הכרה בהוצאות מימון לצורך השקעות בידיעות אחרונות

הכרה בהוצאות מימון לצורך השקעות בידיעות אחרונות

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

הוצאות מימון שהוצאו לצורך ביצוע השקעות בחברות של קבוצת ידיעות אחרונות, אינן בהכרח הוצאות מוכרות למס לחברה ההחזקות. ההכרה בהוצאות אלו מותנית בטיב פעילותה של חברת ההחזקות כחברת השקעות בלבד או כחברה המנהלת את ההחזקות כדרך עסק, כך נקבע בעניין ידיעות אחרונות ביום 8.01.2013

בעניין ידיעות אחרונות, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו בעמ"ה 1059/05 בראון פישמן תקשורת בע"מ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, לאחר בחינת השקעותיה של המערערת במניות ונסיבות העניין לאור המבחנים שנקבעו בפסיקה ביחס להבחנה בין הכנסה פירותית להונית כי מירב הזיקות מצביעות על כך שמדובר בהשקעה הונית. לכן, הוצאות המימון הן הוצאות הוניות שיוכרו רק במועד מימוש ההחזקות, כדלקמן:

1. בשנים 1999 - 2007 החזיקה המערערת במניות של ידיעות אחרונות בע"מ, זכויות למניות ידיעות תקשורת בע"מ רכישת ומניות בפולן בע"מ (להלן: "החברות המוחזקות" או "ידיעות אחרונות"). עלות חלק מההשקעה בחברות המוחזקות מומנה בהלוואות On Call והלוואות לזמן ארוך שנטלה המערערת מבנקים (להלן: "ההלוואות").

2. בדיווחיה לשנות המס שבערעור דרשה המערערת בניכוי, הוצאות מימון בגין ההלוואות והוצאות משפטיות הכרוכות במניות החברות המוחזקות (להלן: "הוצאות המימון" או "ההוצאות הנלוות").

3. המערערת טענה כי נוכח המעורבות האינטנסיבית של המערערת בענייני ידיעות אחרונות והכוונה לממש את ההשקעה ברווח לאחר השבחתה ובהתחשב בנסיבות העניין, יש לראות בהשקעותיה של המערערת בחברות המוחזקות כ"עסק" או כ"עסק אקראי" כמשמעותם בסעיף 2 (1) לפקודת מס הכנסה. בהתאם, יש לראות בהוצאות המימון כהוצאה לצורך הפקת הכנסה ממקור המנוי בסעיף 2 (1) לפקודה, אותן יש להתיר בניכוי באופן שוטף. בהפסד שייווצר מכך יש לראות כהפסד מ"עסק" לעניין סעיף 28 לפקודה.

4. מחד, המערערת טועה כי השקעתה בחברות המוחזקות הינה בבחינת עסק ועל כן, יש להתיר בניכוי את הוצאות המימון שהיו לה בשנות המס הרלבנטיות. מאידך, פקיד השומה דחה טענה זו וטוען כי השקעת המערערת בחברות המוחזקות הינה השקעה הונית לטווח ארוך, וממילא הוצאות המימון אינן בגדר הוצאה בייצור הכנסה. פקיד השומה הסכים לראות בחלק ההוצאות שלא יוחס לדיבידנדים כחלק מעלות רכישת המניות על ידי המערערת.

5. מעדותו של אליעזר פישמן, אחד הבעלים העיקריים בחברת ההחזקות של ידיעות אחרונות, עלה כי למערערת אין עובדים, אין תיק ניכויים ומשרדי המערערת שוכנים למעשה במשרדיו של מר פישמן שם אין שלט המעיד על קיומם. מדוחותיה הכספיים של המערערת לשנת המס עולה כי למערערת "אין השפעה מהותית" בידיעות אחרונות.

