פטור מלא לנכה גם בגין חלקי שנות מס שונות

פטור מלא לנכה גם בגין חלקי שנות מס שונות

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

פטור מלא ממס הכנסה לנכה בשיעור של 100% מגיע בגין הכנסות נכה, רק אם תקופת הנכות עלתה על 365 ימים, אלא, שאין חובה כי תקופה זו תהיה רציפה, כך שהפטור יכול להינתן גם בגין חלקי שנות מס שונות.

כך נקבע בעניין טיגר (ע"מ 6916-11-15 טיגר נגד פקיד שומה ת"א 1, ניתן ביום 4.7.2016), כי  נקודת המוצא לפרשנות חוק הינה לשון החוק. אין לפרש את החוק באופן שחורג מגבולות הלשון, ופרשנות שאין לה נקודת אחיזה בלשון החוק הנה פרשנות שלא ניתן לקבלה.

בחודש יוני אובחן טיגר כחולה. ביום 12.8.2012 קבעה ועדה רפואית את נכותו כדלהלן:

100% נכות לתקופה מיום 30.6.2010 ועד 31.8.2010,

50% נכות לתקופה מיום 1.9.2010 ועד 31.1.2012

ו- 100% נכות לתקופה מיום 1.2.2012 ועד 31.12.12.

בשנות המס 2010 ו- 2012 היו לטיגר, הכנסות ממשלח יד לפי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה.

בדיווחיו לפקיד השומה דרש טיגר פטור ממס הכנסה לפי סעיף 9(5)(א)(1) לפקודה, לפי חלקי שתי שנות המס 2010 ו- 2012, בגין התקופות בהן הוא הוכר כנכה 100%.

פקיד השומה טען כי יש לפרש את הוראות סעיף 9(5)(א)(1) לפקודה, כאילו נכללה בהן דרישת רציפות של 365 ימים של נכות בשיעור 100%.

אולם, בית המשפט דחה את טענת פקיד השומה, היות ולא ניתן למצוא בנוסח הסעיף את המילה "רציפות" או כל מונח אחר שניתן להשית עליו פרשנות כאמור.

בהצעת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו- 2004), התשס"ג – 2003, הוצע לתקן את סעיף 9(5) לפקודה, ולהוסיף דרישה לפיה הנכות בשיעור 100% תהיה לתקופה העולה על 365 ימים רצופים. כפי שניתן לראות בחוקקו את סעיף 9(5) לפקודה, בנוסחו העדכני, השמיט המחוקק את המילה "רצופים", ולבית המשפט, אין אלא לכבד זאת ולא לעקוף את דבר המחוקק בדרך של פרשנות.

תיקון מס' 134 נועד לצמצם את מספר הנכים הנהנים מהטבת מס, כדי להתגבר על הפגיעה בהכנסות המדינה בשל המיתון הכלכלי שפקד את המדינה בסמוך לשנת 2003, ובכך יש כדי לפגוע בתכליתו הכלכלית של סעיף 9(5) לפקודה, להעניק פטור ממס לנכים בתקופת נכותם באופן שיעודד אותם לצאת לעבודה ו/או יסייע להם בתקופה הקשה בה הם מצויים. על כן, אין לצמצם עוד את מספר הנכים הנהנים מהטבת המס בדרך של פרשנות אותה מציע פקיד השומה.

פרשנות טיגר במקרה דנן היא לגבי מקרה של רצף, בשיעור שונה של נכות, של אותה מחלה. בית המשפט היה יכול להגיע לתוצאה שונה לו היה מדובר באינסוף תקופות נכות הנובעים מאירועים שונים ובהפרשי זמן אחרים. גם אם יאמר כי הגישה הפרשנית של שני הצדדים שקולה, הרי שהלכת חצור מורה על העדפת הגישה הפרשנית המיטיבה עם הנישום.