ההכנסות האמיתיות ישמשו בסיס לגמלת פגיעה בעבודה

הכנסת הנפגע מעבודה בפועל תהיה הבסיס לשיעור הגמלה שתשולם למבוטח העצמאי בעקבות תאונת עבודה. הלכה זו יפה גם כאשר מתקיימות הנסיבות לפי תקנה 11(ב). יש לקחת בחשבון את ההכנסה בפועל שאותה השתכר הנפגע טרם פגיעתו, כך קבע בית הדין הארצי לעבודה בעניין שמעון חדד (עב"ל 300/09 המוסד לביטוח לאומי נ' שמעון חדד מיום 23.1.2011) כפי שיפורט להלן :

1. שמעון חדד הינו עצמאי בתחום הביטוח והפיננסים. בשנת 2004 שילם חדד את מקדמות דמי הביטוח בהתאם לשומה שהגיש בשנת 2003 ועל פי הוראות תקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), תשמ"ד-1984 (להלן גם התקנות). במהלך שנת 2004 לא התקבלה במוסד כל פניה של המשיב לתיקון המקדמות.
2. ביום 23.1.05 נשלח למשיב פנקס מקדמות לשנת 2005 שהתבסס על הצהרתו משנת 2003. עוד קודם לכן, ביום 17.1.05, התקבלה במוסד בקשה מטעם המשיב לתיקון המקדמות, ובתגובה נאמר לו שניתן להגיש תיקון למקדמות רק מחודש אפריל 2005.
3. ביום 22.2.05 נפגע המשיב בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה ונקבעו לו בגינה אחוזי נכות זמנית וצמיתה. המוסד שילם למשיב את התגמולים בגין תאונת העבודה על פי השומה לשנת 2003, זאת על פי הוראות תקנה 11 לתקנות, שכותרתה "הכנסה שתיחשב כהכנסה לפי שומה סופית" ולשם הנוחות נביא להלן את לשונה:

"(א) אירעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תיחשב ההכנסה, לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, כהכנסה לפי שומה סופית, והוראות תקנות 4 ו-10 לא יחולו לגבי שנה זו...

(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), אם הפגיעה בעבודה אירעה בשני החדשים הראשונים של שנת מס פלונית, תיחשב כהכנסה לפי שומה סופית של ההכנסה לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות בשנת המס שקדמה לפגיעה..."

4. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלת תחולתה של תקנה 11 על המקרה. לפי טענת המוסד, תקנה 11 חלה ויש לחשב את התגמולים למשיב לפי השומה משנת 2003, משום שתאונת העבודה אירעה במהלך החודשיים הראשונים של שנת 2005, לפני הגשת השומה הסופית לשנת 2004. המערער טען מנגד, כי יש לחשב את התגמולים לפי הכנסותיו עובר לתאונה, ויש הצדקה לחרוג מהוראות תקנה 11 משום שהוא פנה למוסד לפני התאונה בבקשה להודיע על השינוי בהכנסותיו.
5. בית הדין עמד על תכליתה של תקנה 11 לתקנות במספר פסק דין (ראו עבל 100/07 קנואת ראיף נ' המוסד לביטוח לאומי). בעיקרו של דבר, תכליתה של התקנה הוא להבטיח כי שיעור הגמלה שתשולם למבוטח העצמאי ישקף את הכנסתו עובר לתאונת העבודה, ובמקביל לשמש בלם לניסיונות מרמה של מבוטחים אשר עלולים לנסות ולתקן לאחר התאונה את שיעור הכנסותיהם וכך לזכות בגמלאות גבוהות באופן שאינו משקף את הכנסותיהם האמיתיות עובר לתאונה.
6. בית המשפט מדגיש כי בהתאם לפסיקה, על אף לשונה הברורה של התקנה ניתן לסטות ממנה בשים לב לתכליתה כפי שפורט לעיל, ויש להעדיף מצב בו שיעור הגמלה ישקף את ההכנסה האמיתית עובר לתאונה על פני מצב בו הפעלת התקנה תביא לתוצאה אחרת.
7. אין בטענותיו של המוסד כל נימוק מדוע מתקיים במקרה זה חשש לפיו הכנסותיו של המשיב עליהן הצהיר בבקשה לתיקון המקדמות, אשר אין חולק כי הגיש לפני קרות התאונה, אינן בבחינת הכנסותיו האמיתיות עובר לתאונת העבודה. לפיכך, אין זה ממין המקרים בהם יש להיצמד לנוסח התקנות באופן דווקני, הערעור נדחה.
8. לדעתנו, בהתבסס על פסיקה קודמת בנושא, אף אם הנפגע לא היה מגיש בקשה להגדלת מקדמותיו אלא רק מוכיח כי הכנסותיו בפועל אכן עלו עובר למועד הפגיעה, היה זכאי לקבלת גמלת פגיעה בעבודה לפי הכנסתו הריאלית הנכונה בעת הפגיעה.