לא יעמוד בחובותיו כעוסק עפ"י חוק מע"מ במהלך הפעלת עסקו החוקי.

· סמכות המנהל שלא לרשום עוסק עפ"י סעיף 52 (ג) איננה מנוף או אמצעי מינהלי לאכיפת תשלום חובות עבר למע"מ.

4. סוף דבר, קבע בית המשפט כי פרשנותו של הממונהמוטעית כאמור לעיל ומנוגדת לפרשנות המילולית ההקשרית והתכליתית של הוראות סעיף 52 לחוק בכלל וסעיף 52 (ג) לחוק בפרט. לפיכך, החלטת הממונה נשוא ערעור מס ערך מוסף זה לפיה סירב לרשום את המערער כעוסק הינה החלטה שגויה, שלא בסמכות, והיא בטלה מעיקרה.

באותו סוגיה ממש כחודש וחצי טרם מתן פסק הדין בעניין בוקובזה נדרש בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"מ 31273-07-10, מיכאל הרמן נ' מנהל מע"מ ת"א 3 לבחון את החלטת מנהל מס ערך מוסף ת"א 3 (להלן : "הממונה") בסרבו גם הוא לרשום את המערער כ- "עוסק מורשה".

הממונה סבר כי מאחר והמערער לא הסביר איזה עסק ברצונו להקים, מי יהיו הלקוחות ואת אופי העסק אין לרשמו כ -"עוסק מורשה". זאת ועוד, הוסיף הממונה כי גם אם ימציא המערער הסברים נאותים לתחום עיסוקו יש לחייבו להמציא ערבויות בגובה סכום של כ-467,000 ש"ח טרם רישומו במע"מ. שכן בעבר המערער הורשע על פי סעיף 117ב לחוק.

גם כאן "ריכך" בית המשפט את החלטת הממונה באופן מהותי וקבע כי הטלת חובה להפקיד ערובה בגין סכום החוב אותו חייב המערער למשיב יש בה כדי למנוע באופן ברור וודאי את רישומו כעוסק וככל שהמערער יעמוד בדרישות הפירוט כלפי הממונה יהא בסיס להפעלת שיקול דעת מחדש.

מכל אלו עולה כי היחסים בין הנישום/העוסק לרשות המנהלית הנם יחסים יום יומיים ומהותיים לחיי העסק. ההחלטות המתקבלות על ידי הרשות חשובות ולכל החלטהתכלית משלה. כך למשל, הניכוי במקור מהווה אמצעי חשוב לגביית מס ומבטיח את תשלום המס בהווה ומונע התחמקות מפני תשלום המס בכלל. אך יחד עם זאת, אין לראות בהחלטות המניהלתיות אף אם הן פרוצדוראליות לכאורה כ –"ראה וקדש". החלטות אלו יש לבחנם תוך עקרונות המשפט המנהלי ובכלל זאת, שוויון, שקיפות, חובת הנמקה, הזדמנות הוגנת למתן טיעונים ונימוקים, שימוע, חופש העיסוק וכיוצ"ב.

נישומים/עוסקים אשר יעמדו על זכויותיהם, כפי שפעלו המערערים בשני פסקי הדין אשר הוזכרו לעיל, וככל שיש ממש בטענותיהם, סביר כי בית המשפט יעתר לתת להם את הסעד המבוקש.

אשר על כן, ככל שמדובר בהחלטה מהותית שאינה מקובלת עליכם, כגון לגבי: ניכוי מס במקור, פרה רולינג, פטור מהעברות כספים לחו"ל, אי הכרה בתשומות, עיכוב החזרי מס ומע"מ על ידי הרשות וכיוצ"ב, המלצתנו היא להעמידה למבחן שיפוטי באמצעות עתירה מנהלית לבית המשפט המוסמך.

מידע נוסף באתר מיסים ועסקים www.ralc.co.il