פיצוי בגין לשון הרע לעובדת שפוטרה לעיני כל

פיצוי בגין לשון הרע לעובדת שפוטרה לעיני כל

דנה להב, עו"ד

עובדת קיבלה ממעבידה שני מכתבי פיטורים באמצעות הפקס לסניף בו עבדה, ואלה נמסרו לה לעיני כל. העובדת תבעה זכויות שונות וביניהן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע ופיצוי ללא הוכחת נזק בגובה 50,000 ש"ח לפי חוק איסור לשון הרע. המעבידה טענה, כי העובדת מעלה באמון שניתן בה, בעקבות זאת נערך בירור ושימוע, ובסופו הוחלט על הפסקת עבודתה בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים. נקבע, כי העובדת לא ביצעה דבר מן המעשים אשר יוחסו לה. מעביד החושד, כי עובד מועל באמון שניתן בו, רשאי לחקור ולדרוש על מנת לבדוק את החשד. ברם, עליו לעשות כן בתום לב, תוך נקיטת אמצעים סבירים להיווכח אם החשדות נכונים. הדרך הנכונה למעשה מצטלבת עם חובת השימוע המוטלת על מעביד השוקל לפטר עובד. על המעביד לערוך בדיקה יסודית, לתעד את הדברים שהגיעו אליו, ואז לעמת את העובד עם אותם דברים. מעביד אשר עורך בדיקה כללית וסתמית, נמנע מלערוך שימוע לעובד, ומפטר את העובד תוך שהוא מטיח בו האשמות שווא, שתוכנן מגיע לאנשים אחרים, מבצע עוולת לשון הרע כלפי אותו עובד. התנהלות המעבידה לא נבעה מאדישות, אלא נבעה מזלזול בעובדת ובכבודה. לפיכך נקבע, כי העובדת זכאית, בין היתר, לפיצוי בגין חוק איסור לשון הרע בסך 22,000 ש"ח (סע 06-34567 ילנה ליסוב נ' קרל ברג רשתות בע"מ, מיום 12.01.2012, בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע).

העובדות

ילנה ליסוב (להלן: "העובדת") עבדה אצל קרל ברג רשתות בע"מ (להלן: "המעבידה") למעלה משנתיים, ופוטרה ללא התרעה מוקדמת וללא שימוע.

שני מכתבי הפיטורים שוגרו לסניף בו עבדה באמצעות הפקסימיליה, ונמסרו לה לעיני כל.

העובדת תבעה פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי חגים, פיצוי בגין הפרת חובה חקוקה, ופיצוי על פיטוריה שלא כדין וללא שימוע. עוד טענה, כי המעבידה ביצעה עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") ולפיכך היא זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק בגובה 50,000 ש"ח.

המעבידה טענה, כי העובדת נתפסה כשהיא מוכרת מוצרים במחירים נמוכים מאלה שקבעה, ובכך מעלה באמון שניתן בה. בעקבות זאת, נערך בירור ושימוע, ובסופו הוחלט על הפסקת עבודתה בנסיבות אשר אינן מזכות בפיצויי פיטורים. עוד טענה, כי העובדת קיבלה פיצויים מלאים עקב טעות, ולכן ביקשה להורות על קיזוז הסכום ששולם. עוד טענה, כי לא התקיימו יסודות עוולת לשון הרע, בין היתר, מאחר והעובדת הפרה את האמון שניתן בה. עוד ביקשה המעבידה להורות על קיזוז בסך 100,000 ש"ח, בגין הנזקים שגרמה לה העובדת.

פסק הדין

העובדת עבדה אצל המעבידה במשך למעלה משנתיים. באחד הימים, ניגשה אליה מנהלת החנות ומסרה לה מכתב פיטורים קצר וענייני, ובו הודיעו לעובדת על הפסקת עבודתה. מכתב זה נמסר לה לעיני כל העובדים והלקוחות.

לאחר כמחצית השעה הגיעה שוב מנהלת החנות לעמדת העבודה של העובדת, ומסרה לעובדת מכתב שני, וגם זאת בנוכחות העובדים והלקוחות, כשהוא פתוח וללא מעטפה. עובד אחר שעמד בסמוך הקריא לה את תוכן המכתב ותירגם, והעובדים והלקוחות היו עדים למעמד. המכתב השני כלל האשמות חמורות כנגד העובדת, לפיהן היא מעלה באמון ולפיכך היא מפוטרת.

המעבידה טענה, כי העובדת פוטרה לאחר אינספור פניות, שיחות ושימועים אשר נערכו לה, במסגרתם נתבקשה לתקן דרכיה. טרם קבלת החלטה, מוצה הליך בירור ושימוע במסגרתו נשמעו מלוא טענות העובדת, ואלה נשקלו בכובד ראש.

לטענת העובדת, עד לקבלת מכתב הפיטורים לא ידעה כלל, כי היא חשודה בדבר כזה או אחר, וכי היא בסכנת פיטורים. שני מכתבי הפיטורים נחתו עליה כרעם ביום בהיר, ובמכתב הראשון אפילו לא פורטה סיבת הפיטורים, כך שהעובדת לא הבינה ממנו מדוע פוטרה.

ביה"ד לא קיבל את טענת המעבידה, לפיה נערך שימוע, וקבע, כי טענה זו נטענה על מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. העובדת פוטרה בלא שנמסרה לה סיבת הפיטורים, והדברים נכתבו באורח לאקוני רק במכתב השני, בלא פירוט ובלא מתן הזדמנות לעובדת להגיב על הדברים ולהתגונן.

