דין הפיצוי כדין הפרצה - פירותי או הוני

דין הפיצוי כדין הפרצה - פירותי או הוני

רמי אריה, עו"ד רו"ח

בע"מ 1359-08 תופאפ תעשיות בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, קבע ביהמ"ש המחוזי בתל אביב-יפו, כי משנוצרת יתרה מסכום תקבול שהוא פירותי, אופיה הפירותי לא משתנה אך ורק משום שהיא בבחינת יתרה העולה על סכום הנזק. יתרה שהיא פיצוי עודף בגין דמי שכירות ששולמו, לא תוכל להיות הונית, שכן, דמי השכירות הם הוצאה שבפירות והשיפוי בגינם נותר במישור הפירותי. כדלקמן:

1. המערערת הפעילה בבאר טוביה מפעל לייצור מוצרי תפוחי אדמה ומוצרי מזון קפואים. ביום 3.12.2004 פרצה שריפה במפעל ומרבית המבנים, הציוד והמלאי ניזוקו באופן מלא או חלקי.

2. בתחילת שנת 2005 קיבלה המערערת מחברת הביטוח פיצוי בסך 82,300,000 ₪ בגין נזק למכונות, ציוד, מבנים, מלאי, התחייבות כלפי ספקים ולקוחות, פינוי הריסות ושירותים הנדסיים, הוצאות שונות ואובדן רווחים. מתוך הסכום האמור ייחסה המערערת סך של כ – 59,000,000 ₪ לשנת המס 2004 וכ – 23,300,000 ₪ לשנת המס 2005.

3. בשנת המס 2004 דיווחה המערערת על הכנסה שאינה חייבת במס המורכבת מפיצוי בסך 49,500,000 ₪ על נזק לרכוש קבוע ופיצוי בסך 1,600,000 ₪ על על נזק לתשתיות אחרות.

4. עיקר עניינו של הערעור שבפני נוגע לשאלת סיווג הפיצוי שקיבלה המערערת מחברת הביטוח, בפסיקה כבר נקבע לגבי סיווג הפיצוי, כי:

"...מקום שבו מקבל נישום פיצוי בגין פגיעה או ויתור על הכנסה כלשהי יסווג הפיצוי אצל המקבל על פי טיב הנזק אותו בא לפצות. ככל שהפיצוי נועד לכסות הפסד בגין הכנסה שוטפת, יחויב הפיצוי כהכנסה פירותית, ואילו ככל שבא לפצות אבדן נכס הוני, יסווג הפיצוי כהכנסה הונית (עקרון זה מוכר גם כעקרון "מילוי הפירצה") ראה ע"א 171/67 פקיד השומה למפעלים גדולים נ' הוצאת ספרים ש' ל' גורדון בע"מ, פ"ד כא (2) 186, 188 (1967); ע"א 371/70 קציר, חברה לעבודות קציר, חקלאות ופיתוח בע"מ נ' פקיד השומה תל אביב 1, פ"ד כה (1) 762 (1971); ע"א 30/73 רוט נ' פקיד השומה חיפה"

5. המערערת טענה כי "אין הפיצוי המשולם, שנועד להשיב את הניזוק למקום שבו היה טרם שארע הנזק, מהווה תמורה לה", דהיינו פיצוי בגין נזק אינו מהווה תמורה עבור מכירתו של הנכס שניזוק.

6. בהמ"ש קובע כי ברגיל אירוע מס מתרחש בעת מימוש. אם חלה התעשרות ישולם מס. אם ארע הפסד, קיטון בעושר, תטפל שיטת המס בכך בהתאם לכללים שפיתחה. מימוש מלאי אשר יש עמו רווח יביא להטלת מס פירותי. מימוש נכס הון אשר מביא עמו רווח, יביא להטלת מס המוטל על הון.

7. תשלום פיצוי בגין מלאי שנגנב או נהרס מאת מבטח, מהווה מימוש. כך גם תשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו לנכס הון, בין אם הנכס התכלה או רק נפגע, ברגיל הם בשל אירוע הבא בגדר "מימוש". מקום שהמימוש מצמיח ריווח (ובחינת הריווח תעשה על פי הקבוע בשיטת המס הנוהגת), יחויב הריווח במס.

8. המערערת התעשרה אגב אירוע של מימוש, הוא האירוע המצער של השריפה אשר שיפעל את פוליסת הביטוח ובעקבות זאת, ארע תשלום הפיצוי. אלו באים בגדר מכר נכס שבסעיף 88 לפקודה. מימוש אגב התעשרות אינו מצריך שיהא מקבל נכס בידי מי שהנכס יצא מרשותו.

9. מוסיפה המערערת וטוענת, כי נוכח הוראות סעיף 32 (5) לא תותרנה ההוצאות לשיקום בתי הקירור ומנגד "כספי השיפוי" לא ייחשבו כהכנסה. בהמ"ש דוחה טיעון זה.

10. בנוסף, המערערת קיבלה מחברת הביטוח פיצוי בגין השכרת מחסן קירור ותשלום פיצוי למגדלים ולאחר תשלום ההוצאות נותרה בידה יתרה בסך 1,600,000 ₪. יתרה זו נדרשה ע"י המערערת כהוצאה פירותית, ועל כן, יש למסות את יתרת העודף כהכנסה פירותית. לחילופין טוען המשיב כי אין להתיר בניכוי את הוצאות המערערת בקשר עם שכירות המחסן ותשלום הפיצוי למגדלים.

11. המערערת הוסיפה וטענה כי בהתאם ל"תורת הפירצה" יש לראות ביתרה הכנסה הונית משום שהוצאה לדמי שכירות, כשכבר אין מושכר, מהווים הוצאה במישור ההוני. לכן, הודיעה המערערת בסיכומיה כי נוכח הוראות סעיף 32 (5) לפקודה היא סבורה שאין להתיר בניכוי את הוצאותיה הכרוכות בהשכרת מחסן ותשלום פיצוי למגדלים.

12. בהמ"ש קבע כי יתרת העודף, נוצרה כיתרה מסכום תקבול שהוא פירותי ואופיה הפירותי לא משתנה אך משום שהיא בבחינת יתרה. יתרה שהיא פיצוי בגין דמי שכירות ששילמה, הכיצד היא הונית? דמי השכירות הם הוצאה שבפירות והשיפוי בגינם נותר במשור הפירותי. הערעור נדחה.