ביטול כפל מס וקנס אי ניהול ספרים במע"מ בשל התיישנות
רמי אריה, עו"ד ורו"ח
בעניין טכנו (
ע"מ 1334-06-12 ט.ט. טכנו חשמל טכנולוגיה מתקדמות לרכב (96) בע"מ נ'
מע"מ עכו
אשר ניתן בתאריך 7.12.2014) קיבל בית המשפט את הערעור וביטל את כפל הקנס אשר הוטל על החברה לפי סעיף 50(א) לחוק מע"מ בגין ניכוי תשומות על חשבוניות פיקטיביות אשר הוצאו לא כדין, וכן ביטל את הקנס בגובה 1% מסך עסקאותיה של החברה - בגין אי ניהול ספרים כדין.
בית המשפט קבע כי רשות מס היא רשות מנהלית, אשר החלטותיה צריכות להינתן תוך זמן מוגדר. בנוסף, החלטותיה צריכות להיות גלויות וידועות לנישום (סעיף 6 לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות) ה'תשי"ט-1958), מכיוון ותכלית תחימת המועד למתן החלטה היא לצמצם את חוסר הוודאות אשר הנישום שרוי בו, שעה שטרם ניתנה החלטה בעניינו (ע"א5954/04+1857/05 פקיד שומה ירושלים נ' משה סמי ואח') .
בעניין טכנו, ערך מנהל מע"מ ביקורת בספרי החברה לתקופה 1.6.2006 ועד 1.2007 ומצא בספרי החברה בעיה של ניכוי תשומות ביתר ובסכומים ניכרים, עקב שימוש בחשבוניות פיקטיביות.
על כך, חייב המנהל את החברה ב-"כפל מס" בסכום של 441,764 ₪ ופסל את ספרי החשבונות של החברה לשנים הנ"ל, בקבעו כי מדובר בספרים בלתי קבילים אשר נוהלו בסטייה מהותית. כל זאת, לאחר עריכת שימוע לחברה ביום 5.7.10.
נימוקי ההחלטות של המנהל ניתנו ב-24.11.10 וההודעות על דרישה ל-"כפל מס", פסילת ספרים וקנס נשאו את התאריך של 30.11.10.
ההודעות נתקבלו בדואר למשלוח בתאריך 5.12.2010, והוחזרו למנהל לטענתו בתאריך 8.12.2010 אך הוא לא המציא אסמכתא בנוגע להחזרת הדואר אליו.
לטענת החברה, היא לא ידעה ולא קיבלה עותק מההודעות הנ"ל, ולכן לא ידעה על החוב המצטבר במע"מ בעקבות אותן החלטות.
בסעיף 80 לחוק אשר כותרו " המצאת הודעה", נאמר:
"הודעה על קביעת מס, על שומה או על תיקונה תומצא לחייב במס ביד או בדואר רשום"
תקנה 26א' לתקנות מע"מ
אשר כותרתה: "המצאת מסמכים"
קובעת:
-
המסמכים המפורטים להלן יומצאו ביד או בדואר רשום: דרישה, הודעה, החלטה, השגה, התראה או קביעה לפי הסעיפים : 50, 60 , 72, 74, 77א, 82, 95, 108(א), 109(א)(4), 111(ב) ו (ו), 112(א) ו(ב), 113 או 138 לחוק, הכל לפי העניין.
-
מסמך אחר לעניין החוק יומצא ביד או יישלח בדואר.
-
הוצא מסמך ביד לעובדו של הנמען יקבל אישור בכתב על המסירה.
בעניין טכנו, מונה בית המשפט את הכשלים של רשות המסים אשר הביאו להחלטתו לקבל את הערעור, כדלקמן:
א.
אופן המסירה
- רשות המיסים הייתה יכולה למסור ידנית את ההחלטות למיצגיה של החברה, מכיוון והתנהלו דיונים בעניינים אחרים על ידי אותם הצדדים.
ב.
משלוח בדואר
- סעיף 14(ב) לחוק (אשר כותרתו "המצאת מסמכים"), קובע: "נשלח מסמך בדואר רואים אותו כאילו הומצא לנמען ביום החמישי לאחר שנשלח אף אם סירב הנמען לקבלו".
תחולת סעיף זה דורשת "ראשית ראיה" לסירובו של הנמען לקבלת הדואר, או לכל הפחות ראייה כי דבר הדואר מחכה לנישום בדואר. אך רשות המיסים לא בדקה את דבר מסירת המכתב אשר בו מצויות ההחלטות לידי החברה. לא טרחה לבדוק, ולו בדיקה ראשונית אם אכן נמסרה הודעה בדבר קיומו של דבר הדואר לחברה.
על רשות המיסים היה לשגר לנישום את החלטותיה, באופן בו תהיה חזקה של קבלת הדואר ע"י החברה. אין רשות המיסים יכולה להסתפק בשיגור טכני של ההחלטות, ללא מעקב נוסף, המוודא את מסירת הודעה לנמען על קיומו של דבר דואר. במיוחד בהחלטות מעין עונשיות (למרות מהותן כסנקציות אזרחיות), ההקפדה הנדרשת מרשות המיסים בנוגע לתקופת ההתיישנות, צריכה להישמר בקפדנות, במיוחד כאשר תחילת מניין התקופות, הוא ממועד הדיון בהשגה
ג.
המסירה ביד נעשתה רק ביום 13.5.12, במסגרת דיון בתיק אחר.
לאור זאת, בית המשפט הורה על ביטול החלטותיה של רשות המיסים על פי סעיף 82(ד)לחוק, וקבע כי מסירת ההחלטות בתאריך 13.5.12, הייתה מעבר לתקופת ההתיישנות ולכן בטלות.
בית המשפט קבע כי רשות המיסים תוכל לגבות את המס לפי השומה שהוצאה בגין החשבוניות הפיקטיביות ולפי פסק הדין בהליך פלילי שננקט כנגד החברה, על פי סעיפים 77(ב) ו-79(ב). אך כפל המס על פי סעיף 50 (א) לחוק יבוטל וכך גם יבוטל הקנס בשיעור של 1% מכוח הוראות סעיף 95 לחוק.
|