העובדת פנתה אל המעבידה בעקבות המכתבים שקיבלה, וביקשה לברר את הדברים ולמסור את עמדתה, אולם המעבידה לא הגיבה כלל לפניות. לו היה נערך לעובדת שימוע היה ראוי, כי המעבידה תשיב למכתב זה ותטען, כי שימוע כבר נערך.

בית הדין קבע, כי העובדת פוטרה בלא כל סיבה, משיקולים זרים ועלומים, מבלי שהייתה כנגדה ולו טענה אחת. קביעה זו מתגברת אל נוכח סוג ההאשמות אשר המעבידה טפלה על העובדת, שהן האשמות חמורות מאוד, המטילות כתם בל יימחה. ביה"ד קבע, כי העובדת פוטרה בלא כל סיבה מוצדקת, ולפיכך היא זכאית לפיצויי פיטורים.

תביעת העובדת לפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע

לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לבזות אדם בשל מעשים המיוחסים לו, או לפגוע באדם במשרתו. הפרסום יכול שייעשה בעל פה, בכתב ובכל אמצעי אחר.

המעבידה שלחה לעובדת שני מכתבי פיטורים בהפרש של חצי שעה. שני המכתבים נמסרו לעובדת על גבי מסמך חשוף, ולא במעטפה, בנוכחות העובדים והקונים בחנות.

העובדת אינה קוראת היטב עברית, כפי שידוע למעבידה, ולפיכך אחד העובדים תרגם לעובדת את האמור במכתב לעיני ולאוזני כל הנוכחים. מכתב הפיטורים השני כלל האשמות חמורות כנגד העובדת, לפיהן היא מעלה באמון שניתן בה, נכתב שם כי היא מפוטרת, וכי בתקופת ההודעה המוקדמת היא תעבוד כסדרנית: "על מנת למנוע כל מגע שלך עם לקוחות החנות".

נקבע, כי העובדת מעולם לא ביצעה דבר מן המעשים אשר יוחסו לה, ואף לא קרוב לכך. העובדת שירתה את המעבידה בחריצות ובנאמנות, ללא כל רבב, במשך כל תקופת עבודתה. מנהל המעבידה החליט לפטר את העובדת משיקולים זרים, אשר אינם נהירים עד תום, ובלא כל קשר לאופן תפקודה.

המעבידה טענה, כי העובדת גרמה לה נזקים בגובה 100,000 ש"ח. מלבד טענה כללית וסתמית, לא הופיע כל פירוט, לא צורף תחשיב של סכום הנזק, וכן לא צורפה כל ראייה. הנטל להוכיח את טענות המעבידה, בדבר הנזקים שלטענתה נגרמו לה, מוטל על המעבידה, ועליה להציג תחשיבים וראיות לתמיכה בטענותיה החמורות. המעבידה האשימה את העובדת האשמות שווא, וטפלה עליה דברים שפרסומם יש בו בעליל כדי להשפיל את העובדת, לבזותה ולפגוע בה; וזאת בזמן שחוק איסור לשון הרע מסתפק בדרישה, כי הפרסום יהיה דבר ש"עלול" להשפיל או לבזות. הפרסום נעשה באמצעות המכתב ששוגר, וזאת לאחר שהמעבידה גרמה לכך שתוכן המכתב יובא לידיעת העובדים והקונים בחנות; מאחר והמכתב נמסר לעובדת לעיני כל בזמן עבודתה, בעת שידוע למעבידה, כי העובדת אינה קוראת היטב עברית.

נקבע, כי בכתיבת הדברים ובפרסומם יש משום לשון הרע כלפי העובדת. הפרסום נעשה שלא בתום לב ולא לשם הגנה על עניין אישי כשר של המעבידה, וכי אין עסקינן בהבעת דעה על התנהגות העובדת מצד הממונה עליה. כל אלה אינם מתקיימים, מאחר והמעבידה טפלה האשמות שווא על העובדת, כדי להצדיק את פיטוריה שלא היו מוצדקים. המעבידה לא נקטה לפני הפרסום "אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא", כפי שמפורט בסעיף 16(ב) לחוק איסור לשון הרע. המעבידה לא ערכה לעובדת שימוע, ולא ניסתה כלל לשמוע את עמדתה. בפני העובדת לא הוצג כל מסמך, והיא לא עומתה עם דברים שכביכול נאמרו עליה מצד קונים ועובדים.

מעביד החושד, כי עובד מועל באמון שניתן בו, רשאי לחקור ולדרוש על מנת לבדוק את החשד. ברם, עליו לעשות כן בתום לב, תוך נקיטת אמצעים סבירים להיווכח אם החשדות נכונים. הדרך הנכונה במקרה דנן למעשה מצטלבת עם חובת השימוע המוטלת על מעביד השוקל לפטר עובד. על המעביד לערוך בדיקה יסודית, לתעד את הדברים שהגיעו אליו, ואז לעמת את העובד עם אותם דברים. מעביד אשר עורך בדיקה כללית וסתמית, נמנע מלערוך שימוע לעובד, ומפטר את העובד תוך שהוא מטיח בו האשמות שווא, שתוכנן מגיע לאנשים אחרים, מבצע עוולת לשון הרע כלפי אותו עובד. התנהלות המעבידה לא נבעה מאדישות, אלא נבעה מזלזול בעובדת ובכבודה.

לפיכך, זכאית העובדת לפיצוי בגין חוק איסור לשון הרע. נקבע, כי סכום הפיצוי יעמוד על סך של 22,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע.

בנוסף, נפסק לעובדת פיצוי עבור חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 10,000 ש"ח.