פקיד השומה יפצה בגין הטלת עיקול שלא כדין

פקיד השומה יפצה בגין הטלת עיקול שלא כדין
רמי אריה, עו"ד ורו"ח

ביום 30.5.2013 קבע בית המשפט השלום בתל אביב – יפו בתא 17305-06-11 ראובן אלישר פרגר נ' פקיד שומה ת"א, כי רשות המיסים תפצה את התובע בגין עגמת נפש שנגרמה לו בשל הטלת עיקול שלא כדין, על ידי פקיד שומה, על דירת מגוריו, כדלקמן:

1. אלישר הגיש תביעה כספית - נזיקית בסך 253,917 ₪ כנגד פקיד השומה ת"א בה דרש התובע פיצוי בגין נזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, בשל הטלת עיקול שלא כדין על דירת מגוריו, עיקול שעמד בתוקפו במשך חמש שנים ומחצה, עד לביטולו על ידי פקיד השומה.

2. בחודש 2.3.2005 קיבל התובע מכתב דרישה לתשלום מס בסך 395,521 ₪ מאת פקיד השומה נושא הכותרת: "כתב דרישה ממקבלי נכס חייב על פי סעיף 119א' לפקודת מס הכנסה", ולפיו לחייב ב.ר.ד מערכות בע"מ חוב כלפי אגף מס הכנסה בסך 427,457 ₪ ללא יכולת לסילוקו. במכתב נאמר כי "החייב העביר לידך את הנכסים כמפורט להלן: בעלי מניות שחייבים לחברה לפי מאזן ל-31.12.1998- את חלקך 293,469 ₪ להיום 395,521 ₪". במקביל, הטיל פקיד השומה עיקול בסכום הנקוב בדרישה על זכויות התובע בדירת מגוריו.

3. התובע טען כי לא קיבל כל נכס מהחברה בה הוא בעל מניות והכחיש כל חוב לשלטונות המס. לפיכך, פנה בבקשה להקפאת דרישת התשלום. פקיד השומה טען כי לתובע יתרות חובה בחברה בשל משיכות שמשך ממנה ומכאן ההצדקה לטענה כי קיבל נכסים מהחברה.

4. התובע הגיש השגה על השומות לפי מיטב השפיטה שלא נדונה על ידי פקיד השומה. בתחילת חודש 1/2008, כשנתיים לאחר הגשת ההשגה, פנה התובע לפקיד השומה בבקשה להסרת העיקול ומחיקת הדרישה הכספית. בין היתר, בטענת חלוף המועד החוקי לדיון בהשגה והעדר החלטה בה. פקיד השומה הציע לתובע הצעת פשרה, לפיה ישלם הוא תשלום בסך 60,000 ₪ כנגד ביטול הדרישה והסרת העיקול .

5. בעקבות סירובו של פקיד השומה לבטל את העיקול, הגיש התובע ערעור לביהמ"ש המחוזי בת"א. לאחר הגשת הערעור הודיע פקיד השומה לביהמ"ש כי מבטל הוא את החלטתו לחייב את התובע בחוב ולפיכך נמחק הערעור. כפועל יוצא הוסר העיקול שרבץ על דירת התובע כחמש שנים וחצי.

6. התובע טען, כי כתוצאה מההליכים אשר תוארו לעיל, אותם מכנה התובע "הליכי סרק", נאלץ הוא לשכור שירותי עו"ד ונשא בהוצאות שכ"ט בגין הטיפול בהליכי ההשגה בסך 21,000 ₪ ושכ"ט בגין הערעור בסך 55,360 ₪. עוד מוסיף וטוען לנזק לא ממוני בשל מצוקה נפשית שיצרה הדרישה הכספית, חוסר הוודאות בה והחשש לעתידו הכלכלי במיוחד על רקע היותו נכה בשיעור 100% ללא מקור פרנסה, לפיכך עתר לפיצוי בגין הנזק ועוגמת הנפש בסך 150,000 ₪. בנוסף טען התובע כי העיקול שרבץ על נכסו במשך כחמש שנים וחצי אשר נרשם במאגר ציבורי והיה נטול בסיס חוקי מהווה פרסום ופגיעה בשם הטוב. לכן עותר לפיצוי בסך 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק. סך הכל הוגשה התביעה על סכום של 253,917 ₪.

7. בהמ"ש קבע כי התנהלות פקיד השומה במקרה זה ראויה לביקורת נוקבת במגוון הקשרים. לא היה כל מקום לחייב את התובע בחובות החברה מכוח סעיף 119א לפקודת מס הכנסה, שכן הסיטואציה הנדונה כלל אינה נכנסת לגדרו; לא היה מקום לדרוש מהתובע להציג מסמכים לפיהם הוא אינו חייב ולהטיל עליו את החובה להוכיח ש-"אין לו אחות". היה על פקיד השומה לפרוס בפניי התובע את התשתית הראייתית (הרעועה עד קלושה) עליה התבססה בהחלטותיה ואשר הובילו אותה להטיל עיקול בסכום העולה על חצי מיליון ₪ על דירת מגוריו של התובע ואשתו.

8. יש לזכור ולהזכיר את ההלכה הקובעת ש"גוף מנהלי סביר, המפעיל כוחות שלטוניים דרסטיים - וגביית תשלומי חובה מחייבת הפעלת כוחות שכאלה, תוך שימוש באמצעים מיוחדים לשם גביית החיובים, מכוח פקודת המסים(גבייה) ודינים נוספים העומדים לרשות הגופים הציבוריים - חייב לפעול בזהירות ובהקפדה בטרם יפנה אל האזרח, להכביד עליו בנטל המסים ולפגוע בקניינו" (ת.א. (ת"א) 2518/00 שירותי בריאות כללית נ' עיריית תל - אביב, (1.6.05) .

9. בהמ"ש דחה את תביעת התובע לגבי הדרישה לתשלום הפרש ההוצאות, מעבר לזה שנפסק על ידי כב' השופט אלטוביה בערעור בסך של 42,000 ₪. בנוסף, לא קיבל את התביעה בעילת לשון הרע. אולם, בהמ"ש קיבל את טענת התובע כי נגרמה לו עוגמת נפש רבה בפרשה. במשך חמש שנים ומחצה היה על התובע להתמודד עם עיקול שרבץ על דירתו ועם דרישת חוב אימתנית של למעלה מחצי מיליון ₪. התובע מצא את עצמו במצב קפקאי, בו הוא נדרש להוכיח ש"אין לו אחות".

10. לאור כל האמור לעיל, פסק בהמ"ש לטובת התובע סכום של 75,000 ש"ח, כפיצוי עבור עוגמת הנפש אשר נגרמה לתובע במשך חמש שנים ומחצה. בנוסף, תשלם רשות המיסים לתובע הוצאות משפט הכוללות את האגרה כפי ששולמה ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪.