חוק האריזות - "מורה נבוכים"

חוק האריזות - "מורה נבוכים"  

דולב חסיד, רו"ח

החל משנת 2012 נכנס לתוקף החוק להסדרת הטיפול באריזות, התשע"א 2011 - הידוע בפשטות כ"חוק האריזות".

מטרת החוק היא לקבוע הסדרים לעניין ייצור וטיפול בפסולת אריזות על מנת לצמצם את כמות פסולת זו, למנוע הטמנתה ולעודד שימוש חוזר באריזות וכל זאת על מנת להקטין את ההשפעה הסביבתית השלילית של אריזות ופסולת אריזות.

החוק קובע חובת דיווח מפורטת של היצרנים והיבואנים, הכוללת בין היתר: מידע על המוצרים המשווקים, כמויות ששווקו, החומרים מהם עשויות האריזות, משקלן ועוד.

המידע שייאסף ישמש להקמת בסיס מידע לגבי כמויות החומרים הנפלטים לשוק וכמויות הפסולת הנוצרת, לסוגיה השונים, אשר ישמש את המדינה בקביעת המדיניות והדרכים להגשמת מטרות המחזור.

החוק מטפל בכל שלבי הטיפול בפסולת, החל משלב כניסתו למדינה או ייצורו ועד לשלב פינויו, הפרדתו והטיפול בו על ידי הרשויות המקומיות.

מכיוון שהיצרנים של מוצרים ארוזים ואריזות שירות והיבואנים של מוצרים ואריזות מהווים את השלב הראשון בשרשרת, מטיל עליהם החוק אחריות מורחבת.

אחריות מורחבת זו באה לידי ביטוי בדרישה מכל יצרן\יבואן לדווח על משקל אריזותיו בחלוקה לסוגים שונים ובחלוקה ל 2 זרמים – זרם ביתי (אריזה של מוצר שמיועד לצריכה ביתית והופך לפסולת בבית הצרכן) וזרם מסחרי (מיועד לתעשייה\מסחר והופך לפסולת בבית העסק\מפעל).

יובהר, כי מתחת למשקל אריזות של 1,000 קילוגרמים בשנה, ייחשב היצרן\יבואן כפטור מדיווח שוטף על משקל אריזותיו המדויק, אך ייתכן ויוטל עליו היטל מסוים ובכל מקרה עליו לדווח על היותו יצרן\יבואן פטור.

לצורך הדיווח על החברות להתקשר בהסכם עם חברת ת.מ.י.ר. (חל"צ) שהוקמה כדי לייצג את התעשייה לצורך עמידה בדרישות החוק, תקשורת עם הרשויות המקומיות לצורך קליטת הפסולת ומחזורה, תקשורת עם ספקי המחזור וריכוז המידע בדבר כמות הפסולת שנשלחה לשוק וכיצד טופלה.

על פי החוק נקבע כי החברות הן אלה שיישאו במימון "הגוף המוכר" (חברת ת.מ.י.ר.) וזה ייעשה בצורה ותנאים שוויוניים (ביחס לכמות הפסולת וסוגה).

דמי הטיפול המשולמים לגוף המוכר מחושבים בהתבסס על פי תעריפים שנקבעים עבור כל חומר אריזה ומוכפלים במשקל האריזות.

החוק דורש מהחברות לדווח, בין היתר, על:

1. מספר המוצרים הארוזים שמכרו ומשקלם.
2. סוגי החומר ממנו עשויות האריזות של המוצרים, קיבולתן וסוג האריזה (הוגדרו בחוק מספר סוגי אריזות: אריזות מכירה, אריזות קבוצתיות ואריזות הובלה, והאם הן חד או רב פעמיות).

הדיווח נעשה 3 פעמים בשנה – 2 דיווחים חצי שנתיים ודיווח שנתי מבוקר על ידי רואה חשבון.

בפועל, חברות רבות לא ביצעו כלל דיווחים ולא התקשרו עם הגוף המוכר. כתוצאה, החל לאחרונה האגף ליישום חוק האריזות הליכי אכיפה, אשר כוללים הטלת עיצומים כספיים בסכומים של עד 150,000 ₪.

בנוסף, שלח האגף מכתבי התראה לחברות רבות אשר בעקבותיהם החלו, רבות מהן, להתקשר עם הגוף המוכר ולהתחיל להכין תשתית על מנת לדווח כנדרש.

לאחר חקיקת החוק, גיבשו לשכת רואה חשבון והמשרד להגנת הסביבה נוסח מוסכם של חוות דעת רואה חשבון על הדוח השנתי. בהקשר זה יודגש, כי אין חובה על רואה החשבון המבקר של החברה להיות גם רואה החשבון שנותן את חוות הדעת בהקשר לחוק האריזות.

מכיוון שלא רבות הן החברות המדווחות, החל משנת 2012 ועד היום, לא נצבר די ניסיון במשק בהתמודדות עם החוק. בעיות ושאלות שצפו במהלך הכנת התשתיות לדיווח בחברות ובמהלך ביקורת רואה החשבון קיבלו מענה נקודתי על ידי מנהלי ת.מ.י.ר. אך לא זכו להתייחסות רשמית מהמשרד להגנת הסביבה.

