הוצאות אש"ל – דחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית
רמי אריה עו"ד ורו"ח
ביום 2.2.2014 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בת"צ 24742-07-11 חיים מן, עו"ד נ' מדינת ישראל – רשות המיסים את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית מאחר ותביעת הוצאות אשל אינה נושא משותף. לכל נישום נסיבות אישות ועסקיות המיוחדות לו.
חיים מן הינו עורך דין עצמאי המופיע בבתי משפט שונים בכל רחבי הארץ, ונוסע במסגרת עבודתו לפגישות מחוץ למשרדו. בתקופה הרלבנטית נאלץ המבקש מעת לעת להוציא הרצאות אש"ל שונות בנסיעות למרחק העולה על 10 ק"מ ממקום עבודתו הקבוע בתל אביב.
חיים מן הגיש דו"חות לשנות המס 2009 ו- 2010 בהם לא דרש ניכוי הוצאות האש"ל האמורות וזאת בשל העובדה כי הסכומים המרביים לא עודכנו מזה כ- 26 שנים והסכומים שהותרו לניכוי היו זניחים.
טענתו היא כי עקב מחדלו של שר האוצר מלעדכן את הסכומים המרביים מעת לעת, הפכו הסכומים המרביים לזניחים ומשום כך, נמנע חיים מן מלשמור קבלות או אסמכתאות מפורטות ומלאות בדבר הנסיעות שערך במסגרת עיסוקיו. על פי מידע חלקי שהצליח לחלץ מיומנו האישי, אומדן הוצאותיו בגין הוצאות האש"ל בתקופה שמיום 1.3.2009 ועד להגשת התובענה ובסה"כ שנתיים, מסתכם בסך של כ- 1,000 ₪, וזה הנזק או ההפסד או התשלום ביתר שנגרם לחיים מן עקב אי עדכון הסכומים המרביים במשך כ- 26 שנים.
לטענתו, במשך כל השנים בהן לא עודכנו הסכומים המרביים, גבתה רשות המיסים מס שלא כדין והתעשרה על חשבון הנישומים שלא כדין. על כן, חייבת היא בהשבת הסכומים שגבתה, בתקופה הרלבנטית. עילה זו באה בגדרו של פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006 ( להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק").
סעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות מגביל את אפשרות הגשת תובענה ייצוגית רק לתביעות המפורטות בתוספת השנייה, ונראה כי אין חולק שהתובענה כאן באה בגדרו של פרט 11 לתוספת השנייה לחוק, שזו לשונו: "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר".
אולם, כך קובע בית המשפט, לכל נישום, נסיבות אישיות ועסקיות המיוחדות לו, על פי הן, נגזרת ההכנסה החייבת שלו ונקבע שיעור המס בו יחויב. לפיכך, וכדי להבטיח החזר מס הוגן לנישומים אשר היו להם הוצאות אש"ל בתקופה הרלבנטית
נדרש יהיה לבחון את נסיבותיו המיוחדות של כל נישום.
שר האוצר עדכן את הסכומים המרבים ביום 11.10.2011, ומאותו היום יכול היה כל נישום לדווח על הוצאות האש"ל שהיו לו בשנות המס 2010 אם וככל שעד לאותו היום לא הגיש דוח לשנת המס האמורה. סביר להניח שרוב מוחלט של הנישומים הרלבנטיים מנהלים את עסקיהם בעזרת מחשב, יומנים אלקטרוניים ו/או יומנים ידניים, ולא יקשה עליהם לברר ולמצוא את הימים בהם יצאו לפגישת עסקים הכרוכה בנסיעה ובהוצאות אש"ל העומדות בתנאי תקנה 2 (3).
במצב דברים זה, נראה כי ניהול תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה להכרעה במחלוקות שנותרו להכרעה, ולא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8 (2) לחוק תובענות ייצוגיות.
נוסיף ונציין, כי נראה לנו כי למרות הוספת הוצאות האש"ל בסעיף 32(1) לפקודת מס הכנסה כניכויים שאינם מותרים בניכוי, הרי לדעתנו במקרה של עמידה בהוצאות ארוחות לפי קבלות כאשר העוסק נמצא בנסיעה בתפקיד, באופן שלא מאפשר לו לאכול אוכל שהכין מהבית, הרי לפי הפסיקה בעניין לה"ב, יותרו לדעתנו הוצאות אלו מכוח האמור בסעיף 17 לפקודת מס הכנסה. כך למשל, לגבי עורך דין שמשרדו בתל אביב הנוסע לדיון בבית המשפט בבאר שבע, ולא רק שהוא חייב לאכול במחיר העולה על הרגיל, אלא גם חייב לשבת במזנון בית המשפט לפני הדיון ובהפסקות הדיון לצורך מנוחה כמו גם לצורך היערכות להמשך הדיון.
|