הפרשי הון בהצהרת הון לא ימלטו ממס

הפרשי הון בהצהרת הון לא ימלטו ממס

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

בדוח הצהרת הון נדרש הנישום לדווח על כל נכסיו ועל כל התחייבויותיו נכון ליום הצהרת ההון. כך נקבע ההון שלו ליום הצהרת ההון. בפעם הבאה שיגיש הצהרת הון, יתבקש הנישום לתת הסברים לכל הפרש הון שייווצר בתקופה שבין שתי הצהרות ההון. הסברים לא מנומקים לגידול בהון, יביאו לחיוב מס מלא על סכום גידול ההון.

בעניין סולטן יוסף (עמ"ה 522-07 סולטן יוסף נ' פקיד שומה ירושלים 1 ניתן ביום 20.12.12 ) דובר בנישום אשר   הגיש הצהרת הון לתאריך 31.12.2002. פקיד השומה ערך "השוואת הון" בין הצהרת ההון הזו, לבין הצהרת ההון הקודמת שהגיש ליום 31.12.1996 ומצא גידול הון בלתי מוסבר.

פקיד השומה ייחס את גידול ההון לשנים הפתוחות בלבד, דהיינו: לשנים 2000-2002.

הנישום ביקש לעומת זאת, לייחס את גידול ההון לשנים הסגורות. דהיינו: לשנים 1997-1999 ובהמשך לכך טען כי היות ומדובר בשנים סגורות שכבר התיישנו ולא ניתן להוציא להם כעת שומות מס לפי מיטב השפיטה, אין מקום לחייבו במס בגין גידול בהון.

נטען כי גידול ההון היה רק בשנים הסגורות. לבית המשפט הוגשה הצהרת הון ליום 31.12.1999. לפי הצהרת הון זו, כל גידול ההון נצמח כבר עד 31.12.1999 ולכן נובע מכך כי לא היה גידול הון בשנים הפתוחות שעדיין ניתן להוציא לגביהן שומות לפי מיטב השפיטה.

בית המשפט דחה את טענות הנישום, וקבע כי לא הוכח קשר ישיר בין מועד גידול ההון לבין מועד קבלת ההכנסה ע"י הנישום. הנישום לא הביא ראיות מבססות וחד משמעיות לייחוס ההון לשנים הסגורות.

באופן גורף קובע בית המשפט כפי שנקבע בעניין איתמר כהן (עמ"ה 1117/05 איתמר כהן) כי: "צריך שיגבר העיקרון כי אין חוטא יצא נשכר".

אילו הצהרת ההון הוגשה במועד, לא הייתה בעיה מלכתחילה, והיה ניתן לפרוס את גידול ההון לכלל השנים, היות וכולן היו עדיין פתוחות במועד להגשת הצהרת ההון שנקבע במקור. אך הנישום, הגיש את הצהרת ההון באיחור של 20 חודשים מאז המועד המקורי להגשתה ובאיחור של למעלה משנה וחודשיים מהמועד לאחר הארכה.

סוף דבר, בית המשפט אימץ את הלכת פרוינד (ע"א 9652/05 רונן פרוינד) אשר קובעת כי יש לייחס את גידול ההון לשנים הפתוחות בלבד, אלא אם יוכיח הנישום אחרת.

בית המשפט קובע כי הלכת חנני (ע"א 552/02 איתן חנני) אשר קבעה שיש לייחס את גידול ההון באופן שווה לכלל השנים הפתוחות והסגורות רלבנטית רק למקרים חריגים ומיוחדים.

לסיכום, דומה כי עמדת בית המשפט משאירה תמיד גם שנים סגורות שהתיישנו, כשנים פתוחות לחיוב במס בגין גידול בהון שנוצר בשנים אלו, גם אם גידול ההון התגלה רק שנים מאוחר יותר. עמדה כזו משאירה נישומים ללא יכולת טענת הגנה של התיישנות, טענה העומדת אפילו בדיני העונשין, ואין סיבה כי לא תעמוד בהליך אזרחי. כל שנשאר הוא לחזור ולהמליץ לנישומים שיש להם גידול בהון לא מוסבר, לפנות בבקשה לגילוי מרצון על ההון הלא מדווח, כדי לפחות להימלט מהליכים פליליים בגין האי דיווח.

לפי ניסיון משרדנו בנושא במקרה של גילוי מרצון, גם שיעורי המס שיחולו עשויים להיות נוחים יותר מאשר במצב שפקיד השומה הוא זה שמגלה את הפרשי ההון ומחמיר בעניין.