הטיפול הנקודתי וההתמקצעות של מנהלי ת.מ.י.ר. בחוק עוזרים מאד בדיווחים השוטפים, אך ייתכן ובמהלך ביקורות, אשר יבצע המשרד להגנת הסביבה, לא יקבלו נציגי המשרד את הפרשנות של מנהלי ת.מ.י.ר.

מניסיוננו, כאחד המשרדים אשר ליווה חברות מדווחות כבר משנת הדיווח הראשונה, ישנן סוגיות רבות אשר מקשות על החברות לקיים את החוק כלשונו.

כך, לשם הדוגמא:

1. לחברות רבות יש בעיה מערכתית לחשב את נתוני המשקל המדויקים של כלל האריזות וכלל המוצרים כך שרק בדרך של אומדנים והערכות ניתן להגיע למשקל האריזות.
2. לא תמיד קיימת אפשרות לעקוב אחר כמות הפריטים הנמכרת, אלא רק על משקל האריזות שיובאו\נרכשו.
3. לעיתים קרובות לא ניתן להשיג את משקל האריזה מהספק או מיצרן האריזה. לעיתים מדובר על סוגים רבים וכמויות גדולות מאד של אריזות, כך שלא ניתן לפנות למעבדת שקילה מאושרת בכל פעם שמתקבלת אריזה חדשה ועל החברה לשקול את האריזה בעצמה.

באופן רעיוני, ייתכן וישנן דרכים לפתור את כל המכשולים ולהגיע לדיווחים מדויקים בצורה שתתאים באופן מושלם לחוק – אך דרכים אלו ייתכן וידרשו שינוי בכל שיטת הרישום והמחשוב של העסק, דבר שיגרור עלויות גבוהות מאד ולרוב הם כלל לא ברי ביצוע. זאת בנוסף לעלויות הגבוהות שביצוע החוק מסב לחברות.

חברת ת.מ.י.ר. ומנהליה הם הגוף היחידי כיום אשר עומד מול החברות המדווחות. יאמר לזכותם, כי הם מגלים גמישות והבנה נוכח קשיים אמיתיים של החברות ומאפשרים להם לבצע את החישוב בדרכים חלופיות, במטרה להגיע בצורה המדויקת ביותר לדיווח הרצוי.

כפי שהוזכר לעיל, המשרד להגנת הסביבה מתכנן לקיים ביקורות חיצוניות בחברות המדווחות, אשר יבדקו את הדיווחים. ייתכן וכאשר ביקורות אלו יגלו פערים בין המצב בפועל לבין הנדרש בחוק, גם אם ישנו אישור על הפער מת.מ.י.ר., יוטלו סנקציות על החברה "העבריינית" וזאת מאחר ולת.מ.י.ר., באופן רשמי, לא קיימת הסמכות למתן הקלות.

בעיה נוספת קיימת לרואי החשבון המבקרים דוחות אלו.

מכיוון שמדובר בחוק חדש יחסית, לשכת רואה חשבון טרם ערכה ימי עיון בנושא, טרם פרסמה הוראות לביצוע הביקורת או חוזרים בנושא – כך שרואי החשבון תלויים אך ורק בפרשנותם וניסיונם המקצועי.

בנוסח המוסכם שפורסם, רשומות ארבע בדיקות ספציפיות אשר אותן על רואה החשבון המבקר לבצע על מנת להגיע למסקנתו באשר לנאותות הדוחות.

הנוסח המוסכם נכתב בטרם נצבר ניסיון מוחשי בתחום והוא כולל מונחים והגדרות אשר אינם מופיעים בשום מקום אחר. בנוסף ועל פי ניסיון בשטח, הבדיקות הרשומות בנוסח המוסכם אינן ניתנות לביצוע, בחלק מהמקרים.

לשם המחשה, בחברות מסוימות בדיקה מדגמית של פריט יכולה לארוך גם 15 דקות ולכן בדיקה של 5% ולא יותר מ- 50 מוצרים יכולה להימשך שעות רבות, ספק אם הדבר עומד בשיקולי עלות תועלת. כך גם השוואה מדויקת בין סך כל המוצרים בדוח לבין סך כל המוצרים המיובאים\מיוצרים על ידי החברה לעיתים קרובות היא בלתי אפשרית.

משרדנו מחזיק בדעה שלרואה חשבון מותר לסטות מהנוסח המוסכם ולרשום את הבדיקות אשר ביצע בפועל, בהתאם לשיקול דעתו. זאת על מנת להגיע למסקנה כי הדוח של החברה המדווחת משקף\אינו משקף את המצב בפועל. זאת, בין היתר, בהתבסס על האמור בגילוי דעת 7 ותקן ביקורת 70 של לשכת רואה חשבון בדבר דוחות מיוחדים של רואי חשבון.

זאת בנוסף לאפשרות של רואה החשבון להסתייג, להימנע או להפנות את תשומת הלב בהתאם לשיקול דעתו ולנתונים הספציפיים של הדוח והחברה.

בשולי הדברים, המשרד להגנת הסביבה והמדינה ציינו בעבר כי הם מעוניינים להשתמש בטכניקה דומה של דיווח ותשלום לנושאים רבים נוספים. ואכן, החל משנת 2014 נכנס לתוקפו "החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע"ב – 2012" אשר מחיל על חברות אשר מייצרות\מייבאות ציוד חשמלי ואלקטרוני ושל סוללות ומצברים הוראות דומות לאלו שבחוק האריזות.

הכותב הינו רואה חשבון במשרד קבקוב בלאס ושות'.