מכירת מוניטין על ידי עו"ד לחברה בשליטתו

מכירת מוניטין על ידי עו"ד לחברה בשליטתו
רמי אריה, עו"ד ורו"ח

ביום 20.8.2013 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים בע"מ 41442-02-12 גבריאל ראובינוף – משרד עו"ד נ' פקיד שומה ירושלים 1, כי בעל מניות אינו יכול למכור מוניטין לחברה בבעלותו, היות ואין מדובר במוניטין עסקי כי אם במוניטין אישי שלא ניתן להעברה, שכן מלבד הפסקת פעולתו האישית של בעל המניות (שנפטר), לא השתנה דבר בפעילות המשרד ובכך יש להצביע על מלאכותיות העסקה.

לדעתנו, הכרעת בית המשפט הנ"ל היא נכונה במרבית המקרים של העברת פעילות בעל מקצוע חופשי לחברה בשליטתו. אולם, בנסיבות המקרה המדובר בעניין ראובינוף מדובר בפסיקה הסותרת את הלכת שלמה שרון ואנו תקווה כי תשונה ככל שתוגש עליה ערעור לבהמ"ש העליון.

עו"ד ראובינוף מכר את עסקו לחברת גבריאל ראובינוף משרד עו"ד, לאחר שחלה במחלה קשה. נערך הסכם מפורט על המכר שכלל את המוניטין שצבר בשנות עבודתו בעריכת דין, את תיקי הלקוחות ואת הציוד הקבוע במשרדו. התמורה בגין המוניטין הועמדה על סך של 5,500,000 ₪ על בסיס הערכת שווי כלכלית של מומחה.

בשנת המס 2006 דיווח ראובינוף ז"ל על מכירת מוניטין בידי יחיד בסך האמור, ושילם מס רווח הון בשיעור של20%. החברה מצדה דרשה הוצאות פחת בגין רכישת המוניטין בהתאם לסעיף 21 לפקודת מס הכנסה בשיעור 10% לשנה בהתאם לקבוע בתקנות מס הכנסה (שיעור פחת למוניטין), התשס"ג-2003.

ברם, פקיד שומה ירושלים 1 סירב לראות בעסקה רכישת מוניטין וראה בפעילותה העסקית של החברה כהמשך לפעילותו של ראובינוף ז"ל, ובהתאם סירב פקיד השומה להתיר את הוצאות הפחת. פקיד השומה נימק את שומתו בכך שלא הוכח כי הנכס שנרכש הינו מוניטין, מפני שההסכם בין ראובינוף ז"ל לחברה לא כלל תניה של אי תחרות ומפני שהעסק לא נמכר כעסק חי והוא לא משך ידו מהעסק אלא המשיך לעבוד בו ולקבל ממנו שכר. פקיד השומה הוסיף גם אם מדובר ברכישת מוניטין, מדובר במוניטין אישי של ראובינוף ז"ל שהיה בעל מניות בחברה ואינו ניתן להעברה. פקיד השומה הוסיף כי בכל מקרה, מדובר ברכישה מ"קרוב" כהגדרתו בסעיף 105יא לפקודה ומשלא הוכח לגביה כי היא נעשתה בתום לב ומטעמים עסקיים בלבד, אין להתיר ניכוי פחת בגינה. לחילופין טען פקיד השומה כי דיווח של חברה על עסקה לרכישת מוניטין ממי שהינו בעל המניות היחיד בה, תוך שהוא משלם מס מופחת בשיעור של 20% בלבד תוך יצירת יתרת זכות במערערת לטובתו, הינה עסקה מלאכותית או עסקה שאחת ממטרותיה העיקריות הינה התחמקות ממס או הפחתת מס בלתי נאותה. פקיד השומה התייחס אפוא, לעסקה כמכירת פעילות עסקית אשר חייבת במס לפי מהותה הכלכלית ובהתאם לחוות דעת כלכלית.

בהמ"ש קבע כי בנסיבות העניין, ובכלל זה מחלתו הקשה והסופנית של ראובינוף ז"ל וגילו לא הייתה כל סיבה להכניס בהסכם המכר תניה של אי תחרות שלו בחברה. אלא שבהמ"ש קיבל את טענת פקיד השומה כי אין לקבל את הערכת השווי של הכלכלן מטעם המערער, לפיה יש לראות את התמורה אותה שילמה החברה למנוח כמורכבת משלושה רכיבים: מותג וידע, קשרי לקוחות ומוניטין, כשאת המוניטין הוא העריך בסך של 1,706,000 ₪. הכלכלן לא הצליח להסביר במהלך חקירתו הנגדית כיצד הגיע לחלוקה שביצע, ויש רגליים לסברה כי אופי הפעילות של המשרד במקרה זה הוא כזה שלא ניתן להפריד ולהבחין בין "המותג", קשרי הלקוחות והמוניטין.

בהמ"ש קבע ובצדק כי בחינת מכלול הנסיבות מלמדת כי למעשה נמכר מוניטין לחברה, אך לשיטתו, אין מדובר במוניטין עסקי כי אם במוניטין אישי, שכן למעשה מלבד הפסקת פעולתו האישית של ראובינוף ז"ל לא השתנה דבר בפעילות המשרד. כל פעילות המשרד המשיכה בדיוק באותו אופן בו היא התנהלה עובר למכירה.

לדעתנו, הכרעת בהמ"ש לפיה מדובר במוניטין אישי שאינו ניתן להעברה, סותרת באופן חזיתי את הכרעת בהמ"ש העליון בעניין שלמה שרון. בהלכת שרון נקבע במפורש כי בעל מקצוע חופשי יכול למכור את המוניטין שלו הכולל את תיקי לקוחותיו, ובלבד שהוכח כי הוא נפרד ממנו לחלוטין. בנסיבות מחלתו הקשה של ראובינוף ז"ל נראה לנו כי אין ספק שיש כאן היפרדות הלכה למעשה. הקושי היחידי שנשאר הינו בשאלה האם היה צורך מסחרי במכירת המוניטין לחברה, כגון: כדי לשמר את העסק לאחר פטירת ראובינוף בידי יורשיו כחברה ולא מדובר אך בפעולה מלאכותית שמטרתה רק להפחית מס. ככל שיוגש ערעור לבהמ"ש העליון בעניין זה, נוכל לדעת מה עמדתו והכרעתו במקרה כזה.