האם זמן נסיעה לעבודה נחשב כשעות עבודה

ג'ני, העובדת במשרד רו"ח בראשון לציון כרואת חשבון, התבקשה על ידי מעסיקה להתייצב לעבודה אצל לקוחות המשרד בבאר שבע ובאילת לצורך הכנת דו"חות מיוחדים (באופן חריג). ג'ני סבורה כי יש להחשיב לה את זמן הנסיעה למשרדי הלקוחות בדרום כשעות עבודה או כשעות נוספות. האם יש בסיס לטענתה?

תשובה

על פי סעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, שעת עבודה היא הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה.

בתב"ע מא/99-2 (סלאח יוסף אלג'מאל - אל וו בע"מ), נפסק כי בעת הנסיעה לעבודה אין העובד עומד לרשות העבודה ובהעדר הסכם בין הצדדים הקובע כי זמן הנסיעה ייחשב כשעות עבודה, אין העובד זכאי לגמול שעות נוספות בגין זמן הנסיעה.

בדב"ע מד/143-3 חיים קיסר - דהן בע"מ (פד"ע כרך ט"ז 269), נפסק כי כאשר זמן הנסיעה של העובד לעבודה וממנה התארך מידי יום מן הטעם, שהיה עליו לאסוף עובדים מבתיהם, ולצורך זה לסטות סטייה של ממש מן הדרך, וכן להחזירם לבתיהם, זכאי העובד בעבור כל יום בו הסיע את העובדים, לתשלום שכר עבודה בעבור שעה אחת נוספת במשך הזמן שבו התארכה נסיעתו מעבר לזמן הנסיעה הרגיל.

בע"ב 7445/00 דטל דיאנה נ. טסנת - בדיקות תוכנה בע"מ, נדון מקרה של עובדת חברת היי טק, שעבודתה היתה כרוכה בפעילות אצל הלקוחות להם נתנה החברה את שרותיה. לצורך הנסיעות ללקוחות, העובדת השתמשה ברכב החברה ו/או בתחבורה ציבורית ו/או ברכבה הפרטי. בית הדין האזורי בחיפה קבע (ביום 26.1.2003) כי במקרה זה אין מחלוקת שהעובדת ידעה מראש שעבודתה תתבצע למעשה במקומות עבודה שונים בהם נותנת הנתבעת שירותים, וכן כי אין מחלוקת שהוצע לעובדת פיצוי בכך שתעבוד שעה אחת פחות ביום (פיצוי שלא נוצל ע"י העובדת). נפסק, כי למרות שזמן הנסיעה היומי אכן היה ארוך מעבר לסביר, אין בסיס משפטי לתביעת התשלום בגינו (יצוין כי על פסק דין זה הוגש ערעור לבית הדין הארצי, אך בהקשר לסוגיה אחרת שנידונה בו – זכאותה של העובדת לפיצויי פיטורים).

לאור האמור לעיל, נראה כי לגבי עובד שנדרש להתייצב שלא במקום עבודתו הרגיל, כי אם במקום מרוחק יותר ממקום העבודה הרגיל, ניתן לראות את ההפרש בין זמן הנסיעה הרגיל של העובד לעבודה, לבין זמן הנסיעה למקום המרוחק - כזמן שהעובד עומד לרשות העבודה ולפיכך כשעת עבודה החייבת בתשלום שכר עבודה. זאת, בהתחשב בעובדה כי לא מדובר מלכתחילה בעבודה שביצועה כרוך בנסיעות ללקוחות.

**** המאמר באדיבות עו"ד הילה פורת, מנהלת ובעלת משרד עורכי דין הילה פורת ושות' המתמחה במתן שירותים משפטיים מגוונים למעסיקים בתחום דיני העבודה, מנהלת הפורטל "עולם העבודה" ומחברת הספרים : " דיני עבודה – המדריך המלא" ו-"חוזים והסכמים בדיני עבודה".

לאתר האינטרנט של עו"ד הילה פורת: http://www.hilaporat.co.il

הערת המערכת: המסקנה האמורה למטה, ניתנת ליישום יפה בדיני המס לגבי ההכרה למס בהוצאות "נסיעות לעבודה וחזרה". ככל שהנסיעות לעבודה וחזרה הן ישירות מבית העובד למקום העבודה וחזרה הרי הן לא יהוו הוצאות מוכרות למעביד ויש לחייבן במס בידי העובד. אולם, ככל שנסיעות אלו היו כרוכות בנסיעות מיוחדות וסטיות לטובת עבודת המעביד במקום עבודתו, אפשר, לשיטתנו, להכיר בחלק זה כהוצאות מוכרות למס ולא לחייב בגינם את העובד במס.

מסקנה זו נכונה במיוחד לגבי הוצאות נסיעות של העובד ואף ברכבו בפרטי במהלך יום העבודה לטובת המעביד כ- "נסיעות בתפקיד". חיסכון זה מתבטא לא רק בחיסכון מס ההכנסה אלא גם בחיסכון דמי הביטוח הלאומי ומס בריאות לעובד ולמעביד על חלקו.

עו"ד ורו"ח רמי אריה