גביית מס אמת על בסיס כלכלי

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

רוח חדשה מנשבת לאחרונה באולמות בתי המשפט. לא עוד ההנחה שבחזקה, כי דיני המס עומדים במישור עליון בשל הצורך לגבות מס אמת ולמנוע העלמות מס. אלא, הכרה כי מס אמת הוא דווקא מס המשולם על בסיס הכנסתו הכלכלית האמיתית של המשלם ולא על בסיס החלטות שרירותיות ולא צודקות של המחוקק, גם אם נקבעו בחוק, או בתקנות שהותקנו על פיו.

רוח זו, קיבלה ביטוי בפס"ד קלס, שפורסם בתחילת מאי 2003, בו קובע בית המשפט העליון, כי ההנחה שקיימים מעלימי מס, או מתחמקים ממס, אינה צריכה לעמוד לרועץ לאלו הכלולים במעגל משלמי המס ורוצים לשלם מס אמת. בפסק דין זה קובע בית המשפט כי החזקות בפקודת מס הכנסה הקובעות, כי בני זוג העובדים יחד באותה חברה או עסק הם בחזקת אדם אחד, כדי למנוע התחמקות ממס, ניתנות לסתירה. בני זוג כאלו, זכאים להוכיח כי זכות כל אחד מהם לקבל הכנסות מהעסק המשותף עומדת בפני עצמה ואינה תלויה בהיותו של בן הזוג השני עובד באותו עסק במקביל. אילוץ המחוקק לערוך חישוב מאוחד לבני זוג כאלו, הינו אפליה בין זוגות נשואים העובדים יחד לבין זוגות כאלו שאינם עובדים יחד, אפליה שפוגעת בעיקרון השוויון העומד כעיקרון צדק טבעי מעל דיני המס.

פס"ד קלס עומד בשורה אחת עם פסקי דין נוספים שנקבעו לאחרונה, ואשר קבעו כי דיני המס מין הראוי שיהיו כפופים לעקרונות צדק, שוויון ומהות כלכלית. כך, פס"ד מ.ל. השקעות שקבע כי יוכרו לניכוי הוצאות מימון שהוצאו לצורך רכישה ובנייה של מקרקעין, למרות שניכוי זה לא הותר במפורש עד נובמבר 2001 בחוק מס שבח מקרקעין. כך גם פס"ד אינטרבילדינג שקבע כי הוראות ייחוס הוצאות מימון לגבי יחידות עבודה שבנייתן מתמשכות, כפופות, למרות האמור בפקודת מס הכנסה, להיגיון הכלכלי של תשלום מס אמת על רווח בלבד. עוד ברשימה, פס"ד עינבר שקבע כי הוראות תקנות הפחת שקבעו שיעור פחת שאינו סביר להפחתת נכסים שזמן התבלותם מהיר, אינן סבירות ועל כן פוגעות בזכות הקניין של הנישום. פס"ד קסוטו שקבע כי תקנות שנקבעו לעניין חבות במע"מ, בטלות כשהן סותרות את החוק העיקרי ואת עיקרון גביית מס אמת.

כעת, רק נותר לעבור ולבחון מחדש הוראות מס שקובעות מיסוי לא שוויוני ולא צודקות במובן שהן מטילות מס על רווחים לכאורה ולא על הרווח הכלכלי האמיתי, במובן שהן קובעות חזקות ומגבלות הפוגעות באופן שאינו מידתי בזכויות הקניין של משלמי המס. במובן, שהן מטילות מגבלות בירוקרטיות, חבויות דיווח, עיכוב החזרי מס, איסור על ניכוי הוצאות לגיטימיות בייצור ההכנסה באופן מלא וכד'. הוראות המפלות לרעה דווקא את משלמי המס המדווחים על הכנסתם, להבדיל אלפי הבדלות ממתחמקי המס.

לעניות דעתי, יש לבחון מחדש ולעדכן, הוראות בדבר הגבלת ניכוי הוצאות עסקיות, שאינן סבירות, כגון, קביעת הפחתת שיפורים במושכר לפי התקנות ל- 10 שנים, למרות שתקופת ההשכרה קצרה יותר, קביעת הוראה כי 9,900 ק"מ ראשונים שנוסע כלי רכב בכל שנה אינם מוכרים, למרות שניתן להוכיח כי אותו רכב אינו נוסע כלל נסיעות פרטיות, קביעת שיעורי פחת בתקנות הפחת שאינם סבירים לנכסים מסוימים כגון ציוד וריהוט, היוון הוצאות הקמת אתר אינטרנט, הגבלות בקיזוז הפסדים וכו'.

ואם נקבע כי למרות האמור בפקודה, יכולים בני זוג העובדים יחד, להביא ראיות לסתירת החזקה של הפחתת מס מלאכותית, מדוע שלא תקבע הלכה דומה גם לגבי בעלי שליטה, הן לגבי מס הכנסה והן לגבי ביטוח לאומי. מדוע הם מופלים לרעה בהכרה בזכויות הסוציאליות שלהם לעומת עובדים אחרים, למרות שהם עובדים בחברה בשליטתם ופעמים רבות אף יותר מעובדים אחרים. מדוע שהוראות בחוק מיסוי מקרקעין המונעות פטור ממס בהעברה לקרובי משפחה, למרות שניתן להוכיח שהעברות אלו נעשו בתמורה ובתנאי שוק רגילים, לא יבוטלו.

והיריעה קצרה מלהכיל את כל העיוותים הקיימים בדיני המס. עיוותים אשר הטילו מס מכביד ולא כלכלי על עסקאות של מדווחי ומשלמי מס אמת. תנאי לכך, כמובן הינו כי יינתן גילוי מלא בדוחות המוגשים לרשויות המס, בכדי שתינתן גם להן האפשרות לבחון ולאמת את הנאמר בהם. חובת דיווח ותשלום מס אמת תגביר את האמון בין משלמי המס לרשויות המס, שכן, לעיתים ההצדקה להעלמה ולהתחמקות ממס, באה מתוך האמונה כי ממילא ביום בדיקת השומות לא יוכרו מלוא ההוצאות העסקיות וייקבעו שומות שאינן אמת. ויפה שעה אחת קודם.