תביעת שומת נקודות זיכוי מהעובדים האריתראיים

תביעת חבות המס שלא שולמה מהעובדים האריתראיים

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

פקודת מס הכנסה מטילה חובה על מעסיק לנכות מס במקור מעובדיו.
כתוצאה מהתנהגות מחדלית, מקום בו המעסיק לא ניכה מהעובד את מלוא הניכוי - חייב המעסיק בתשלום מס ההכנסה אותו היה חייב העובד לשלם מלכתחילה. כך נפסק בבר"ע 51823-10-14 י.ב. שיאמשאבים בע"מ, כדלקמן:

בחודש דצמבר 2012, הוציאה רשות המיסים למעסיק שומות מס לשנים 2008-2010, לפיהם העובדים שהם פליטים ואריתראיים, אינם זכאים לנקודות זיכוי ממס והחברה חייבת לשלם אותם למס הכנסה. נזכיר, כי בסוגיה זו אנו חולקים על רשות המיסים ולדעתנו, גם לעובדים אריתראיים מגיעות נקודות זיכוי מס בדין.

החברה הגישה השגה על ההחלטה, והשגתה נדחתה, וכיום תלוי ועומד לבירור בבית המשפט המחוזי ערר של החברה על ההחלטה.

במקביל, פנתה החברה לבית הדין הארצי לעבודה, ודרשה לקזז את החבות האפשרית למס משכר העובדים. בית הדין קבע כי החבות במס בגין הכנסתו של העובד מוטלת על העובד עצמו. אך מכוח סעיף 164 לפקודת מס הכנסה מוטלת על המעסיק חובת הניכוי במקור.

עם זאת, מקום בו מחויב המעסיק בתשלום מס ההכנסה אשר היה על העובד לשלם, לא מן הנמנע כי יתאפשר למעסיק "לחזור" אל העובד.

השאלה, אימתי יתאפשר למעסיק אשר טעה בניכוי המס לחזור אל העובד צריכה להיבחן בכל מקרה בנסיבותיו. כך למשל יש לבחון האם סוכם עם העובד על שכר "נטו" או על שכר "ברוטו". יש לבחון את התנהגות הצדדים, בדומה למקרים בהם משולם לעובדים שכר ביתר מתוך טעות (ע"ע(ארצי) 39/99 יהושוע אסרף-מדינת ישראל, ע"ע (ארצי) 704/06 קרן מחקרים רפואיים – לורין קדם (23.9.2008). כך בין היתר, יש לבחון את תרומת המעסיק או העובד לטעות.

במקרה הנוכחי אין לחברה טענה כי העובדים התובעים (להלן:" העובדים")  הטעו אותה. טענתה מתמקדת בטעות בהנחה אשר היא הניחה כי העובדים זכאים ליהנות מנקודת זיכוי לתושב. גם אם כך הוא, הרי משנתגלתה הטעות, היה על החברה, לכל הפחות, ליידע את העובדים כי חלה טעות וכי קיימת אפשרות כי ידרשו לשלם בגין העבר ומכאן ואילך מס הכנסה, וכי שכרם יהיה נמוך יותר מהשכר אשר הם סבורים כי הם משתכרים, וכפי אשר שולם להם עד אותו מועד. החברה לא פעלה כך, לא במועד ביקורת הניכויים של מס הכנסה וגם לא במועד בו נדחתה השגתה.

במחדלה, אפשרה החברה לעובדים להמשיך ולהסתמך על המצג אשר יצרה כלפיהם בדבר שיעור השתכרותם. בנסיבות אלה, בהן החברה ידעה על הטעות ולא יידעה את העובדים, המשיכה לשלם להם את שכרם באותו השיעור כאילו לא אירע דבר, וגרמה להם להמשיך ולהסתמך על הכנסתם נטו, הביעה החברה לכאורה את הסכמתה על דרך התנהגות, להותרת תשלומי השכר ללא שינוי. זאת, תוך לקיחת הסיכון, כי תידחה עמדתה בהליכים אשר ניהלה והיא מנהלת כנגד החלטת רשויות המס, וכי תחויב בתשלום ערך נקודות הזיכוי.

מכל מקום, ואף אם אין לראות בכך הסכמה, יש לתת לאינטרס ההסתמכות של העובדים משקל גבוה יותר ולדחות את טענת החברה לקיומה של זכות להשבת סכומי מס הכנסה אותם תחוב, אם תחוב בהמשך.

בפסקי הדין של בית הדין האזורי בירושלים, קיבל בית הדין האזורי את טענת החברה בהקשר זה, והורה לקזז מסכומים אשר פסק לעובדים את ערך נקודות הזיכוי על פיהן שלמה להם החברה את שכרם ביתר (ס"ע 14631-08-11 YOHANNES DESBELE -י.ב. שיא משאבים בע"מ (19.3.14)).

אלא שבאותם פסקי דין, דובר בעובדים אשר שומת מס הכנסה של החברה לשנים 2008-2010 התייחסה ספציפית אליהם. כמו כן, כאן, המשיכה החברה לשלם למשיבים את שכרם על פי חישוב נקודות הזיכוי כפי שעשתה קודם לקבלת השומה. בעוד כי במקרים מושא פסקי הדין האחרים, העובדים כבר לא עבדו אצל החברה לאחר קבלת השומה. כך לא ניתן לומר לגבי אותם המקרים בהם החברה הסכימה על דרך התנהגות להמשיך לשלם לעובדים את שכרם על פי אותו חישוב.

פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה:

צדק בית הדין האזורי בהסתמכו לעניין זה על ההלכה אשר נקבעה בפרשת מטין אילינדז, שם נדון עניינם של עובדים זרים בתחום הבניה, אשר לא ניתן היה להפריש משכרם לקרן חיסכון, נוכח אי הקמתה של קרן אליה ניתן היה להפריש את הכספים (ע"ע 137/08 מטין אילינדז-פרידמןחכשורי חברה להנדסה ולבניין (22.8.2010)).

"כאשר המעסיק לא הפריש בגין עובדו לקרן פנסיה, וכל עוד לא ניתן ללכת בדרך המלך ולבצע את ההפרשה, הכלל הוא כי לעובד מוקנית הזכות לפיצוי כספי בגין אי ההפרשות"

לכן, זכאים עובדי החברה, לפיצוי בשווי הפרשות אשר החברה לא הפרישה בגינם לפנסיית חובה על פי הוראות צו ההרחבה (ס"ע 23997-02-12 AMLESET- - י.ב. שיא ואחרים (15.9.13).