שומות לפי מיטב שפיטה לבעלי מוניות

שומות לפי מיטב שפיטה לבעלי מוניות

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

ביום 01.11.2012 קבע בית משפט המחוזי בירושלים בע"מ 29228-12-10 קינג נגד פקיד שומה ירושלים כי, למרות שספריו של המערער לא נפסלו, קיומה של מערכת ספרים תקינה כשלעצמה אינה ערובה להיותה שיקוף מוחלט ונאמן של הכנסות הנישום, כדלקמן:

1. למערערים, שהינם בני זוג, עסק מוניות המפעיל 5-6 מוניות (להלן: "העסק").

2. פקיד השומה ערך להם שומות על בסיס הנתונים שקיבל מספרי העסק ולפי תחשיבים של המחלקה הכלכלית בנציבות מס הכנסה, בכללם: נתוני הקילומטרים השנתיים שנסעו המוניות שנלקחו מתוך פרטי הקופה שנוהלו במוניות של העסק; ניכוי 10% בגין נסיעות פרטיות בהתאם לתדריכי המחלקה הכלכלית; ניכוי נוסף בשיעור של 35% בגין נסיעות סרק; וחישוב הפדיון לקילומטר לנסיעה בתשלום לפי ספרי העסק על פי פעולות סרטי הקופה. לפנים משורת הדין, החליט הפקיד השומה להתיר בניכוי הוצאות דלק נוספות מעבר להוצאות שנדרשו בדוחות. בסופו של יום הוא קבע את הכנסתו החייבת של המערער בשנת 2005 על סך של 820,625 ₪, בשנת 2006 906,681 ₪ ובשנת 2007 על סך 1,060,772 ₪.

3. בית המשפט קבע כי על אף שספריו של המערער לא נפסלו, קיומה של מערכת ספרים תקינה כשלעצמה אינה ערובה להיותה שיקוף מוחלט ונאמן של הכנסות הנישום. במקרה זה, לא זו בלבד שהמערער לא הרים את הנטל להוכיח את טענותיו כי הפער בין המחזור המוצהר על ידו למחזור הצפוי בהתאם לתדריך הכלכלי הוא תוצאה של היקף נסיעות סרק והיקף נסיעות פרטיות גדולים הרבה יותר מהרגיל, וכפי שנראה להלן, אלא שהמומחה מטעם המערערים, אישר בהגינותו כי הדיווח של המערערים לא היה סביר והוא חסר היגיון אל מול הנתונים של המערער עצמו, גם מבלי להתייחס לנתונים אובייקטיביים המקובלים בענף.

4. למעשה, רוב הנתונים לא היו שנויים במחלוקת בין הצדדים. לא הייתה מחלוקת ולא יכולה להיות מחלוקת אודות ההיקף הכולל של הקילומטרים שעשו המוניות. גם לא הייתה מחלוקת בין המומחים באשר לגובה הפדיון הממוצע לק"מ (4.09 ₪ בשנת 2005, 4.58 ₪ בשנת 2006 ו- 4.69 ₪ בשנת 2007). המחלוקת אודות עלות הסולר התבררה אף היא כחסרת משמעות של ממש. המחלוקת בין הצדדים הצטמצמה בסופו של יום אך להיקף הנסיעות הפרטיות (10% לפי שומת הפקיד השומה ו- 14% לפי טענת המערערים) והיקף נסיעות הסרק שיש להפחית מכלל הקילומטרים שנסעו המוניות (35% לפי שומת הפקיד השומה לעומת 60% לטענת המערערים).

5. המומחה מטעם המערערים קבע, תוך עריכת חשבון מדויק של נתוני אמת, כי הנסיעות הפרטיות הגיעו לשיעור של 7% מכלל הקילומטרים שהמוניות נסעו. פקיד השומה בא אפוא, לקראת המערערים שעה שייחס 10% מהקילומטרים הכוללים לנסיעות פרטיות, שעה שהם עצמם ייחסו אך 7% לנסיעות פרטיות, ופשיטא כי לא היה מקום לייחס 14% כטענת המערערים.

6. המערערים לא הביאו כל ראיה התומכת בעמדתם כי אחוז נסיעות הסרק של המוניות בעסק שלהם באופן ספציפי הוא 60%.

7. המסקנה היא אפוא, כי אין כל ממש בטענות המערערים בדבר היקף נסיעות פרטיות והיקף נסיעות סרק, ואין בטענות אלה כדי לתת מענה לפער העצום שבין המחזור שדווח על ידי המערערים לבין היקף המחזור הצפוי בהתאם לתדריך הכלכלי.

8. עם זאת , לא ניתן להתעלם מטענת ב"כ המערערים כי השומה שערך הפקיד השומה אינה עולה בקנה אחד עם התדריך הכלכלי שלו והיא אף חורגת ממנו בצורה ניכרת. התדריך הכלכלי מתייחס למונית הנהוגה על ידי שני נהגים שההכנסה החייבת מתחלקת בין שניהם. ואולם, במקרה זה בטרם השתלשלה ההכנסה החייבת לכיסם של המערערים הם היו צריכים להפריש ממנה את משכורתם של שני הנהגים, ורק היתרה נותרה אצל המערערים. ייחוס מלא של הפדיון למערערים מבלי להפחית את שכר הנהגים שעה שאין מחלוקת כי המערערים לא עבדו עצמם במונית אלא העסיקו נהגים, בהסתמך על נתונים המתייחסים לבעלי מוניות שהם גם אלו שנוהגים בהם, מובילה בהכרח לתוצאה בלתי נכונה.

9. מעדויות חלק מהנהגים עלה כי שיטת העבודה הייתה שהם הותירו את הפדיון בידם והעבירו למערער אך חלק ממנו בהתאם להסכמים של המערער עם כל אחד ואחד מהנהגים. המערערים הציגו אפוא, בפני פקיד השומה מצג לפיו כל הפדיון הגיע לידיהם והם שילמו ממנו שכר לנהגי המוניות, עובדה שנתבררה כאינה נכונה, למצער, כאמור, ביחס לחלק מהנהגים. לפי אותו מצג הפדיון עליו דיווחו המערערים הוא מלוא הפדיון ופדיון זה הוא למעשה כ- 50% מהפדיון הצפוי לפי התדריך, ובצדק פקיד השומה לא היה יכול לקבלה. הצגת הדברים בפני פקיד השומה, כמו גם בפני בית המשפט, באופן שקרי, נתנה בידי הנהגים ו/או בידי המערערים את האפשרות להעלים מס, שכן הם הוצגו כשכירים של המערערים שעה לאמיתו של דבר היה צריך להוציא לכל אחד ואחד מהם שומה עצמית על הכנסותיו.

10. בסיכומו של דבר, משנדחו שתי הטענות היחידות השנויות במחלקת בין הצדדים, לאמור באשר לשיעור נסיעות הסרק והנסיעות הפרטיות, יש מקום לקבל את שומת פקיד השומה בכל הנוגע לפדיון הכולל המחושב של כלל המוניות, היינו 1,708,234 ₪ בשנת 2005, 1,852,662 ₪ בשנת 2006 ו- 2,285,389 ₪ בשנת 2007.