דרושות ראיות מיוחדות כדי לייחס הפרשי הון לשנים סגורות

דרושות ראיות מיוחדות כדי לייחס הפרשי הון לשנים סגורות

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

ביום 21.12.2012 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים בעמ"ה 522/07 סולטן יוסף נגד פקיד שומה ירושלים 1, כי אין לקבל את טענת המערער, לפיה יש לייחס הפרשי הון בין שתי הצהרות הון לכל שנות השומה כולל השנים סגורות, שכן לא נתקיימו במקרה זה נסיבות מיוחדות שהצדיקו פעולה כזו. המערער לא הוכיח שגידול ההון התרחש כולו בשנים "הסגורות" ולא עמד בנטל שנקבע לעניין זה בפסק הדין של בית-המשפט בעניין פרוינד, כדלקמן:

1. בהשוואת הון לתקופה 31.12.02-31.12.96, גילה המשיב גידול הון בלתי מוסבר והוציא שומה שבה יוחסו הפרשי ההון דווקא לשלוש השנים האחרונות 2002-2000, השנים "הפתוחות". המערער טען, כי גידול ההון צמח בשנים ה-"סגורות" 1999-1997, ולכן לא ניתן לחייבו במס ולחלופין יש לחייבו במס רק על חלק יחסי של ההכנסה אותה יש לחלק באופן שווה על כל שנות תקופת השוואת ההון, ולחייבו במס אך ורק על ההכנסה בשנים הפתוחות.

2. הפסיקה עסקה לא מעט בשאלה, האם נכון לחלק את הפרש ההון באופן שווה לכל שנות ההפרש. בע"א 552/02 איתן חנני נ. פקיד שומה חיפה (18.4.05) (מסים) קבע כבוד השופט מ חשין (בדימוס), כי

"בהיעדר ראיות סותרות יש לייחס את הפרש ההון באופן שווה לכל שנות ההפרש, גם אם שנים סגורות הן"

3. ברם, הגישה הרווחת בפסיקה היא כי בהיעדר ראיות מיוחדות יש לייחס את כל ההכנסה לשנים ה"פתוחות" בלבד.

4. בע"א 9652/05 רונן פרוינד נקבע:

"בנסיבות שנוצרו, ובייחוד נוכח העובדה כי בינתיים 'נסגרה' שומת המס לשנת 1992, מוטל על המערער הנטל להצביע על מועד היווצרות ההכנסה הלא מדווחת וערפל, ככל שנותר בעניין זה, צריך שיפעל לחובתו... "

5. המערער טען, כי הוכיח שהפרשי ההון התגבשו בשנים הסגורות ועשה זאת באמצעות הגשת הצהרת הון רטרואקטיבית ובה פירוט הונו ליום 31.12.99. לטענתו, עולה מהצהרת ההון שהוכנה ביזמתו כי גידול ההון התגבש בין השנים 1999-1996 ולא הייתה הכנסה לא מדווחת בשנים 2002-2000.

6. אולם, פקיד השומה טען, כי הצהרת ההון לא בוססה על נתונים של ממש.

7. הצהרת ההון פירטה הלוואות שנתן המערער לחברות שבבעלותו, אך לא הצביעה על מקור ההכנסה ששימשה להלוואה, וגם לא על מועד השגתה של ההכנסה. המערער העמיד לעניין כספי בניית הבית, ראיות עקיפות בלבד ונסמך על תיעוד חלקי בלבד. לא הוצג כל אישור על העברת כספים או תדפיסי בנק הכוללים העברות כספים, וכן לא הוצגו קבלות או אישורים המעידים על קבלת הכספים. המערער היה מיוצג בעסקה זו על ידי עו"ד אשר לא העיד.

8. בהמ"ש קובע לסיכום, כי המערער לא גילה את מקורות ההכנסה שלו, ולא הראה כיצד נוצר אצלו הכנסה של למעלה מ-2,000,000 ₪ במשך שלוש שנים בלבד. המסקנה העולה, היא כי המערער לא הוכיח שגידול ההון התרחש כולו בשנים ה"סגורות", ולא עמד בנטל שנקבע לעניין זה בפסק דין פרוינד.

נציין כי קביעות בהמ"ש תמוהות מעט, שהרי מלכתחילה טענת המערער הייתה כי היו הפרשי הון, אלא שהם נוצרו בשנים סגורות שכבר התיישנו ולכן לא היה מקום לבדוק את מקורות ההכנסה באותן שנים.

עם זאת, נראה כי בהמ"ש בחר בגישה לפיה אין החוטא יוצא נשכר, וראו ע"מ 1117/05; איתמר הכהן נ. פקיד שומה ת"א-יפו. כאשר מדובר במי שלא דיווח על הכנסותיו בזמן אמת והוא אף איחר בדיווח שנדרש לעניין הצהרת ההון. יש לראות במערער כמי שמנוע מלטעון שההכנסה צמחה בשנה סגורה.