שומות בענף המוניות

שומות בענף המוניות

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

ביום 18.07.2012 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים בע"ש 5049/06 עזאם מסוודה נגד מנהל אגף הבלו ומס ערך מוסף, כי משהוכח היעדר ספרים תקינים רשאי פקיד השומה לערוך שומה לפי מיטב השפיטה להכנסות בעל המוניות, אך חובה כי שומה זו תבוסס בראיות מבססות נאותות ובאופן סביר, כדלקמן:

1. המערער מפעיל כמות גדולה של מוניות. כמו כן, הוא מבצע מכירות וקניות של כלי רכב מסוגים שונים.

2. מנהל מע"מ טען כי המערער ניהל ספריו בסטייה מהותית מהוראות ניהול ספרים, וזאת מאחר שיש לראותו כ- "סוחר רכב", אשר ע"פ תוספת י' להוראות ניהול פנקסי חשבונות חייב בניהול ספרים בצורה שנקבעה לסוחרי רכב, ובכלל זה, לנהל "ספר סחר". המערער לא ניהל ספרים באופן שנקבע בתוספת.

3. המערער אינו מכחיש את הקנייה והמכירה של כלי רכב רבים לצורך עיסוקו. ואולם, לטענתו אין הוא סוחר רכב מאחר שעיקר עבודתו היא הפעלת מוניות. הקנייה והמכירה שהתבצעה "נעשתה למטרת עסקי המוניות".

4. ע"פ סעיף 2(ב) לתוספת י', העוסק במסחר רכב בהיקף הנמוך מ- 9,000,000 ש"ח, לא זו בלבד שעליו לנהל ספר סחר אלא עליו לנהל רשימת מלאי, רשימת חייבים וזכאים ולרשום תקבולים לגבי מכירת הרכבים. אין מחלוקת, שהמערער לא עשה כן ולכן נפסלו ספרי חשבונותיו והוכשרה הדרך לעריכת "שומה לפי מיטב השפיטה" למערער.

5. מנהל מע"מ לקח נתונים לגבי המוניות הרשומות על שם המערער מתוך רישומי החברות המתקינות מונים למוניות: "מוניטקס" ו"קופונית". מחברות אלו, התקבלו ריכוזי מספר מוניות הרשומות ע"ש המערער והתברר, כי מתוך כלל המוניות הרשומות ע"ש המערער מידי שנה, מספר מוניות אינן מופיעות כלל בספרי החשבונות שלו, דבר המהווה אי רישום תקבולים בספרים במשך שנים. כמו כן, נמצאו הפרשים ניכרים בין מספר הק"מ שנסעה מונית במשמרת לבין מספר הק"מ המדווח לגבי נסיעות בתשלום. למעשה, רק אחוז קטן מאוד מתוך הק"מ בכל משמרת, נרשם כנסיעה בתשלום.

6. לפיכך, נערכה למערער שומה לפי מיטב השפיטה, על פי הנסיעות שלא דווחו במסגרת סרטי הקופה של המוניות (המונה), וזאת למרות שהתקבל תקבול בגין נסיעות אלה ולכן, המע"מ עבור נסיעות אלה לא הועבר אליו, כמתחייב בחוק. נערכה שומה לפי מיטב השפיטה, בהתבסס על רישומי החברות המתקינות מונים

7. לצורך בניית השומה, הסתמך מנהל מע"מ על שני נתונים. האחד, נתוניו של המערער לגבי קילומטראג' ככל שעלו מתוך הנתונים של החברות המתקינות מונים. הנתון שהתקבל תוך עריכת ממוצע קילומטרים לכל השנים, היה 92,092 קילומטראג' לשנה. השני, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי נסיעות מוניות בשנים הרלוונטיות. הנתון שהתקבל לגבי שנת 2000 הוא 77,100 קילומטראג' לשנה, ולגבי שנת 2005 83,200 קילומטראג' לשנה. לאור הפער בין הנתונים, החליט מנהל מע"מ להעריך את היקף הנסיעה של מוניות המערער ב 90,000 קילומטראג' לשנה (פחות ממה שהתקבל מנתוני חברות המונים) ונתון זה הוכפל במספר המוניות אותן החזיק המערער באותה שנה, תוך התחשבות בתקופה שהוחזקו המוניות ותוך הפחתת 12,000 קילומטראג' לשנה כנסיעה פרטית של בעל המונית. כמו כן, המשיב הפחית עוד 30% עבור נסיעות סרק (בהן המוניות נוסעות ללא נוסע). ב"כ המשיב מציין, כי הנתון של 30%, הוא הנתון המקובל של נסיעות סרק של מוניות והפנה לע"ש 5062/06 אבו דאמוס מרים.

8. בהמ"ש קבע כי ניתנו ראיות מספיקות ומבססות על ידי מנהל מע"מ על מנת לבסס את השומה לפי מיטב השפיטה שהוציא למערער. לאור האמור, הערעור נדחה.