6. בע"א 9187/06 רפאל מגיד נ׳ פקיד שומה פתח תקווה דן בית המשפט באבחנה בין הכנסה פירותית לבין הכנסה הונית. המבחנים שפורטו ורוכזו בעניין מגיד הם:

א. טיב הנכס או אופיו

הנכס המוחזק על ידי המערערת הינן מניות החברות המוחזקות. המערערת מחזיקה רק במניות והחזקה זו נמשכת למעלה מ - 10 שנים מבלי שהמערערת ביצעה פעולות של מכירה וקניה למעט מכירה המאולצת של חלק קטן מהמניות בשנת 2003.

ב. תדירות העסקאות או הפעולות

לא ניתן להצביע על מספר רב של עסקאות שביצעה המערערת במניות.

ג. ההיקף הכספי

רכישת המניות הייתה כרוכה בהשקעה בהיקף כספי גדול מאוד ובכך יש כדי להצביע על השקעה עסקית. מנגד, העובדה שמדובר במספר מועט של רכישות גם אם בהיקף כספי גדול מצביעה על השקעה הונית.

ד. אופן המימון

למימון רכישת נטלה המערערת הלוואות מבנקים, ובכך יש כדי להצביע על השקעה עסקית. מנגד אין להתעלם מהעובדה שהמערערת החזיקה ב - 12% ממניות ידיעות אחרונות עוד קודם לנטילת ההלוואות.

ה. תקופת ההחזקה

המערערת מחזיקה בחלק מהמניות למעלה מ - 30 שנה וביתרת המניות למעלה מ - 10 שנים.

ו. ידענותו ובקיאותו של הנישום

למערערת אין עובדים ואין מנגנון וממילא לא ניתן לומר שיש לה ידענות או בקיאות בביצוע עסקאות במניות ידיעות אחרונות.

ז. קיומו של מנגנון או פעילות קבועה ונמשכת

למערערת אין מנגנון ארגוני, אין משרד ואין עובדים.

ח. פיתוח, טיפוח, השבחה, יזמות ושיווק

בהסכם שכרתה המערערת עם הממונה על ההגבלים העסקיים בשנת 2004, נטלה על עצמה המערערת התחייבות שלא למנות דירקטור מטעמה בידיעות אחרונות. בכך שללה מעצמה המערערת כל אפשרות להשפיע על הפעילות העסקית של ידיעות אחרונות.

ט. הרישום במאזני החברה

אין חולק שבדוחותיה הכספיים השנתיים לא כללה המערערת את המניות ברכוש השוטף.

י. מבחן הנסיבות

נראה כי מירב הזיקות מצביעות על כך שהשקעת המערערת במניות החברות המוחזקות הינה השקעה הונית ולא השקעה בעסק או "בעסק אקראי" בעל אופי מסחרי.

7. לטענת פקיד השומה סעיף 126 (ב) פוטר הכנסה מדיבידנד בין חברתי ממס ועל כן יש לראות בהכנסה זו "הכנסה מועדפת" כמשמעותה בסעיף 18 (ג) לפקודה. לפיכך, ובהתאם להוראות סעיף 18 (ג) לפקודה יש לייחס חלק מהוצאות המימון להכנסה של המערערת מדיבידנדים.

לטענת המערערת, סעיף 126 (ב) לפקודה אינו סעיף פטור או הנחה ממס אלא סעיף המוציא את ההכנסה מדיבידנד בין חברתי מבסיס ההכנסה החייבת של החברה המקבלת.

8. זו לשון סעיף 18 (ג) לפקודה:

"כללה הכנסתו של אדם הכנסה לגביה נקבע שיעור מס מיוחד או שהיא פטורה ממס (להלן-הכנסה מועדפת), ההוצאות שבהן עמד אותו אדם לשם השגת ההכנסה המועדפת יותרו לניכוי לפי סעיף 17 רק כנגד הכנסה זו..."

9. בהמ"ש דחה את טענות המערערת לעניין אי תחולת סעיף 18 (ג) לפקודה, וקבע כי סעיף 18 (ג) לפקודה חל על הוצאות המימון של המערערת ועל הכנסותיה מדיבידנדים שחילקו החברות המוחזקות. לכן, הוצאות אלו יהוונו כהוצאות הוניות להשקעות ויוכרו רק בעת מימושן בעתיד.