חובתו של הנישום להוכיח כי התחשיב כלכלי
שנערך לעסקו אינו נכון
רמי אריה, עו"ד ורו"ח
כאשר נפסלים ספרי חשבונות של נישום, זכאי פקיד השומה לערוך לו שומה על פי מיטב השפיטה. לא ניתן לדרוש ממנהל מע"מ, או מפקיד השומה, לפי העניין, להוציא שומה מבוססת ומדויקת ולהצדיק את שומתו על כל פרטיה. בנסיבות אלה רשאי המנהל לקבוע את השומה לא רק על פי עובדות מוכחות ונתונים בדוקים, אלא גם על פי אומדנים, הערכות וניסיון אישי. במקרה כזה, על הנישום להוכיח כי השומה שהוצאה לו, היא מופרזת, בלתי סבירה או שגויה
. ככל שלא יוכיח כך, תישאר השומה לפי מיטב השפיטה על כנה. כך נקבע בעניין בר גאון אנרגיה (ע"מ 24972-09-12 בר גאון אנרגיה 2003 בע"מ נגד פקיד שומה אשקלון, ניתן ביום 3.12.2015).
חברת בר גאון אנרגיה 2003 בע"מ הפסיקה לפעול בעקבות חקירה של משטרת ישראל ושל רשות המיסים, אשר הולידה כתב אישום, נגדה, נגד בעלי מניותיה ונגד נאשמים אחרים, בגין הפצת חשבוניות כוזבות ושימוש בחשבוניות כוזבות.
פקיד השומה פסל את פנקסי החשבונות של החברה, לאחר בדיקת מערכת החשבונות שניהלה. הבדיקה העלתה, כי החברה השתמשה בחשבוניות שהוצאו ללא מכירה או מתן שרות, וכי ניכתה הוצאות, באמצעות חשבוניות, ללא רכישה או קבלת שירות.
פקיד השומה נימק את החלטתו לפסול את הפנקסים, בממצאי החקירה, אשר הראו, כי החברה כללה בספרי חשבונותיה, חשבונות מס כוזבות, והפחיתה על פיהן סכומים, כהוצאות ביצור הכנסה, על אף שבפועל לא שילמה סכומים אלה, באשר לא התקיימה עסקה אמיתית בין הצדדים.
בית המשפט דחה את הערעור שהגישה החברה על השומות לפי מיטב השפיטה שהוצאו לה. זאת מכיוון והוא לא מצא כי עלה בידי החברה לסתור, את טענות וממצאי פקיד השומה, לפיהם, החברה ניכתה סכומים, על יסוד חשבוניות פיקטיביות.
בית המשפט קבע כי במסגרת הערעור, החברה לא המציאה מסמכים, או ראיות חיצוניות כלשהן, לצורך ביסוס טענתה, בדבר רכישת מוצרים בפועל מן הספקים, ותשלום תמורה לספקים אלה, כנגד החשבוניות שבמחלוקת.
לפיכך, בית המשפט קיבל את עמדת פקיד השומה, כי הצהרות החברה בעניין הכנסותיה, אינן סבירות וכי ההוצאה העסקית הנובעת מהצהרותיה, אינה מתיישבת עם ממצאי בדיקת הספרים. כמו כן, שיעור הרווח הגולמי שהציגה החברה, אינו משקף את שיעור הרווח הגולמי המקובל בענף המסחר בדלק, ונופל משמעותית משיעור זה.
בית המשפט חוזר על הכלל, לפיו על החברה היה להרים את הנטל ולהוכיח טענותיה לעניין זה. החברה לא העידה מי מספקיה, או לקוחותיה, ולא הציגה, כל ראיה אובייקטיבית להוכחת הרכישות. החברה הציגה רק את עדות מנהלה, כעדות יחידה. קשה לקבל עדות זו כמהימנה. יש גם לזקוף לחובת החברה, את הימנעותה להביא עדים רלוונטיים לעניין.
החברה טענה, כי נכון היה לקבוע, את שיעור הרווח הגולמי שלה, בהתאם לדו"חות של חברות העוסקות בתחום הדלק – חברת "פז" וחברת "דלק" – אשר שיעורי הרווח שלהן נעים, לטענה, המתבססת על דיווחי חברות אלה לבורסה, בין 4.8% ל – 7.5%.
בית המשפט קבע כי מדובר בעניין שבעובדה, או במומחיות, ומשלא נתמכה הטענה בחו"ד מומחה, או בראיות אובייקטיביות, אין לקבלה. על פני הדברים, יתכן דווקא, כי בשל גודלן של החברות האמורות והיקפי הסחר שלהן, שיעורי הרווח שלהן נמוכים יותר.
משמע, אילו הייתה החברה מצליחה להוכיח ולהתמודד עם טענות פקיד השומה, תוך הבאת ראיות ועדויות תומכות לטענותיה, לרבות, חוות דעת מומחה מפורטת ומהימנה, ייתכן ותוצאות הערעור היו אחרות.
|